החלק הרע והחלק הטוב
הרע: לא כל כך, גם אני וגם אלו שראיתי בגיל 13-14 היינו כבר בגודל די קבוע - מעט אולי.
הטוב: זה לא באמת משנה, רק בקטנה [PUN INTENDED], ואפרט:
- גם גדול מדי זו בעיה - למרות שהספר שלי היה אומר ש"אין דבר כזה גדול מדי" [והוא עצמו בורך
ולא אפרט כיצד נודע לי], מעשית זה יוצר לא מעט בעיות.
- ולכן גם קטן אך מתפקד יכול להיות מבוקש.
- הגודל הוא רק חלק ממה שיש לך להציע, וחשוב לא לשים עליו דגש גדול מדי [שוב PUN INTENDED?].
בנימה אישית - החבר הראשון שלי בתיכון לא בורך, התחלנו עם תחרות "למי יש גדול יותר" כשהתערבנו מי ירד למי ואז אמרתי "לא משנה, אני ארד בכל זאת"
כי חוץ מזה, הוא היה מושלם... אז למה לקלקל.