אני בוכה...

[Flying Camel]

אני בוכה... ../images/Emo10.gif

אני יושב בחדרי מאז שסיימתי ללמוד...היה קצת שמש אז הלכתי לקרוא ספר בפארק שבסוף הרחוב שלי...חוץ מזה לא יצאתי מהחדר. המעפרה עומדת להשפך החוצה מרוב בדלים, אני בוכה בלי הפסקה כבר שעתיים רצוף! מקודם גם כן בכיתי אבל קצת...שתבינו אני עם דמעות בעניים כרגע ואני אומר לעצמי שוב ושוב, אני צריך למות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! כי נמאס לי מכל הדברים האלה!! נמאסססס!!! אני לא יודע אם לשנוא את עצמי או את כל העולם!! אני מנסה לחפש ואולי למצוא איזה תשובה לשאלה שלי... למה??? למה זה קרה לי? למה אני הייתי חייב לעבור דירה לחו"ל? לא לשנה ולא לשנתיים! אפילו לא ארבע! גם לא חמש!!! אבל שש שנים!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! מה??? זה לא נשמע אפילו קצת הגיוני כשאני חושב על זה! אני לא מבין איך אני אשכרה עברתי בלונדון שש שנות סבל, יאוש, דכאון, ורק חרא!! מהיום הראשון שהגעתי הנה! פשוט פספסתי את כל שלב פיתוח האישיות של גיל ההתבגרות, ויצרתי איזושהי דמות עצובה ודכאונית ותבינו זה לא אני!!! אני בן אדם שמח! מלא באהבה! רגיל לקבל בחזרה! רגיל לא לראות שנאה וצער בעיניים שלי!! והאהבה הזאת כל-כך חסרה לי שאני בלונדון! כי אני פשוט לא מצאתי פה את הבן אדם הזה שאתה יודע שמותר לאהוב בלי דאגה שהוא לא יחזיר בחזרה!! ואני? בגלל שאני חי על אהבה! אני נותן לכולם!!! אם זה הילד הכי קול` בכיתה! או איזה הומלס שבחיים לא יצא לי ליראות את פניו! אצלי כולם שווים וכולם מכובדים!! וכולם הספיקו לטעום את טעם האהבה שלי כי אני אוהב את כולם!! אז למה זה ככה בעצם? איך זה יכול להיות שבן-אדם נותן כל-כך הרבה אהבה ולא מקבל חזרה?? איך?!? זה לא נקלט! אני מתעורר בבוקר ושונא את עצמי בגלל זה!!! וכשאני בישראל זה שונה לחלוטין, אני ממש שמח להתעורר בבוקר, אני יודע שכשאני מתעורר אני נכנס אל תוך עולם של אנשים שאוהבים אותי! ומה בעצם בנאדם מבקש מהחיים? ברור שהוא מבקש אהבה! מי לא ? אהבה זה הרגש החזק ביותר שקיים אצל בני אדם יותר מהכל! זה רק תלוי איך משתמשים בה באהבה!!! סליחה, אני מבקש סליחה מכל חברי הפורום!!!

 

[CosmikDebris]

אלא בלי אהבה כותבים סיפורים על אהבה

או שסתם מקשיבים למוזיקה,

 

[sleepyslop]

../images/Emo7.gif גרמת לי לבכות

אני ממש ממש ממש מצטער , אני לא יודע איך זה בעצמי אבל חברה שלי עוברת את מה שאתה מתאר כבר שנתיים מאז שהיא בקנדה. כל מה שיש לי להגיד לך - תנסה לראות את הצדדים החיוביים בזה שאתה בלונדון. (ומצד שני אני מקווה שתרוויח כסף ותחזור ותהיה שמח במדינה שלנו) ! בתקווה!!!! ג'ונה והחברה

 

[MissUnKnown]

_________

אני מכירה את ההרגשה... ככה הרגשתי 5 שנים כשהייתי בארץ. זה היה חרא הייתי מוכנה לעבור לרוסיה (הייתה אפשרות כזאת) גם לסין אני הייתי מוכנה. הייתי נורא בדכאון באותה תקופה. אבל בשנה האחרונה שלי בארץ הכול השתנה...פתאום היה לי עם מי לדבר...והיו עוד אנשים איתי באותו ראש, חברים היו נגשים אלי ואומרים וואי עדן את מחייכת, הייתי במצב רוח טוב. אבל אז הכול התחיל שוב להתפורר בגללי בגלל שלא רציתי להפוך את זה ליותר קשה. לא נפרדתי מכול החברים שלי ל3/4 אפילו לא אמרתי שלום. ואני בוכה על זה מאז שאני פה ...בוכה על הכול, אני יודעת שזה לא יעזור לי ואני לא יתקדם ככה אבל אני צירכה את זהץ זה לא אומר שאני לא מנסה להתחבר לעולם שפה... וזה לא יקרה תוך יום או יומים אבל אני פה כבר עוד מעט 8 חודשים וזה לא צחוקץ אני פה בלי כלום... ניסיתי להיות פתוחה אל כולם אבל ברגע שמישהו שומע את דעתי בנושא כולשהו כמו למה אני היחידה שלא רצה אל מקדונלס כשהאוטובוס עוצר בטיול, אני שוב מקבלת את המבט הזה שקיבלתי כשהייתי בכיתה ז' כאשר אתה סובל כשאתה יותר בוגר מהאחרים ושונה מהם. כול מה שאני רוצה זה להצליח לנהל שיחה נורמלית עם מישהו...הייתה לי אחת כזאת והיא הייתה עם מישהו שאני לא פגשתי אף פעם לפני זה. ועוד משהו תמיד יש את הדחף הזה כדי להתחבר עם האלה שאתה מכיר פה בכול מקרה זה הישראלים... יש לכול הישראלים דחף להתחבר. ולי זה לא הולך ניסיתי אבל הכול ישראלים פה הם כאלה שבארץ נגיד לא הייתי יושבת איתם ומרגישה בנוח. וכולם כול הזמן רוצים לשמור על הקשר ה"ישראלי" הזה, שזה טוב ויפה שכזה אבל הכול צבוע ולא אמיתי. מצטערת על זה שאתם צריכים לשמוע אותי קרועת את הלב שלי אני יושעת שלכול אחד יש את החרא שלו...אבל פשוט הייתי צירכה להציא לפחות רסיס אחד משם כדי שהדם יתחיל לזרום ולנקות הכול.

 

[Julia16]

עדן...

אני יודעת למה את מתכוונת בקשר לחוסר בגרות של האנשים.. זה כזה נוראי. בהתחלה חשבתי לעצמי שאולי אני יותר בוגרת מהרגיל, בוגרת לגילי, כי זה גם מה שהרבה אנשים פה אמרו לי, אבל כשאני חושבת על זה, אני בסך הכל באותה רמה מנטאלית שרוב בנות הנוער הישראליות בגילי יהיו. זה פשוט האנגליות המפגרות (או אוסטרלים במקרה שלך) שהם מאוד מאוד לא בוגרים. בבית ספר אני כל הזמן מרגישה כאילו שאני בגן ילדים, ואפילו אמא שלי שהיא מורה כבר הרבה שנים ועכשיו לימדה פה בכמה בתי ספר אנגלים, אמרה שבישראל היא בחיים שלה לא ראתה התנהגות כזאת ילדותית מצד התלמידים בכיתות התיכון! זה פשוט עצוב לראות. שתי ילדות בנות 16 או 15 וחצי, מתחילות לזרוק ניירות אחת על השנייה 'בצחוק' כי משעמם להם, מקשקשות אחת לשנייה במחברות וכמובן שזה מוביל לריב אז הם מתחילות לריב ולקלל אחת את השנייה ומ'חברות טובות' הופכות לאויבות וכל אחת מהם בטוחה שהשנייה היא הכלבה הכי גדולה.. במקום אחר בכיתה גם נגיד יהיו כמה ילדים שיתחילו לזרוק צבעים אחד על השני ולצעוק למורה 'המורה הוא התחיל!'.. וזה לא רק זה. אי אפשר לדבר איתם על כלום! כל נסיון לפתח שיחה אינטליגנטית שלא מתבססת על סיגריות או על פוטבול או מייק אפ, או סתם ריכולים עסיסיים על מישהו מהחברים שלהם, נכשל בגדול.. כלום לא מעניין אותם, הם לא רוצים לדעת כלום ולהביע דעות הם לא יודעים. היא אפשר לדבר איתם על כלום וגם עם יש להם אולי מה להגיד הם מתביישים מדיי לדבר. דרך אגב, תשמחי שלך יש איזה שהם ישראלים להיות איתם, בין עם זה כאלה שהיית מסתובבת איתם בארץ או לא, זה משהו לפחות. פה אין אפילו ישראלי אחד, לפחות לא בגיל שלי.

 

[Julia16]

יוו! אני כל כך מבינה אותך!

גם אני גרה באנגליה, כבר שלוש שנים ואני עברתי ועדיין עוברת בדיוק את כל מה שאתה מרגיש ועובר. גם אני פספסתי את כל שלב גיל ההתבגרות שלי ובמקום לעבור את כל החוויות היפות שבת עשרה רגילה (בישראל לפחות) אמורה לעבור, חייתי פה חיים מדכאים ויבשים ועברתי יותר חוויות רעות מאשר נעימות. אני הייתי פה מדוכאת כמו שבחיים שלי לא הייתי מדוכאת והייתי מיואשת והיה לי ממש ממש רע. בדיוק היום כתבתי לעצמי חיבור שקוראים לו 'למה אני שונאת את האנגלים' חח.. וכתבתי את כל התכונות הדפוקות של האנגלים עם האופי המחורבן שלהם, ולמה הם בלתי נסבלים ואיך שהם כאלה סגורים וקרים ומאופקים, וכאלה לא חברותיים ולא נחמדים וילדותיים ועוד ועוד.. אני לא יודעת איך הצלחתי לעבור 3 שנים פה ואיך אני אמורה להעביר פה לפחות עוד שנתיים, אני פשוט לא יודעת איך אני יחזיק מעמד. הדבר היחיד שעושה אותי קצת יותר אופטימית זה שיש לי פה חבר ישראלי שבקרוב יעבור לגור קרוב אליי, וזה ששנה הבאה אני אולי הולכת לקולג' וזה יכול לתת לי הזדמנויות חדשות. אבל עדיין אני כל הזמן חולמת על ישראל וכל הזמן הזה נדנדתי להורים שלי שיחזירו אותי לישראל אבל כמובן ששום דבר לא עזר. גם אותי אנגליה ממש שינתה והפכתי להיות בנאדם הרבה יותר שקט וביישן ומדוכא כשזה ממש לא אני! שאני בנאדם שממש ממש אוהב לצחוק ולדבר, לדבר על הכל, ולהיות עם אנשים, אבל מה לעשות שהאנגלים הדביקו אותי באופי הדפוק שלהם! אפילו בכיתה למשל, בישראל אני תמיד הייתי רגילה להשתתף בדיונים ולומר את דעתי ולדבר הרבה בכיתה, וכשהגעתי לפה פתאום ראיתי שכשאני מדברת בכיתה מסתכלים עליי כזה מוזר כאילו נפלתי מהירח או משהו, שאני בכלל מעיזה לפתוח את הפה. כי פה הרי האנגלים העכברים האלה לא מעיזים אפילו לומר את דעתם (לא שיש להם דעה, ברוב המקרים אין להם בכל מקרה מה להגיד כי הם לא ממש אוהבים לאמץ את המעט שכל שיש להם ולחשוב) אז ככה שגם אני התחלתי לדבר פחות ולהתבייש לדבר. טוב, ההודעה שלי כבר יצאה ממש ארוכה, אז אני רק יגיד לסיכום שאני ממש מזדהה איתך ואני מקווה שנוכל לעודד אחד את השני!.. ביי-ביי ליבי

 

[A n g e l D u s t]

Can I say something?

Good עד כמה שאני מבינה אתכם אתם *קצת* מגזימים. רבאק, אתם באנגליה לא תקועים בקמבודיה!!! אם תמשיכו להגיד לעצמכם שאתם בדיכאון זה לא ישתנה. במקום לשבת ולקטר אתם יכולים לנסות לשנות את זה כי בכל מקום יש אנשים נחמדים (בכלל, איך זה שכל האנגלים שאני מכירה הם אחלה אנשים אם את אומרת שיש להם אופי חרא?). במקום לספור את הזמן עד שתחזרו לארץ תנסו לנצל את הזמן שיש לכם ולהנות.

 

[חמשיריקס]

אמת ויציב!

אם הייתי מגיע לכאן (ניו-זילנד) עם גישה של "אני שונא את כל העולם, ישראל היא הבית שלי", סביר שהייתי נשאר לבד. מי שמחפש דכאון ואוהב דכאון, לא צריך להתאמץ יותר מדי כדי למצוא אותו. מי שמחפש קצת שמחה, כן צריך להתאמץ, ויש עצלנים שחושבים שזה לא שווה את זה. זה כן. מצד שני, שיבושם לכם יא דכאוניסטים.

 

[Julia16]

רואים שלא הבנת

מה ניסינו להגיד. אנחנו ל-א אנשים דכאוניים. אנחנו לא אוהבים להיות בדיכאון, וזה לא שאנחנו בדיכאון תמידי. אבל, המגורים באנגליה הפכו את החיים שלנו לגרועים וגרמו לנו להרבה דכאונות, זה מה שנחנו אומרים. ותאמין לי שממש לא באתי לפה בגישה של 'אני שונאת את כל העולם, ישראל זה הבית שלי'. להפך, אני רציתי לבוא לאנגליה, שמחתי לעזוב את ישראל, רציתי לגור במקום אחר, עם אתחלה חדשה, להכיר תרבות ואנשים חדשים. תאמין לי שלפני שבאתי לפה הייתי אופטימית והייתי בטוחה שיהיה פה כיף והכל ובכלל לא ידעתי איך זה באמת יהיה ולא ידעתי למה אני אמורה לצפות. ככה שאתה ממש לא יכול להגיד שבאתי לפה בגישה של אנטי כלפי אנגליה. אבל מה לעשות שכשהגעתי לפה גילתי את האמת המרה ושכל מה שחשבתי הוא ממש לא היה נכון וקיבלתי ממש שוק והתאכזבתי. ותאמין לי שאני לא 'עצלנית' ואני עשיתי את כל המאמצים להתאקלם פה! אז אולי באמת אתה באת לניו זילנד והיה לך מזל גדול ובמקרה נפלת על חברה טובה וישר הסתדרת והכל, אבל מה לעשות שלא לכולם יש מזל כזה. אז תפסיק לשפוט אחרים לעשות הכללות כשאתה בכלל לא מכיר אותם!

 

[Flying Camel]

תודה בייבז!!!

 

[חמשיריקס]

פששששש... באסה...

טוב, שיהיה לך בהצלחה. את כבר בעמדה קבועה, לנסיונות שלי לא תהיה תועלת.

 

[coconut56]

מה? אנגליה כזאת מדינת דיכאון??

לפי הסרטים והתוכניות בטלויזיה זאת נראית מדינה רגילה לחלוטין עם אנשים מנומסים ותרבותיים שלא מעזים לעשות בעיות. לפי מה שאתם מתארים זה ממש ההפך!

 

[rendomgirl]

סרטים... מוכר לי החלומות האלה...

כל מי שאומר לי "בסרטים זה נראה כאילו האנשים ממש אחלה בארצות הברית" אני נותנת לו הרצאה שלמה למה זה ממש לא ככה... לא יודעת על אנגליה... אבל פה זה ממש לא בסרטים... כל הספונטניות זהאת ממש לא קיימת... לפחות לא בבית ספר שלי... אנשים פה מתכננים שבועות לפני כל פיפס קטן למרות שבסרטים הכל ספונטני ואחלה... גם כן!!!! טוב עזבו... אני מעוצבת עכשיו... אין לי כוח כבר להתעצבן על האמריקאים האלה (שגם ד"א בהתחלה חשבתי שאני אסתדר איתם כי הם "נחמדים")... גם כן החיוכים שלהם!!!! בא לי להקיא!!!! טוב סיימתי...

 

[Julia16]

בן, סרטים לא אומרים כלום!

גם אני מתי שגרתי בישראל וראיתי סרטים על אנשים באנגליה או באמריקה, הייתי בטוחה שאין שום הבדל ביניהם ובין הישראלים, וההבדל היחיד זה שאנחנו מדברים בשפה שונה. אבל רק אחרי שגרתי פה ושמתי לב לכל ההבדלים והתרבות השונה, אז גם כשהסתכלתי בסרטים התחלתי להבחין בצורת ההתנהגות השונה, שמי שלא מכיר אותה מקרוב לא יוכל להבחין בה. אפילו בסרטים האנגלים למשל, אם תשים לב, הרבה פעמים הדמויות עצמם לא ממש נפתחות אחת עם השנייה וגם נגיד כשיש איזה זוג ביחד הם ידברו כזה בנימוס אחד לשני ולא בצורה פתוחה וישירה כזאת כמו הישראלים. טוב, עזוב זה בטח נשמע לך טפשי כי אתה לא מבין על מה אני מדברת... אבל מה שאני אומרת זה שסרטים ממש לא מייצגים את המצאיות אז על תביא אותם בתור דוגמא.

 

[aieeoh]

ואיי אנשים אתם ממש לא צודקים!!

אני מבינה את ההרגשה שלכם בערך... אני רוב החיים שלי בחו"ל בכל מני מקומות מעולם ואתם פשוט באתם עם ההרגשה הזאת תאמינו לי שהם אחלה אנשים יש לי שם כמה ידידים וחברות מאוד קרובים וקרובות והם ממש אחלה!!במיוחד מארצות הברית אז אל תבלבו את המח אני פשוט חולה על העם האמריקי ואתם צודקים שזה לא כמו בסרטים ולמה כי סרטים זאת לא המציאות!!!וגם בישראל הסרט זאת לא המציאות ואולי אתם נתקעתם בבצפר מגעיל ודוחה וזה די מבאס אבל תנסו אתם לפתח גישה שונה אליהם ואולי אתם כן תתחברו איתם...הם בסה"כ ממש אבל ממש אחלה אנשים לפחות אלה שאני מכירה ואני מכירה די הרבה....

 

[A n g e l D u s t]

והאנגלים שאני מכירה הם לא אנגלים?

או שאולי אני בכלל חיה בסרט? חבל להכליל, אנשים נחמדים יש בכל מקום.

 

[aieeoh]

נכון...

רק צריך למצוא אותם...