אני בהריון ומסכימה לבקשה של מנהלת

[דלית בהריון]

אני בהריון ומסכימה לבקשה של מנהלת

הפורום לכתוב כאן את מה ששאלתי אותה באימייל. אני בהריון. מזועזעת ממש מהאפשרות שאני אצטרך לעבור עוד ברית. גם בראשונה לא רציתי אבל החמים לחצו והבעל רצה ולמרות שיכולתי לשכנע אותו אולי לא הייתי מספיק חזקה ומספיק מוכנה בזמן. בזמן זה לדבר על זה לפני הלידה. אני חשבתי על ברית בתור משהו מזעזע שהולך נגד האמהיות שלי וזה מעשה ברברי עוד בהריון אבל לא מצאתי הקשבה אצת הבעל. השאלה אליכם לבעלי הניסיון היא איך הולכים נגד החמה והחם . ההורים שלי עברו את ה80 ולא ממש יבינו אז לא בעיה. בעלי הוא הבן הבכור . וההורים צעירים יותר וגם קשים באופן כללי. אני לא ישנה בלילה וחושבת כל הזמן מה להגיד ולמי. לגבי הברית של הגדול שלי היה כמה רע שרק אפשר ונכנסתי מזה לדיכאון קשה הילד בכה וסבל והיגעתי למסקנה שגם אם היתה ברית עם הרדמה זה עדיין מעשה רע שמבוגרים עושים לילד שלא יכול להתנגד. מימני אמא מודאגת נ.ב. לא מצאתי איך לא לשים כתובת דואר בכניסה למערכת אז הדואר לא נכון מצטערת.

 

[אורית ג.]

היי דלית (אני שמחה שהתאמצת ופנית

גם לפורום) את דעתי כתבתי לך בקצרה באי-מייל אבל אפרט מאוחר יותר . בינתיים ברוכה הבאה.

 

[_יובלל_]

שלום דלית,

1. בעיני הכי קריטי זה שאת ובעלך תגיעו להסכמה בעניין. ההתמודדות היא לא קלה בכל מקרה, כך לפחות זה יהפוך להתמודדות משותפת של שניכם. כתבת שיכולת לשכנע אותו בעבר. תנסי לא רק לשכנע אותו, אלא שזה יהיה חשוב לו באותה מידה, ואז יהיה לך פרטנר למשימה של ההתמודדות מול העולם החיצון. 2. תנסי לא להיגרר לויכוחים אידאולוגים ועמדות קיצוניות. תמקדי לעצמך מה באמת חשוב לך, ומה מפריע לך בברית, ואת זה תנסי להסביר. תבקשי מבעלך או אחר כך מהחמים להסביר מה חשוב להם בברית ומה יפריע להם אם לא תהיה. האם זה העניין הדתי? החברתי? הבריאותי? כל נושא כזה זה סיפור אחר. ההורים שלי למשל היו מודאגים אך ורק מדבר אחד: התגובות שהילד יקבל מילדים אחרים. לא שהם השתכנעו או שהם נרגעו, אבל הצלחנו להבין מה מפריע להם, ולהסביר שהעמדה שלנו איננה איזו שאננות או חוסר איכפתיות, אלא להיפך, תוצאה של מחקר ממושך שלנו ושל הרבה מחשבה. 3. גם בינך לבין עצמך אל תתייחסי לזה כאל "ללכת נגד החמים". זה לא מה שאת עושה! את לא מתנגדת לברית במטרה לפגוע בהם, להרגיז אותם או לאמלל אותם. את הולכת בעד הילד שלך ובעדך. וזה דבר שאפשר להסביר להם. הרבה פעמים אל החשש של ההורים מהעניין עצמו מצטרף גם עלבון או כעס על מה שנתפש בעינהם כזלזול בהם או התנשאות, או על זה שאתם חושבים שאתם יודעים יותר מהם. תבהירי שאת מכבדת אותם, ושאת פועלת לפי מה שבעינך זה טובת הילד ולא על מנת לפגוע בהם או לעשות להם דוקא. 4. אל תקחי אחריות על התגובה שלהם. את מבחינתך תנסי להסביר, לקרב, להרגיע. תהיי "לארג´ית". תני להם מקום לבטא את הדאגה שלהם, תנסי לו להפגע מהם, תזכירי לעצמך שגם הם פועלים רק ממה שבעינהם נתפש כטובת הילד. ואם אחרי כל זה הם עדיין יבחרו להפגע, תזכרי שזאת בחירה שלהם, וסליחה על הביטוי - בעיה שלהם! העובדה שמישהו נפגע ממני עדיין לא בהכרח אומרת שפגעתי בו! אם את תהיי שלמה עם עצמך ועם היחס שלך כלפיהם - כל השאר זה כבר אחריותם. 5. כמה שתהיי יותר בקיאה בנושא, בשיקולים בעד ונגד, בעובדות, בסיפורים האישיים, יהיה לך הרבה יותר קל להסביר את עצמך לסביבה. לא בטוח שתצליחי לשכנע מישהו, אבל לפחות יהיה ברור שאת לא פועלת שרירותית או מתוך חולשה, אלא להיפך - מתוך ידע. בעניין הזה תוכלי להעזר הרבה באנשי הפורום. עייני בחומר שמרוכז באתר הקהילה הזמני, מאמרים, אתרים וסיפורים אישיים, ואם תרצי אשמח לדבר איתך אישית - אני בטוח שאוכל להסביר את עצמי טוב יותר בע"פ... 6. עוד משהו - המצב שלך ולהם יש דעות מנוגדות הוא לגיטימי. העובדה שאת "מתעקשת" ללכת לפי שיקול דעתך ולא לפי שיקול דעתם לא נובעת מזה שאת יותר חכמה מהם או יודעת יותר מהם. אין פה נכון או לא נכון. אבל הילד הוא שלך, את האמא שלו, הם הסבים שלו, ולכן, בהחלטות לגביו, דעתך חשובה יותר!

 

[ירון@ר]

ואני דווקא ממליץ לך

למען חוסנך הנפשי כן ללבן את הנושא עם החם והחמות, לשים הכל על השולחן, וכן לעמוד על שלך.

 

[אוסי שרון]

הי דלית, אני מסכימה עם אישי,

בעניין של הורי בעלך. אנחנו התחלנו לדבר על אי מילה מרגע ידיעת מין העובר (שבוע 16). אחרי שהתגבשנו על החלטה משותפת, שזה שלב בסיסי ב"לעמוד מול", פשוט הודענו לצדדים שהיה חשוב לנו שידעו (הורים, אחים). שלב ראשון זה ההסכמה בינך לבין אישך - בלי זה אין על מה לדבר. אם אישך יהיה בעניין (שזה יותר מיהיה משוכנע), החזית שלכם אל מול ההורים תיהיה איתנה יותר. זה לא קל, המשבר שלי היה בא מכוון הסבתות שלי, והיה לי מאד קשה עם התגובות הראשוניות שלהן, אבל דיברנו איתם, ועוד חלקים במשפחה דיברו איתם (נקודה חשובה, שאזכיר אותה בהמשך) ולא היה נתק או משהוא דומה לזה. יש לאישך אחים? כדי להסביר להם, להראות להם מידע. על כל שאלה שעולה להם (או לכם), יש מקורות מידע, שיעזרו לכם וגם להם להבין שזה לא כזה אסון נוראי לא למול את הילד. בכל מקרה שיהיה לך המון הצלחה ותעדכני אותנו.

 

[אורית ג.]

קצת באיחור (החופש הגדול נפל עלינו

לטובה והילדים חסרי-הטלויזיה שלי בודקים את כל האופציות האחרות בבית ובחוץ...) הנה דעתי המפורטת : אין מה לשתף אנשים אחרים בדיון לפני שאת ובעלך מסכימים בעניין. כדי שהוא יסכים או לפחות יוכל להסביר את עצמו צריך לאפשר דיון בלי "מלחמה" ו(להשתדל בלי ...) משקעים של האשמה מהברית הקודמת (בלי קשר למה באמת דעתך בעניין, רק למחוק לרגע את העבר. לטובת ההוה והעתיד) לי היו כמה שנים להעביר לבעלי את המסר והדעה על ברית אז איכשהו הכל הלך חלק אבל - מכיון שיש לך לכל היותר כמה חודשים נסי להעלות את ההסתיגויות שלך מהברית ולהבין מה בדיוק הבעיות שלו עם לא לעשות (זה יכול להיות קשור לכמה דברים כמו זהות יהודית, דת או מסורת, לחץ משפחתי או חברתי, ולא חשוב מה הוא יגיד העיקר שיוכל לומר את דעתו האמיתית באוירה קרובה ואוהדת). ואז תלבנו בינכם את הנקודות. מי יודע ? אולי הוא ישתכנע? ואולי המצב לא יהיה כל כך גרוע? ממיטב נסיון החיים שלי כשהדור הקודם מרשה לעצמו להתערב בחיים שלנו (או כל מישהו שתלטן אחר - יכול להיות אפילו אחות או גיס או חברים קרובים מדי) זה מזיק לחיים , לזוגיות ולהחלטות שמקבלים בהם. ואולי עצה ראשונה - אל תדברי עם זה עם אף אחד קרוב (חמות וכו´) לפני שאתם מסכימים ביניכם שזה הילד שלכם רק שלכם ורק אתם צריכים להחליט עבורו. אשמח לעזור. גם באי-מייל אם כי אני חושבת שראוי לדיון הזה להיות כאן למען הקוראים העתידיים ו´הסמויים´ של הפורום.

 

[אמיר.]

אם הברית של הבן היתה כל כך רעה...

אולי תחליפו מוהל ?