אני באמת היסטרית?
אני בן זוגי נפרדנו. אני בת 28 הוא בן 38. אנחנו היינו ביחד למעלה משנתיים ואני על ההתחלה עברתי אליו לחול. כמובן שלא היה לי שם אף אחד לא חברים ולא משפחה. באותה שכונה שהוא גר בה גרה גם האקסית שלו ביחד עם הבן המשותף שלהם. בסופי שבוע הילד שלו היה נשאר לישון אצלינו. באותם ימים שהילד ישן אצלנו אני נאלצתי לישון על ספה בחדר אחר. אני מאוד רציתי למצוא לעצמי תעסוקה במדינה שלו. ניסיתי אבל בכוחות עצמי לא הצלחתי למצוא שם עבודה.
כשעברתי למדינה שלו אנחנו דיברנו על עניין העבודה והוא הבטיח לעזור לי בזה.
בפועל כשעברתי לשם הוא אמר שהוא תמיד עסוק ושלא בא לו להתעסק גם בזה.
מבחינת מציאת עבודה הוא לא עזר לי בכלום. אפילו לא בעצה או בהכוונה. הוא אמר שאם אני כל כך רוצה לעבוד אז אני יכולה למצוא עבודה בתור מוכרת. אני עוד בארץ סיימתי תואר ראשון במשפטים והוא שלח אותי לעבוד כמוכרת. השיחות היום-יומיות הבלתי פוסקות שלו עם האקסית התחילו להוציא אותי מדעתי. כשבזמן השיחות האלה אני ניסיתי לגשת אליו הוא היה מתפרץ עלי. אני ראיתי הודעות שלה בפלאפון שלו. בהודעות האלה היא העבירה עלי ביקורת יום-יומית. היא דיברה עלי במילים לא יפות וזה עוד בצורה העדינה. אחרי שנתיים כל זה כבר ממש נמאס עלי.
הוא ניסה לשנות אותי בכל דבר ובמובן מסויים גם לחנך אותי. הוא היה מתעצבן אם הייתי מתיישבת במקום שלו במטבח או בסלון. אם הייתי שוכבת על הכרית שלו זה גם היה מכעיס אותו. חלק גדול מהבגדים שלי שרובם שמלות הוא לא אהב וזה מאוד הפריע לו. אגב הוא אף פעם לא קנה לי שום בגד למרות שהוא לא אהב את שלי. יום אחד אני ישבתי איתו לשיחה ואמרתי לו שאני רוצה יותר בהירות ויותר וודאות. אמרתי לו שאני כבר רוצה להקים משפחה ושאני רוצה ילדים. הסברתי לו שאני מה שאני והאישיות שלי זה מה יש ושאין טעם בביקורת תמידית.
אמרתי שאני מנסה לשפר דברים נקודתיים שמפריעים לו אבל שיפסיק לשנות אותי.
הוא התפרץ עלי בפעם המאה ואמר שהוא לא רוצה לא משפחה ולא ילדים איתי. אני טסתי הביתה לארץ. אחרי חודש הוא התקשר אמר שעשה חושבים עם עצמו ושהוא יודע מה הוא רוצה. הוא אמר שהוא הבין שכל היתרונות שבי גוברים ובגדול על החסרונות שלי. הוא הגיע אלי לארץ והכיר את המשפחה שלי. אחרי זה מהארץ אנחנו ישר טסנו לחופשה בחול. במהלך החופשה אני שוב פעם ראיתי בפלאפון שלו הודעה מהאקסית שלו.
ההודעה הייתה עוד יותר נוראית מההודעות הרגילות והפעם גם עם קללות. בנוסף בהודעה הזאת בניגוד לקודמות היא לכלכה לא רק עלי אלא גם על משפחתי. פה אני לא הצלחתי להתאפק והתקשרתי אליה. כנראה שאני לא ממש סמכתי עליו ורציתי להבין לבד מה קורה ולשים לזה סוף. לבן זוגי נודע על השיחה הזאת ממנה והיה לנו ריב מאוד גדול. אחרי החופשה הוא חזר למדינה שלו ואני חזרתי בחזרה לישראל. אחר כך הוא ביקר אותי בארץ כמה פעמים וכל פעם שאלתי אותו מה יהיה איתנו. בכל ביקור שלו שאלתי אותו לאן אנחנו ניקח את הקשר שלנו ומתי אנחנו נתמסד.
הוא תמיד התחמק מלענות לי ורק אמר שאחרי מה שעשיתי הוא לא סומך עלי. אמר שאולי עם הזמן אני ארוויח את האמון שלו בחזרה. אני התנצלתי כמה וכמה פעמים על המעשה שלי. כל ההתנצלויות שלי וכל ההסברים שלי הכל היה לשווא.
אחרי זמן מה הוא החליט לעבור למדינה אחרת בה אנגלית לא השפה הרשמית.
הוא התקשר אלי והציע לי לעבור איתו לשם. שאלתי אותו בשביל מה הוא רוצה אותי שם ולאיזו מטרה הוא מציע לי לבוא איתו. בתגובה הוא די גמגם. אמר שהוא רוצה שאני אבוא איתו ואחיה איתו. אמר שיש שם קהילה יהודית/ישראלית גדולה ואני אוכל למצוא עבודה.
הסברתי לו שאחרי מה שהיה המשפחה שלי לא תבין אם אני שוב אסע אחריו. אמרתי לו גם כמה פעמים שנמאס לי לחיות את החיים שלו. אמרתי לו שאני מפחדת שהוא רק מנצל אותי כי זאת ההרגשה שנוצרה אצלי. הסברתי לו שאני מאוד נפגעתי מכל מה שהיה מאז שעזבתי את המדינה שלו. אמרתי לו שמאז שחזרתי לארץ הוא אפילו לא התעניין איך וממה אני חיה וזה פוגע. הסברתי לו שכל עוד אין לי שום וודאות בו ובקשר שלנו אני לא אעבור שוב לחול.
בתגובה הוא אמר לי שאני לוחצת עליו להתחתן איתי ושהוא בכלל לא חייב לי כלום.
הוא אמר שהוא לא מתכוון להבטיח לי כלום.
בשלב הזה השיחה שלנו הסתיימה. היא הסתיימה בזה שאני כביכול לוחצת עליו להתחייב כלפיי ולהתחתן איתי. כעבור יום אני התקשרתי אליו והתחלתי להתנצל עליו שלחצתי עליו. התנצלתי על כל סצנות הקנאה שעשיתי לו בקשר לאקסית שלו.
אני לא חושבת שאני האשמה היחידה פה או שעשיתי משהו חריג אבל התנצלתי.
עשיתי את זה כי רציתי ליישר את ההדורים בנינו. הוא דיבר אלי בצורה מאוד מגעילה וחיפף אותי במילים מאוד לא יפות. אני המשכתי להתקשר אליו ובכל שיחה כזאת השפלתי את עצמי מחדש. בכל שיחה בכיתי וביקשתי שיסלח לי. הוא ענה לי בעיקר במילים לא יפות ואפילו בקללות. הוא אמר שאני היסטרית ברמות נוראיות.
אמר שאני חולת נפש ולא בסדר בראש. הוא העביר המון ביקורת לגבי המראה שלי ולבי מצבים אינטימיים שהיו לנו. הוא אמר שהוא רק ניצל אותי ולא מעבר לזה. הוא האשים אותי שחירפנתי אותו עם שיחות הטלפון שלי ולכן הוא שפך עלי את זה. נכון לרגע זה כל ההערכה העצמית שלי קרסה. מבחורה שתמיד הייתה בטוחה בעצמה הפכתי לבחורה שטובעת בתסביכים. אני הפסקתי לאהוב את עצמי. אני גם כל הזמן מאשימה את עצמי במה שקרה.
אני בן זוגי נפרדנו. אני בת 28 הוא בן 38. אנחנו היינו ביחד למעלה משנתיים ואני על ההתחלה עברתי אליו לחול. כמובן שלא היה לי שם אף אחד לא חברים ולא משפחה. באותה שכונה שהוא גר בה גרה גם האקסית שלו ביחד עם הבן המשותף שלהם. בסופי שבוע הילד שלו היה נשאר לישון אצלינו. באותם ימים שהילד ישן אצלנו אני נאלצתי לישון על ספה בחדר אחר. אני מאוד רציתי למצוא לעצמי תעסוקה במדינה שלו. ניסיתי אבל בכוחות עצמי לא הצלחתי למצוא שם עבודה.
כשעברתי למדינה שלו אנחנו דיברנו על עניין העבודה והוא הבטיח לעזור לי בזה.
בפועל כשעברתי לשם הוא אמר שהוא תמיד עסוק ושלא בא לו להתעסק גם בזה.
מבחינת מציאת עבודה הוא לא עזר לי בכלום. אפילו לא בעצה או בהכוונה. הוא אמר שאם אני כל כך רוצה לעבוד אז אני יכולה למצוא עבודה בתור מוכרת. אני עוד בארץ סיימתי תואר ראשון במשפטים והוא שלח אותי לעבוד כמוכרת. השיחות היום-יומיות הבלתי פוסקות שלו עם האקסית התחילו להוציא אותי מדעתי. כשבזמן השיחות האלה אני ניסיתי לגשת אליו הוא היה מתפרץ עלי. אני ראיתי הודעות שלה בפלאפון שלו. בהודעות האלה היא העבירה עלי ביקורת יום-יומית. היא דיברה עלי במילים לא יפות וזה עוד בצורה העדינה. אחרי שנתיים כל זה כבר ממש נמאס עלי.
הוא ניסה לשנות אותי בכל דבר ובמובן מסויים גם לחנך אותי. הוא היה מתעצבן אם הייתי מתיישבת במקום שלו במטבח או בסלון. אם הייתי שוכבת על הכרית שלו זה גם היה מכעיס אותו. חלק גדול מהבגדים שלי שרובם שמלות הוא לא אהב וזה מאוד הפריע לו. אגב הוא אף פעם לא קנה לי שום בגד למרות שהוא לא אהב את שלי. יום אחד אני ישבתי איתו לשיחה ואמרתי לו שאני רוצה יותר בהירות ויותר וודאות. אמרתי לו שאני כבר רוצה להקים משפחה ושאני רוצה ילדים. הסברתי לו שאני מה שאני והאישיות שלי זה מה יש ושאין טעם בביקורת תמידית.
אמרתי שאני מנסה לשפר דברים נקודתיים שמפריעים לו אבל שיפסיק לשנות אותי.
הוא התפרץ עלי בפעם המאה ואמר שהוא לא רוצה לא משפחה ולא ילדים איתי. אני טסתי הביתה לארץ. אחרי חודש הוא התקשר אמר שעשה חושבים עם עצמו ושהוא יודע מה הוא רוצה. הוא אמר שהוא הבין שכל היתרונות שבי גוברים ובגדול על החסרונות שלי. הוא הגיע אלי לארץ והכיר את המשפחה שלי. אחרי זה מהארץ אנחנו ישר טסנו לחופשה בחול. במהלך החופשה אני שוב פעם ראיתי בפלאפון שלו הודעה מהאקסית שלו.
ההודעה הייתה עוד יותר נוראית מההודעות הרגילות והפעם גם עם קללות. בנוסף בהודעה הזאת בניגוד לקודמות היא לכלכה לא רק עלי אלא גם על משפחתי. פה אני לא הצלחתי להתאפק והתקשרתי אליה. כנראה שאני לא ממש סמכתי עליו ורציתי להבין לבד מה קורה ולשים לזה סוף. לבן זוגי נודע על השיחה הזאת ממנה והיה לנו ריב מאוד גדול. אחרי החופשה הוא חזר למדינה שלו ואני חזרתי בחזרה לישראל. אחר כך הוא ביקר אותי בארץ כמה פעמים וכל פעם שאלתי אותו מה יהיה איתנו. בכל ביקור שלו שאלתי אותו לאן אנחנו ניקח את הקשר שלנו ומתי אנחנו נתמסד.
הוא תמיד התחמק מלענות לי ורק אמר שאחרי מה שעשיתי הוא לא סומך עלי. אמר שאולי עם הזמן אני ארוויח את האמון שלו בחזרה. אני התנצלתי כמה וכמה פעמים על המעשה שלי. כל ההתנצלויות שלי וכל ההסברים שלי הכל היה לשווא.
אחרי זמן מה הוא החליט לעבור למדינה אחרת בה אנגלית לא השפה הרשמית.
הוא התקשר אלי והציע לי לעבור איתו לשם. שאלתי אותו בשביל מה הוא רוצה אותי שם ולאיזו מטרה הוא מציע לי לבוא איתו. בתגובה הוא די גמגם. אמר שהוא רוצה שאני אבוא איתו ואחיה איתו. אמר שיש שם קהילה יהודית/ישראלית גדולה ואני אוכל למצוא עבודה.
הסברתי לו שאחרי מה שהיה המשפחה שלי לא תבין אם אני שוב אסע אחריו. אמרתי לו גם כמה פעמים שנמאס לי לחיות את החיים שלו. אמרתי לו שאני מפחדת שהוא רק מנצל אותי כי זאת ההרגשה שנוצרה אצלי. הסברתי לו שאני מאוד נפגעתי מכל מה שהיה מאז שעזבתי את המדינה שלו. אמרתי לו שמאז שחזרתי לארץ הוא אפילו לא התעניין איך וממה אני חיה וזה פוגע. הסברתי לו שכל עוד אין לי שום וודאות בו ובקשר שלנו אני לא אעבור שוב לחול.
בתגובה הוא אמר לי שאני לוחצת עליו להתחתן איתי ושהוא בכלל לא חייב לי כלום.
הוא אמר שהוא לא מתכוון להבטיח לי כלום.
בשלב הזה השיחה שלנו הסתיימה. היא הסתיימה בזה שאני כביכול לוחצת עליו להתחייב כלפיי ולהתחתן איתי. כעבור יום אני התקשרתי אליו והתחלתי להתנצל עליו שלחצתי עליו. התנצלתי על כל סצנות הקנאה שעשיתי לו בקשר לאקסית שלו.
אני לא חושבת שאני האשמה היחידה פה או שעשיתי משהו חריג אבל התנצלתי.
עשיתי את זה כי רציתי ליישר את ההדורים בנינו. הוא דיבר אלי בצורה מאוד מגעילה וחיפף אותי במילים מאוד לא יפות. אני המשכתי להתקשר אליו ובכל שיחה כזאת השפלתי את עצמי מחדש. בכל שיחה בכיתי וביקשתי שיסלח לי. הוא ענה לי בעיקר במילים לא יפות ואפילו בקללות. הוא אמר שאני היסטרית ברמות נוראיות.
אמר שאני חולת נפש ולא בסדר בראש. הוא העביר המון ביקורת לגבי המראה שלי ולבי מצבים אינטימיים שהיו לנו. הוא אמר שהוא רק ניצל אותי ולא מעבר לזה. הוא האשים אותי שחירפנתי אותו עם שיחות הטלפון שלי ולכן הוא שפך עלי את זה. נכון לרגע זה כל ההערכה העצמית שלי קרסה. מבחורה שתמיד הייתה בטוחה בעצמה הפכתי לבחורה שטובעת בתסביכים. אני הפסקתי לאהוב את עצמי. אני גם כל הזמן מאשימה את עצמי במה שקרה.