אני במצב כזה,

lital172

New member
אני במצב כזה,

שמרוב שאני רוצה להתפרק ולבכות את כל כולי.. אני מפחדת לשחרר אחיזה. מפחדת שלא אצליח להפסיק..
רוצה להתחיל טיפולאבל מפחדת שלא יהיה לי כוח לגעת.. שהכל יכאיב... שלא אדע לחזור לתפקד אחרי כל שיחה..
מצד אחד יש את החתונה שלנו שאנחנו מתקדמים לנו בהכנות והכל מאוד משמח. ובצד השני יש את אמא... שלמרות הטיפולים שעברה עדין המחלה פעילה מאוד בגוף שלה. ויש את מאיר שתכף זה 11 חודש בלעדיו.
ויש אותי שרוצה לבכות ושאף אחד לא יאסוף אותי,
ובעצם לבכות ושהבן זוג יחבק חזק עד שארדם ואהיה מוגנת. והנה נגמר לו החופש מחר מתחילה שנה חדשה.. גן חדש.. ילדים שבטוח שיהיו נהדרים.. שיתנו לי הרבה כוח ואהבה לאהוב אותם..
ורק עכשיו בא לי לשתוק... ולבכות מבפנים.. כי שזה יצא החוצה... לא יהיה לזה סוף...

תחבקו אותי..?
 
ליטל יקרה

מבינה את הפחד להתפרק אבל גם לא לבכות ולא לשחרר כלום... בסוף מפרק. לא?



רפואה שלמה לאמא שלך.
והרבה כוח בשבילך.
וגם חיבוק לבקשתך
 

קולדון

New member
יקרה שלנו

חיבוק גדול גדול ממני

מאחלת בריאות והחלמה לאימך.

וחוץ מזה לא כל כך יודעת מה להוסיף.. זה מצב כל כך לא פשוט.

אני מאמינה שגם בטיפול אפשר יהיה לפתוח דברים בהדרגה ולא להציף הכל בבת אחת. את יכולה לדבר גם על זה בטיפול- על החשש מהצפה גדולה מידי.
 

lital172

New member
כן

אני יותר מדי תקועה במקום... ומשהו צריך להשתחרר ממני... מקווה להתחיל לחפש לי טיפול שיכיל אותי.. לא קל להתמודד לבד..

תודה מתוקה שלי..
תמיד את עושה לי הרגשה טובה ואוהבת.
 

lital172

New member
לצערי

לא מתקדם כל כך.. אין לי כוחות לחפש לעצמי והעניין עם הכסף בכלל... אני צריכה שמישהו יתן לי בטחון שמגיע לי גם.
 

levshavur

New member
ליטל יקרה

שלום לך
בהחלט שמגיע לך, יש לך לב רחב ונפלא וכל כך הרבה רצון ונתינה לאחרים, למה שלא יהיה מגיע גם לך קצת?
אני מאמינה שמגיע לך את כל הטוב שבעולם, וחלק מיזה, זה גם טיפול טוב...השאלה היא רק מהו מקום הטיפול הטוב ומי היא זו שמתאימה בשבילך. צריך פשוט לנסות עד שתגיעי אל אותה אחת. יש הרבה פסיכולוגיות אבל כל אחת עם האופי ושיטת העבודה המסוימת שלה, אז תצטרכי פשוט לנסות ולמצוא את האחת שאליה את מתחברת,
אני מאמינה שכולנו יכולים למצוא את העזרה המתאימה, זה תהליך של חיפוש. אני מצאתי את הרופאה שלי- והיא פשוט שינתה לי את כל החיים לטובה!
לבשה.
 

levshavur

New member
ליטל יקרה

שלום לך
אני תמיד שמחה לתת לך חיבוק, ותדעי לך שהתגעגעתי אלייך!
!
זה נורמלי שיהיו לך רגשות מעורבים, גם לי קשה עדיין עם המוות של אמא ז"ל, למרות שעברה כבר שנה וחצי. אני לא מרגישה את זה ביומיום אבל כל סיטואציה מרגשת מביאה אותי לידיי דמעות (סיטואציות שמחות ועצובות כאחד) זה לא היה ככה לפני המוות של אמא נדיר מאוד (מאז הילדות) שהייתי בוכה, אבל משהו פתח את ה"ברז" הזה...
אני חושבת שאת צריכה לנסות ולהתרכז בהכנות לחתונה שלך, ולא לתת לעצמך אפשרות "לקלקל" את הציפייה השמחה הזאת.
אני חושבת שלגבי טיפול, זה דבר טוב, כי יש אפשרות לפרוק את הכאב, יש למי לספר ועם מי לחלוק (בעלך לעתיד, עם כל כמה שהוא אוהב אותך, אולי מתקשה רגשית להתמודד עם הסבל שלך, אבל מישהי "ניטרלית" יכולה לעשות את זה. את תמיד יכולה להגיד לפסיכולוגית שלך שהיא הולכת עמוק מדיי ושבנושא כזה או אחר את לא מוכנה לגעת. אחד הדברים הטובים עם הרופאה שלי שהיא הלכה איתי בקצב שלי, ולא לחצה, והתקדמתי בצעדים קטנים. היו גם נפילות כמובן, אבל את לא לבד, וזה דבר משמעותי, כי לאנשים שהם לבד בלי בן זוג קשה הרבה יותר!
לגבי אמא שלך. אני יודעת מקרוב, עד כמה זה קשה להתמודד עם מישהו במשפחה שחולה בסרטן. קראתי שבוע שעבר ספר ממש מצחיק נורא שכתבה מישהי שהייתה ציירת קומיקס אמריקאית על ההתמודדות שלה עם סרטן השד (אולי קוראים לספר סיפור שטוח -יומן מצחיק עצוב, אני לא בטוחה, אבל אם זה מעניין אותך אני אשאל את החברה שלי, לדעתי שווה להשיג את הספר!) היא מדברת שם על כל הדברים הכי אישיים ועל הפחדים והכל , כל מה שמתמודד איתו חולה סרטן. מצד אחד זה יכול לתת לך להבין את אמא שלך יותר,( ואולי אפילו לתת לה את זה לקרוא מה דעתך? היא אולי תרגיש פחות לבד בהתמודדות שלה.) הספר כתוב עם הרבה הומור, וגם הציורים הרבה פעמים הצחיקו אותי...ציורים פשוטים, אבל מדברים מאוד, מומלץ!
איך היה לך ביום הראשון עם הילדים בגן? אני אוהבת מאוד ילדים בגילאים האלה...(האחיין שלי יהיה החודש בן שנתיים
)
ושוב, חיבוק גדול!
לבשה.
 

lital172

New member
אני תמיד

אוהבת לקרוא את התגובות שלך אלי ובכלל לכולן. את כותבת ומרגיעה.. ובעיקר מחממת את הלב..
תודה על זה...


היה מקסים.. לאט לאט הם בוחנים כל דבר וזוחלים לכל מקום ומגלים עוד ועוד דברים....
חמודים קטנים..


 
ליטלי


מבינה את התחושה הזו, שאם תתחילי לבכות לא יהיה לזה סוף לנצח.
הכאב גדול ובאמת יש הרבה מה לבכות החוצה.
אני יודעת שבגלל כל מיני דברים שעברת, את מקשרת בין כאב ובכי לבין התפרקות, אבל האמת היא שזה לא חייב להיות ככה. אנשים בוכים כל הזמן, עצב כאב פחד געגוע וגם תחושות קשות יותר הם חלק מהחיים, ואני חושבת שבשנים האחרונות פיתחת את הכלים להרגיש את התחושות האלו בלי לתת להן לפרק אותך.
אני מאמינה בחוזק שלך, ומאמינה שאת יכולה להוציא ולבכות אבל גם להצליח להמשיך ולהחזיק.

אוהבת אותך.
 

lital172

New member
את תמיד יודעת מה לכתוב..

ואיך להרגיע ולגעת וללטף. אכן ש לי כלים . אני יודעת שאפשר לבכות.. זה מה שאני עושה.
מבחינתי אין יתר פציעה עצמית.. ואני מתפרקת מדי פעם לפעם. ובכל זאת הפחד שלי זה שאתחיל ללכת ולדבר..
פתאום הכל יצא החוצה. פתאום הפחדים לא יעזבו. ואני אבין עד כמה נורא כל מה שקורה..
מבינה? מפחדת לחיות את הפחדים האלו... להרגיש בעוצמות כאלו את הכאב הזה.. מפחדת ששם... אתפרק לחתיכות..
ויודעת שזה הדבר נכון.

תודה רחלי שלי. מודה לך שאת איתי בחיים האלה
ואוהבת אותך מאוד..
 

נוגה 1234

New member
..

כשקראתי תהודעה שלך, זה החזיר אותי ללפני כמה שנים, כשלאמא גילו תסרטן וסבא נפטר.
הכי אני זוכרת שבמשך כל התקופה הזאת, אפילו בתור ילדה לא בכיתי, כי הרגשתי שאם אני אשבר הכל יקרוס.
ותאמת רק השנה, כשעברתי את זה שוב עם חברה טובה שגילו לאמא שלה סרטן הבנתי, הכרתי במה בכלל קרה באותן שנים.
וזה מפחיד, לשחרר אחיזה ולהישבר. בעיקר כי ברגע הראשון אתה בכלל לא בטוח אם תהיה מסוגל לקום. וזה כואב ומפחיד.
אבל בסוף אתה יודע שאתה חייב להמשיך הלאה. בעיקר בשביל להיות שם בשביל אותם אנשים שצריכים. וגם בשביל עצמך.
לפי דעתי, כן צריך לדעת להתפרק, אבל במידה. ובמידה כזאת שתאפשר בסוף לקום ולאחות את השברים ולהמשיך הלאה עם כוחות חדשים.
 

lital172

New member
מצטערת

לשמוע על הכאב שלך.. ואהבתי מאוד את המילים שכתבת. תודה ששיתפת אותי..
אני זוכרת שמאיר נפטר לא הבנתי איך העום ממשך להתקיים.. והבוקר מגיע . והשמש זורחת והכל אותו דבר.. ושום דבר לא נעצר.. למרות שנעצר לי משהו בלב.
ומבינה שהחיים פשוט ממשיכים להם אם נרצה ואם לא
ומפחדת מההמשך הזה.. לא רוצה לחשוב מה יכול לקרות ..

תודה לך.
 
למעלה