אני אוטוטו בת 19

[Anitag1]

אני אוטוטו בת 19

וההורים שלי ממשיכים להגביל אותי... לא לתת לי לצאת ...או לתת לי לצאת עד שעה ממש מוקדמת אני נורא מתביישת בזה... וזה מפריע לי כי אני בצבא וכשאני חוזרת הביתה אני רוצה קצת להנות ולהשתחרר...במיוחד שיש לי חבר אבל הם פשוט נותנים לי הגבלות ואין לי מה להגיד לחברים שלי כי אני לא אגיד להם ת'אמת בחיים!!! וחבר שלי נורא נפגע מזה שאני לא יכולה להיות איתו הרבה... ההורים שלי פשוט מתעקשים להרוס לי את החיים הם לקחו לי את הפלאפון כי אני לטענתם בזבזתי להם יותר מדי כסף והשאירו אותי עם פלאפון שאני משלמת עליו בעצמי מהמשכורת הצבאית שהיא פשוט כל כך קטנה... ואני לא עובדת.. בנוסף לכל היחס שלהם אלי כל כך מגעיל וגם יש לי מספיק בעיות בצבא... ואני מרגישה שכל זה כל כך כבד וגדול עליי...אין לי כבר כוח.. קשה לי ואני לא מעוניינת בטיפול פסיכולוגי אני פשוט רוצה שיעזרו לי ויגידו לי מה לעזעאל אני יכולה לעשות עם זה בנידון... החיים שלי פשוט בזבל..ואין לי טעם לחיות באמת שעייפתי

 

[גרא.]

Anitag1,במו שאת לבטח מבינה,הורים יכולים לבחור

להביא ילדים לעולם,אבל ילדים לא יכולים לבחור את הוריהם.ומכאן שלעיתים בכורח הנסיבות הורים מסויימים יכולים לכפות את רצונם,לאו דווקא באלימות,על ילדיהם.גם כאשר הללו כבר עברו את גיל 18,ואינם לכאורה יותר ברשות הוריהם.הבעייה שלך סבוכה,כיוון שאת חיילת,וככזו את קשורה וזקוקה מאד לבית הורייך,ואינך יכולה לעזוב את הבית לחיים עצמאיים.איני סבור שהורייך רוצים להרוס לך את החיים,אלא שתתנהגי לפי קודים התנהגותיים שהם מאמינים שהם הנכונים,ולטובתך,כשברקע,תפיסת עולם שמרנית ומיושנת,כזו שאינה מתאימה לחיים המודרניים. מצב כזה,המכונה "פער דורות",קשה מאד לגשור.אם כי לא בלתי אפשרי.והשאלה כאן,מה את עשית,בכדי להעביר אלהם את המצוקה שלך.שוחחתם? או שהתקשורת ביניכם היא בלתי אפשרית?

 

[Anitag1]

התקשורת בינינו לגמרי בלתי אפשרית!!

באמת שאני כל הזמן מנסה אבל פשוט שום דבר לא מצליח להורים שלי יש גם נטייה לעשות הר מכל עכבררררר!! כל דבר קטןןןןן רע שקורה בבית לדוגמא ...אם איבדתי מפתח מהבית...הם לוקחים את זה כל כך קשה...וצועקים וגורמים לי להרגיש אשמה כאילו רצחתי מישהו!! אני פשוט לא יכולה יותר, אין לי כבר כוח!! אני לא מבינה למה זה מגיע לייי... כל כך קשה לי איתם... ועוד בגיל כזה שבווו בכלל כבר לא אמורים לריב עם ההורים .. יש לי גם אח קטן שבגללו רוב הבעיות קורות, מרוב שהוא כל כך קטן (12)...ההורים שלי מקרבים אותי לגיל שלו ומתנהגים בי כמו שמתנהגים עם ילדים בגילו בא לי להיות כמו כל בני גילי!!

 

[גרא.]

Anitag1,צר לי לומר,אבל יש מצבים בחיים ,שאין

להם פתרון מיידי,זולת האפקט המצטבר של הזמן.עד עוד מעט בת 19,עוד שנה לערך בצבא,ואת משתחררת. וזו עשוייה להיות נקודת המפנה בחייך.שכן עקרונית,תוכלי למצוא עבודה,ויש לא מעט מקומות עבודה מוסדרים לחיילים משוחררים.כך שתוכלי לשכור חדר בדירה,גם עם שותפות,ובכך לצאת מהבית,לנהל את חייך כפי שאת רוצה,בלא מעורבותה של אימך.הבעייה שעליה יהיה עלייך להתבגר עליה,היא ההתנהגות ודופי החיים הנכפים עלייך עכשיו,כשאת בפועל חסרת אונים.וכאן זה שנאמר,אין לך אלא לחרוק שניים,לקבל ולהתמודד בסבלנות עם המצב המעצבן,המטריד,המתסכל הזה.לעיתים,באין פתרון מיידי,נדרשת סבלנות,סובלנות ואורך רוח.