חד הריונית
New member
אני בהריון- אז מה!!!
זה לא ממש מזיז לכם. הורים שלי אף פעם לא יכול להיות שקט ושלו לידכם, הריבים והוויכוחים המיותרים לעולם לא ייגמרו...עד שאחד מכם ילך לעולמו. ואני בתכם שעברה כל כך הרבה ושהתגברה על המוות-אף פעם לא ריחמתם עליי. לא בניתוח האחרון כשחיברו לי מורפיום שגרם לי להקיא ולא היה לי איש לידי כי הייתם עייפים מדי בשביל להיות שם לידי. אז הקאתי על עצמי ובכיתי,וגם הצטערתי ששרדתי. ואם לא הייתי שורדת זה גם לא היה משנה כי את אימאל'ה אפילו לא באת לראות אותי כשיצאתי מחדר הניתוח. וכעת אחרי שנה וחצי אחרי הניתוח וכלל השיקום אני בהיריון!!! אמורה להיות האדם הכי מאושר בעולם,אך גם האושר נלקח ממני ובמקומו יש לי המון פחדים. ואתה "בן הזוג שלי" לא החלטת לקת אחריות ולעבוד כדי להוציא אותי מהחור שאני גרה בו. לא פעם עולה בי המחשבה שאני חייבת להתעלות מעל עצמי בכדי לצאת מהמצב המביש הזה שנקלעתי אליו בגלל הניתוח האחרון, מצב שבו כל החפצים שלי מאוחסנים במחסן כה מרוחק שגם אותו קשה לי לממן מקיצבת הביטוח הלאומי שלי, אז אני גרה כאן...בבית של הידיד שלי בפינת האוכל שלו. במיטה לא נוחה, אבל מי מעיז להתלונן? אני אישה בהיריון שאסור לה אפילו לחשוב מה בא לה פתאום כי אין מי שיגשים לי את זה, והגחמות שלי הן לא בשמיים אבל ישנן. כולכם יושבים מחובקי ידיים ודואגים אך ורק לאיטנרסים שלכם, ואני? כבר בחודש הרביע להריוני עם המתנה הכי ניפלאה שקיבלתי מנסה להתכחש לגשות שקשה לי לממש כעת, פוחדת מתביישת וכועסת עליכם מאוד. לא ככה היו צריכים להיראות הדברים.
זה לא ממש מזיז לכם. הורים שלי אף פעם לא יכול להיות שקט ושלו לידכם, הריבים והוויכוחים המיותרים לעולם לא ייגמרו...עד שאחד מכם ילך לעולמו. ואני בתכם שעברה כל כך הרבה ושהתגברה על המוות-אף פעם לא ריחמתם עליי. לא בניתוח האחרון כשחיברו לי מורפיום שגרם לי להקיא ולא היה לי איש לידי כי הייתם עייפים מדי בשביל להיות שם לידי. אז הקאתי על עצמי ובכיתי,וגם הצטערתי ששרדתי. ואם לא הייתי שורדת זה גם לא היה משנה כי את אימאל'ה אפילו לא באת לראות אותי כשיצאתי מחדר הניתוח. וכעת אחרי שנה וחצי אחרי הניתוח וכלל השיקום אני בהיריון!!! אמורה להיות האדם הכי מאושר בעולם,אך גם האושר נלקח ממני ובמקומו יש לי המון פחדים. ואתה "בן הזוג שלי" לא החלטת לקת אחריות ולעבוד כדי להוציא אותי מהחור שאני גרה בו. לא פעם עולה בי המחשבה שאני חייבת להתעלות מעל עצמי בכדי לצאת מהמצב המביש הזה שנקלעתי אליו בגלל הניתוח האחרון, מצב שבו כל החפצים שלי מאוחסנים במחסן כה מרוחק שגם אותו קשה לי לממן מקיצבת הביטוח הלאומי שלי, אז אני גרה כאן...בבית של הידיד שלי בפינת האוכל שלו. במיטה לא נוחה, אבל מי מעיז להתלונן? אני אישה בהיריון שאסור לה אפילו לחשוב מה בא לה פתאום כי אין מי שיגשים לי את זה, והגחמות שלי הן לא בשמיים אבל ישנן. כולכם יושבים מחובקי ידיים ודואגים אך ורק לאיטנרסים שלכם, ואני? כבר בחודש הרביע להריוני עם המתנה הכי ניפלאה שקיבלתי מנסה להתכחש לגשות שקשה לי לממש כעת, פוחדת מתביישת וכועסת עליכם מאוד. לא ככה היו צריכים להיראות הדברים.
