אני אשם במלחמה
כן, היא קרתה בגללי. זה לא שהייתי איזה פעיל שמאל חדור אידיאלים. מעט האמונות שהיו לי עסקו בסרטים ובחורות. ומי יכול להאשים אותי? המצב הביטחוני בתקופתי היה מה זה משעמם. לא ממש קרה כלום: לבנון היתה משהו משנות ה-80, האינתיפאדה הסתיימה מאז שעשינו שולם עם ערפאת. אז היו פיגועים פה ושם, אבל ביג דיל – הפיצוצים בקו חמש רק עזרו לי לשכנע את ההורים שיתנו לי לקחת את האוטו. כשברק נבחר, הייתי בין אלה שצעקו "רק לא ש"ס" בכיכר. איזה כיף היה להעיף את ביבי, זוכרים? מחרחר המלחמות הזה, שיחזור לחנות הרהיטים שלו וישמור את נבואות הזעם לעצמו. וחוץ מזה, במרצ תמיד היו את הבחורות הכי שוות. אז יצאנו מלבנון. למה לא? אנשים שוכחים שלבנון היתה מה זה רחוקה אז. ולצאת ככה יום אחד, זה היה מה זה חדשני. טוב, אז היו כל מיני אנשים שאמרו שזה ייגמר בבכי, שזה יחזור אלינו כמו בומרנג וכל זה. אבל הם היו זקנים ודיברו כמו אבא שלי. הדור החדש, זה שחשבנו שהשתלט על כל העולם, הוא הבין שאנחנו לא בורחים משום מקום. אנחנו פשוט נעים עם הזמן: מלחמות זה אאוט, סטרט-אפים זה אין. ביבי אמר באיזה ראיון שהעם "עייף" - אתם קולטים? כאילו שזה דבר רע! הבן אדם מה זה לא יודע לזרום. אחד מהיתרונות של הטווח הקצר זה שהוא נמשך לנצח. זה כמו החופש הגדול כשאתה ילד. היו כתבות פה ושם על ההתחמשות של חיזבאללה, וגם אז כשהם חטפו את החיילים (ההם של אז, לא החדשים) זה היה קצת מפחיד. אבל מי חשב שזה יוביל למשהו? שקט זה גם סוג של סוטול. כל רואי השחורות, הם עשו מה זה רעש בעיניי. כאילו, תהיו בשקט טוב? תקשיבו לציפורים, תקנו אופציות, רק סתמו ת'פה. זכות הדיבור לדור שלום, חובת השתיקה לדור ה, נו איך קוראים לזה, זה שהחיילים נהרגים בו. בבחירות האחרונות היו הכי קטעים. ביבי חזר לראות שחורות: טוב, בסדר, אז הוא צדק לגבי הטילים על אשקלון. אבל אנשים שוכחים שאשקלון זה מה זה רחוק. הצבעתי לגימלאים – "יותר משעשע מעלה ירוק" היה הסלוגן שהמצאנו להם. ואיזה קטעים שהם נכנסו לממשלה! וואי, שיחקנו אותה, באמא שלי. ואז כאילו התחילה המלחמה. ואנשים רצו למצוא מי אשם, ותכל'ס הרגשתי קצת לא נעים. כי היו את אלה שאמרו שזה יקרה, אבל מה לעשות שהם לא ידעו איך להתלבש ושבקושי היו אצלם בחורות. תכל'ס, בעולם הזה יש אנשים שתורמים לסוטול ויש אנשים שהורסים אותו: הם הרסו אותו. ועכשיו נופלים טילים, והם כל הזמן מתקרבים. אבל אנשים שוכחים שחדרה זה מה זה רחוק.
כן, היא קרתה בגללי. זה לא שהייתי איזה פעיל שמאל חדור אידיאלים. מעט האמונות שהיו לי עסקו בסרטים ובחורות. ומי יכול להאשים אותי? המצב הביטחוני בתקופתי היה מה זה משעמם. לא ממש קרה כלום: לבנון היתה משהו משנות ה-80, האינתיפאדה הסתיימה מאז שעשינו שולם עם ערפאת. אז היו פיגועים פה ושם, אבל ביג דיל – הפיצוצים בקו חמש רק עזרו לי לשכנע את ההורים שיתנו לי לקחת את האוטו. כשברק נבחר, הייתי בין אלה שצעקו "רק לא ש"ס" בכיכר. איזה כיף היה להעיף את ביבי, זוכרים? מחרחר המלחמות הזה, שיחזור לחנות הרהיטים שלו וישמור את נבואות הזעם לעצמו. וחוץ מזה, במרצ תמיד היו את הבחורות הכי שוות. אז יצאנו מלבנון. למה לא? אנשים שוכחים שלבנון היתה מה זה רחוקה אז. ולצאת ככה יום אחד, זה היה מה זה חדשני. טוב, אז היו כל מיני אנשים שאמרו שזה ייגמר בבכי, שזה יחזור אלינו כמו בומרנג וכל זה. אבל הם היו זקנים ודיברו כמו אבא שלי. הדור החדש, זה שחשבנו שהשתלט על כל העולם, הוא הבין שאנחנו לא בורחים משום מקום. אנחנו פשוט נעים עם הזמן: מלחמות זה אאוט, סטרט-אפים זה אין. ביבי אמר באיזה ראיון שהעם "עייף" - אתם קולטים? כאילו שזה דבר רע! הבן אדם מה זה לא יודע לזרום. אחד מהיתרונות של הטווח הקצר זה שהוא נמשך לנצח. זה כמו החופש הגדול כשאתה ילד. היו כתבות פה ושם על ההתחמשות של חיזבאללה, וגם אז כשהם חטפו את החיילים (ההם של אז, לא החדשים) זה היה קצת מפחיד. אבל מי חשב שזה יוביל למשהו? שקט זה גם סוג של סוטול. כל רואי השחורות, הם עשו מה זה רעש בעיניי. כאילו, תהיו בשקט טוב? תקשיבו לציפורים, תקנו אופציות, רק סתמו ת'פה. זכות הדיבור לדור שלום, חובת השתיקה לדור ה, נו איך קוראים לזה, זה שהחיילים נהרגים בו. בבחירות האחרונות היו הכי קטעים. ביבי חזר לראות שחורות: טוב, בסדר, אז הוא צדק לגבי הטילים על אשקלון. אבל אנשים שוכחים שאשקלון זה מה זה רחוק. הצבעתי לגימלאים – "יותר משעשע מעלה ירוק" היה הסלוגן שהמצאנו להם. ואיזה קטעים שהם נכנסו לממשלה! וואי, שיחקנו אותה, באמא שלי. ואז כאילו התחילה המלחמה. ואנשים רצו למצוא מי אשם, ותכל'ס הרגשתי קצת לא נעים. כי היו את אלה שאמרו שזה יקרה, אבל מה לעשות שהם לא ידעו איך להתלבש ושבקושי היו אצלם בחורות. תכל'ס, בעולם הזה יש אנשים שתורמים לסוטול ויש אנשים שהורסים אותו: הם הרסו אותו. ועכשיו נופלים טילים, והם כל הזמן מתקרבים. אבל אנשים שוכחים שחדרה זה מה זה רחוק.
