אני אוהב את אלוהים אבל גם גברים
אני אוהב את אלוהים, אבל גם גברים הומו-דתי. האם זו סתירה? לא עבור רונן חדי, שהחליט לצאת מהארון, ושעכשיו הוא רוצה להתחתן ולאמץ ילדים. סיפור חיים מאת: שמרית דוד, פי האתון 02:07 16/01/2005 רונן חדי: אבא אמר לי `אני מבין, אבל אני רוצה לראות נכדים` (תצלום: פי האתון) ברחבי האוניברסיטה העברית נתלו מודעות על הקרנת הסרט 'ללכת על המים', ובהן נכתב כי בתום הסרט יתקיים דיון בנושא "הומופוביה, הומוסקסואליות והלכה". את הדיון לא הנחה מומחה לקולנוע או סוציולוגיה, אלא רונן חדי, בן 28, הומו-דתי, שגולל את סיפורו בפני קהל הסטודנטים שהגיע לדיון והסביר איך ניתן לחיות עם שתי זהויות שמתנגשות זו בזו. התורה אוסרת מימוש נטיה זו של משכב זכר ומגדירה זאת "ייהרג ובל יעבור", אך ללב מסתבר חוקים משלו. ומה עושה בחור אשר אוהב את בוראו, אך אוהב לא פחות גם את בני מינו?! רונן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת ירושלים, בן למשפחה דתית אשר מתגוררת בתל אביב וכיום הוא שוכר דירה עם שותף בירושלים, וכן יש לו בן זוג קבוע מזה חמישה חודשים. "זה די הרבה במושגים של הקהילה ההומו-לסבית", מספר רונן לחדשות נענע. "ירון, בן הזוג שלי, הוא חילוני שלא יצא עדיין מהארון. אני קורא לו 'ירון בארון'". "הסיפור שלי התחיל בגיל 13", הוא מספר. "למדתי בפנימייה מסורתית והתחילה אצלי סקרנות מסויימת. הורדתי את הכיפה במין משובת נעורים, וכבר בשלב הזה ידעתי שאני מביט לעבר בנים". ההתנסויות הראשונות של רונן עם בנים היו עוד לפני גיוסו לצה"ל. הוא השיג את הבחורים שלו באמצעות מודעות בעיתונים. לדבריו, לאחר הגיוס, התרחשו אצלו שני תהליכים מוזרים: שקיעת ההתעסקות בנושא ההומוסקסואלי והתקרבות בהדרגה וחזרה לדת. "התחיל אצלי חשבון נפש עמוק מאוד, החלטתי שאני רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולקיים מצוות, וכשהשתחררתי מהצבא הבנתי שהקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב, ואי אפשר להסתיר ממנו. אני צריך להשלים את חשבון הנפש הזה ולהחליט: האם אני הומו או לא". לשאלה האם נמשך אי פעם לבנות הוא עונה בהחלטיות: "לא!. בעצם, בכיתה ח' הייתי מאוהב בנטע לי, אבל שם זה נגמר". גם לאחר שהבין שהוא הומו, לא הרפו ממנו הלבטים: "הבנתי שאני הומו, אבל לא ידעתי מה אני עושה עם זה. אז עוד הייתי בקטע נאיבי, והייתי בטוח שאני אגיד לבחורה את זה ונתחתן ואני אהיה נאמן לה והכול יהיה בסדר. היו לי חששות רבים. בפעם הראשונה שהגעתי ל"הו"ד" (עמותת הומואים דתיים), לאחר השחרור מהצבא, נורא פחדתי בכניסה, אך כשנכנסתי ראיתי המון הומואים דתיים, וזה שחרר אותי מאוד." בגיל 23, לאחר טיול בהודו ועם חששות רבים, החליט רונן לצאת מהארון. אחד הרבנים שחיזקו אותו וסייע לו להתמודד עם המצב היה הרב סטיב גרינברג: "הגעתי אליו, כולי חיל ורעדה, וניהלנו שיחה רצינית שעיקרה היה כמובן איסור 'משכב זכר' שמהווה התנגשות. אי אפשר לעשות את זה על פי הדת, אבל גם אי אפשר בלעדי זה. הרב גרינברג נתן לי תירוצים מדהימים, ולגיטימציה לכך שאפשר להיות הומו ועדיין להישאר דתי ושלא חייבים לנטוש את הדת. יצאתי ממנו מחוזק מאוד, והבנתי שזה בסדר להיות מי שאני". איך הגיבה משפחתך לאחר יציאתך מהארון? "לאחים שלי סיפרתי בהתחלה והם הגיבו בצורה נפלאה ומקבלת. סיפרתי גם לאימא שלי והיא קיבלה את זה נורא יפה. היא בכתה כשתי דקות, אך זה עבר לה. כולם קיבלו אבל גוננו מפני אבא כי הוא אדם דתי מאוד וגם עבר כמה אירועי לב. החלטתי בכל זאת ולקחתי את הצ'אנס האדיר הזה. הוא ראה אותי בתכנית טלוויזיה שהתראיינתי בה, וכשהגעתי הביתה הוא נתן לי את המונולוג הכי מרגש בחיים שלי", מתאר רונן, ומדגיש כי הוא קשור מאוד לאביו. "אבא שלי עמד וקרא לי. הוא אמר לי 'תדע לך שאתה תמיד תהיה העיניים שלי, תמיד תהיה עמוד התווך של הבית, אני אוהב אותך, זה החיים שלך, אני לא יודע למה לא אמרת לי קודם", ואז התעשת ואמר: "אבל, אני רוצה לראות נכדים ממך, אני אממן לך הפריות'". רונן צוחק, אך דמעה מתחילה לזלוג מעיניו כשהוא מדבר על אבא. "אמרתי לאבא שזה בסדר, אבל קודם כול שאני אסיים את הלימודים". אז מה עם ילדים באמת? "יש זמן, אך אני סבור שאאמץ או איעזר באם פונדקאית. אני אוהב להעניק ורוצה ילדים". וכך, לאחר שכולם כבר ידעו, הזמין רונן את בן זוגו החילוני לחוג את חג הסוכות בבית משפחתו, עם כל המשפחה המורחבת. לשאלה האם הוא כועס על הקדוש ברוך הוא?, הוא משיב: "בחיים לא היה בי זעם כלפיו, להפך, אני מרגיש שמאז הגילוי רק התקרבתי אליו יותר. באופן פרדוקסלי, החזרה בתשובה היא שגררה את היציאה שלי מהארון. הזעם שלי הוא כלפי החברה הדתית האטומה. אני ידעתי שאלוקים בורא אותי למטרה מסוימת, והוא לא זה שעושה טעויות, אלא האנשים". "אין איסור בתורה להיות הומו, אלא רק לקיים משכב זכר. חשבת פעם לא לממש נטייה זו, ובכך לא לחטוא? רונן מתפקע מצחוק: "חבר שלי אומר לי תמיד שזה כמו לאכול את החלק השרוף של העוגה, בלי לאכול את העוגה עצמה". ולשאלה האם הוא לא היה מעדיף לא לעשות את זה עד החתונה, הוא עונה: "אין אצל הומואים חתונה. איזה רב יסכים לחתן אותנו". הרב יובל שרלו, אמר פעם: "אף אחד לא יודע אם נטייה זו ניתנת לשינוי. הומוסקסואל דתי נמצא במצוקה איומה. מבחינה זו כלל לא משנה אם המחקר יגיד שניתן לצאת מזה. הוא עצמו לכוד בתוך חוויית הקיום הזאת ואינו מוצא דרך להשתחרר ממנה. יש רבנים, ובראשם הרב שלמה אבינר, המעידים על הצלחה בטיפול הפסיכולוגי. כיום ישנה פתיחות לעצם הדיון בנושא, הכוללת מגע עם הבחורים והבנה עמוקה למצוקה הנוראה ולתחושת המלכודת שבה הם נמצאים, ואין לנו לב אטום". בהתבסס על ההתפתחויות האחרונות בקרב הקהילה ההומו-לסבית, ניצבות בפני רונן אפשרויות רבות להמשיך בביטחה בדרך שבה הוא בחר. בפסק דין תקדימי שניתן בשבוע שעבר, התיר בית המשפט העליון לזוג לסביות לאמץ זו את ילדיה של זו. צעד גדול שהושג לאחר מלחמה עיקשת שנמשכה 8 שנים. "אני שמח בשבילן ומאחל להן חיים טובים", מאחל רונן לזוג הלסביות.
אני אוהב את אלוהים, אבל גם גברים הומו-דתי. האם זו סתירה? לא עבור רונן חדי, שהחליט לצאת מהארון, ושעכשיו הוא רוצה להתחתן ולאמץ ילדים. סיפור חיים מאת: שמרית דוד, פי האתון 02:07 16/01/2005 רונן חדי: אבא אמר לי `אני מבין, אבל אני רוצה לראות נכדים` (תצלום: פי האתון) ברחבי האוניברסיטה העברית נתלו מודעות על הקרנת הסרט 'ללכת על המים', ובהן נכתב כי בתום הסרט יתקיים דיון בנושא "הומופוביה, הומוסקסואליות והלכה". את הדיון לא הנחה מומחה לקולנוע או סוציולוגיה, אלא רונן חדי, בן 28, הומו-דתי, שגולל את סיפורו בפני קהל הסטודנטים שהגיע לדיון והסביר איך ניתן לחיות עם שתי זהויות שמתנגשות זו בזו. התורה אוסרת מימוש נטיה זו של משכב זכר ומגדירה זאת "ייהרג ובל יעבור", אך ללב מסתבר חוקים משלו. ומה עושה בחור אשר אוהב את בוראו, אך אוהב לא פחות גם את בני מינו?! רונן, סטודנט לרפואה באוניברסיטת ירושלים, בן למשפחה דתית אשר מתגוררת בתל אביב וכיום הוא שוכר דירה עם שותף בירושלים, וכן יש לו בן זוג קבוע מזה חמישה חודשים. "זה די הרבה במושגים של הקהילה ההומו-לסבית", מספר רונן לחדשות נענע. "ירון, בן הזוג שלי, הוא חילוני שלא יצא עדיין מהארון. אני קורא לו 'ירון בארון'". "הסיפור שלי התחיל בגיל 13", הוא מספר. "למדתי בפנימייה מסורתית והתחילה אצלי סקרנות מסויימת. הורדתי את הכיפה במין משובת נעורים, וכבר בשלב הזה ידעתי שאני מביט לעבר בנים". ההתנסויות הראשונות של רונן עם בנים היו עוד לפני גיוסו לצה"ל. הוא השיג את הבחורים שלו באמצעות מודעות בעיתונים. לדבריו, לאחר הגיוס, התרחשו אצלו שני תהליכים מוזרים: שקיעת ההתעסקות בנושא ההומוסקסואלי והתקרבות בהדרגה וחזרה לדת. "התחיל אצלי חשבון נפש עמוק מאוד, החלטתי שאני רוצה לעבוד את הקדוש ברוך הוא ולקיים מצוות, וכשהשתחררתי מהצבא הבנתי שהקדוש ברוך הוא בוחן כליות ולב, ואי אפשר להסתיר ממנו. אני צריך להשלים את חשבון הנפש הזה ולהחליט: האם אני הומו או לא". לשאלה האם נמשך אי פעם לבנות הוא עונה בהחלטיות: "לא!. בעצם, בכיתה ח' הייתי מאוהב בנטע לי, אבל שם זה נגמר". גם לאחר שהבין שהוא הומו, לא הרפו ממנו הלבטים: "הבנתי שאני הומו, אבל לא ידעתי מה אני עושה עם זה. אז עוד הייתי בקטע נאיבי, והייתי בטוח שאני אגיד לבחורה את זה ונתחתן ואני אהיה נאמן לה והכול יהיה בסדר. היו לי חששות רבים. בפעם הראשונה שהגעתי ל"הו"ד" (עמותת הומואים דתיים), לאחר השחרור מהצבא, נורא פחדתי בכניסה, אך כשנכנסתי ראיתי המון הומואים דתיים, וזה שחרר אותי מאוד." בגיל 23, לאחר טיול בהודו ועם חששות רבים, החליט רונן לצאת מהארון. אחד הרבנים שחיזקו אותו וסייע לו להתמודד עם המצב היה הרב סטיב גרינברג: "הגעתי אליו, כולי חיל ורעדה, וניהלנו שיחה רצינית שעיקרה היה כמובן איסור 'משכב זכר' שמהווה התנגשות. אי אפשר לעשות את זה על פי הדת, אבל גם אי אפשר בלעדי זה. הרב גרינברג נתן לי תירוצים מדהימים, ולגיטימציה לכך שאפשר להיות הומו ועדיין להישאר דתי ושלא חייבים לנטוש את הדת. יצאתי ממנו מחוזק מאוד, והבנתי שזה בסדר להיות מי שאני". איך הגיבה משפחתך לאחר יציאתך מהארון? "לאחים שלי סיפרתי בהתחלה והם הגיבו בצורה נפלאה ומקבלת. סיפרתי גם לאימא שלי והיא קיבלה את זה נורא יפה. היא בכתה כשתי דקות, אך זה עבר לה. כולם קיבלו אבל גוננו מפני אבא כי הוא אדם דתי מאוד וגם עבר כמה אירועי לב. החלטתי בכל זאת ולקחתי את הצ'אנס האדיר הזה. הוא ראה אותי בתכנית טלוויזיה שהתראיינתי בה, וכשהגעתי הביתה הוא נתן לי את המונולוג הכי מרגש בחיים שלי", מתאר רונן, ומדגיש כי הוא קשור מאוד לאביו. "אבא שלי עמד וקרא לי. הוא אמר לי 'תדע לך שאתה תמיד תהיה העיניים שלי, תמיד תהיה עמוד התווך של הבית, אני אוהב אותך, זה החיים שלך, אני לא יודע למה לא אמרת לי קודם", ואז התעשת ואמר: "אבל, אני רוצה לראות נכדים ממך, אני אממן לך הפריות'". רונן צוחק, אך דמעה מתחילה לזלוג מעיניו כשהוא מדבר על אבא. "אמרתי לאבא שזה בסדר, אבל קודם כול שאני אסיים את הלימודים". אז מה עם ילדים באמת? "יש זמן, אך אני סבור שאאמץ או איעזר באם פונדקאית. אני אוהב להעניק ורוצה ילדים". וכך, לאחר שכולם כבר ידעו, הזמין רונן את בן זוגו החילוני לחוג את חג הסוכות בבית משפחתו, עם כל המשפחה המורחבת. לשאלה האם הוא כועס על הקדוש ברוך הוא?, הוא משיב: "בחיים לא היה בי זעם כלפיו, להפך, אני מרגיש שמאז הגילוי רק התקרבתי אליו יותר. באופן פרדוקסלי, החזרה בתשובה היא שגררה את היציאה שלי מהארון. הזעם שלי הוא כלפי החברה הדתית האטומה. אני ידעתי שאלוקים בורא אותי למטרה מסוימת, והוא לא זה שעושה טעויות, אלא האנשים". "אין איסור בתורה להיות הומו, אלא רק לקיים משכב זכר. חשבת פעם לא לממש נטייה זו, ובכך לא לחטוא? רונן מתפקע מצחוק: "חבר שלי אומר לי תמיד שזה כמו לאכול את החלק השרוף של העוגה, בלי לאכול את העוגה עצמה". ולשאלה האם הוא לא היה מעדיף לא לעשות את זה עד החתונה, הוא עונה: "אין אצל הומואים חתונה. איזה רב יסכים לחתן אותנו". הרב יובל שרלו, אמר פעם: "אף אחד לא יודע אם נטייה זו ניתנת לשינוי. הומוסקסואל דתי נמצא במצוקה איומה. מבחינה זו כלל לא משנה אם המחקר יגיד שניתן לצאת מזה. הוא עצמו לכוד בתוך חוויית הקיום הזאת ואינו מוצא דרך להשתחרר ממנה. יש רבנים, ובראשם הרב שלמה אבינר, המעידים על הצלחה בטיפול הפסיכולוגי. כיום ישנה פתיחות לעצם הדיון בנושא, הכוללת מגע עם הבחורים והבנה עמוקה למצוקה הנוראה ולתחושת המלכודת שבה הם נמצאים, ואין לנו לב אטום". בהתבסס על ההתפתחויות האחרונות בקרב הקהילה ההומו-לסבית, ניצבות בפני רונן אפשרויות רבות להמשיך בביטחה בדרך שבה הוא בחר. בפסק דין תקדימי שניתן בשבוע שעבר, התיר בית המשפט העליון לזוג לסביות לאמץ זו את ילדיה של זו. צעד גדול שהושג לאחר מלחמה עיקשת שנמשכה 8 שנים. "אני שמח בשבילן ומאחל להן חיים טובים", מאחל רונן לזוג הלסביות.
