אני אשאל עוד שאלה

[Shame in you]

אני אשאל עוד שאלה

האם אתם חושבים שאדם יכול לדעת מתי הוא הולך למות? שהוא יכול להרגיש את זה?

 

[גילי פרי]

דעתי האישית היא - כן.

מותר לשאול אותך - למה אתה שואל?

 

[Shame in you]

אני בת

שואלת מנסיון אישי (קשה להסביר)

 

[גילי פרי]

אז אספר לך מנסיון אישי../images/Emo8.gif

אחי ז"ל נפטר לפני כמה שנים.. חודש לפני המוות כבר ידענו שזה מה שהולך להיות, אבל אף אחד לא דיבר על זה בקול רם... שבוע לפני שהוא נפטר, הוא ביקש להביא אליו את החברים והאנשים הקרובים, והוא נפרד מכולם.. הוא ידע שהוא עומד למות. אז אני חושבת שכן, בן אדם יודע לפני כן.. איך ולמה זה כבר סיפור אחר.. אין לי תשובות חד משמעיות לזה, אבל עדיין חושבת שכן

 

[Shame in you]

../images/Emo7.gif

 

[ע ו פ ר ה]

דן בן אמוץ עשה מסיבת פרידה

שסוקרה בהרחבה בעיתונים. גם הוא ידע. הרבה סיפורים סופרו על אנשים שלא רצו להיות באירוע או במקום מסויים והיה שם פיגוע. אני מניחה שישנם אנשים שיודעים שזה מגיע. שאלה נוספת היא המוכנות של אנשים לקבל את המוות שמגיע. באהבה עופרה

 

[גילי פרי]

שאלה ענקית עופרה../images/Emo45.gif

מבחינתי השאלה הזו היא נושא לדיון חדש... האם אדם, גם כזה שיודע, באמת מוכן להתמודד עם המוות? או לקבל אותו? איך מגיעים לאותה שלווה נכספת של קבלת המוות?

 

[ע ו פ ר ה]

כשהייתי בסביבות גיל 40

הייתי בשלב של חיים, שהרגשתי שעשיתי המון, שנתתי לילדים שלי כלים טובים לחיים ועכשיו אני מוכנה כבר למות. זו היתה מן שלווה כזו, בכלל לא קרובה של רצון להתאבד, אלא מן ידיעה שאם יקרה לי עכשיו משהו ואמות, זה בסדר. אז עוד לא ידעתי שכשאהיה בת 41 אלד את ביתי, מספר חמש למניין ילדי. זו התחושה הכי קרובה שחוויתי שיכולה לענות על השאלות שלך. באהבה עופרה

 

[orli997]

וואי איזה חוויות../images/Emo24.gif מדהים

אני חושבת ישי הבדל מין המוכנות או ההשלמה עם המוות לעומת הידיע שאדם הולך למות, ניראה לי שמוכנות למוות היא יותר עניין של שלמות או השלמה, השלמת תהליך עשיה יכול להביא לתחושה כזו, שיחרור שליטה בחיים גם יכול לתת תחושה שלא איכפת לי למות עכשיו, זה השלמה, משדר יותר שקט שלוה מסויימת רצון למות זה כבר משהו אחר, זה פרישה זה מצוקה של אכזבה או אי רצון להמשיך במאבק, באמת יש שלבים כאילה בחיים, וזה נראה כמו תחושה טובה, מין אי מאבק בחיים מדהים

 

[סוזי10]

אבא שלי לא ידע שהוא במצב סופני

ידע שהוא חולה אבל לא שימיו ספורים ושלמחלתו אין מרפא. כל השנים אבא שלי לא ידע לקרוא ולכתוב בשום שפה.וכל השנים אמרנו לעצמינו איזה חבל שהוא לא יודע לקרוא איזה בזבוז. ומסתבר שלא במקרה לא למד קרוא וכתוב.איזה גורל,שכב בבית חולים ולא יכול היה לקרוא את תיקו האישי, ואנחנו כלל לא סיפרנו לו שהוא חולה סופני כי לא רצינו שידע.(לא סתם נאמר נסתרות הן דרכי האל) היה חולה כחודש, ביום שנפטר ביקש שנחליף לו את הסודר שלבש "בסודר השחור עם הוי" אבא שלי כל השנים הלך אך ורק עם חולצות לבנות או בהירות. במקרה הי לו סודר אחד שחור. אסף את כולנו ועשה לנו צוואה בע"פ. כשהיה מאשופז אמר לנו שחלם שהוא במדינה שלא מוכרת לו והוא בתוך בור עמוק. ורואה מלאכים סביבו?