"אני אוהבת את שניכם אותו דבר"

[מרב.]

אותו דבר קורן, רק שאצל קורן יש זמן השהיה,

"זמן הפשרה" אני קוראת לזה... ומאוד מזדהה עם דברייך- שהם מלמדים אותך לאהוב שונה. אני פשוט כ"כ רגישה לתחושה שאולי איתם מקנא בקורן על איך שאני אוהבת את קורן, ואולי קורן מקנא באיתם על איך שאני אוהבת את איתם. אני מודעת לזה שמאוד סביר שחלק גדול מזה בא ממני (השדים שלי מהבית), אני רק יכולה לקוות שבאמת כל ילד מקבל ממני בדיוק את מה שהוא צריך.

 

[מ י כ]

שוב,לא נותר לי אלא להנהן בהזדהות..

סביר להניח שהם יקנאו-אבל זה בגלל שהם אחים.. מזדהה גם בענין השדים מהבית,מקווה שהם יישארו בגדר שדים..

 

[גוליגל]

ניגנת לי על עצב מאוד רגיש

אני חושבת שאחת הסיבות שאיתמר בן 3.1 ועדיין בן יחיד (ואמא שלו גם לא בהריון...) היא שאני חוששת מה אני ארגיש כלפיו כשיהיה עוד אחד (אחת...). חוששת שיסור חינו בעיני מעט, שדברים שאני מקבלת אותם כחלק מהמכלול שלו יבלטו לי לרעה, חוששת שהוא יצטרך להתחרות על לבי ולא יצליח. ומצד שני הילד הבא - אם לא יהיה כזה או כזה או כזה (יפה / חכם / נעים / בריא / ..

) גם חייו לא יהיו קלים לאור ההשוואה. בתור אחת שאחותה צפופה עליה (הפרש קטן מדי, על הורים שמאוד השתדלו אך לא הצליחו להתייחס בצורה הוגנת לשתינו), הפתרון שלי הוא הפרדה גילאית כמה שיותר גדולה (מכיוון שאני לא כל כך יכולה לשלוט במינים שלהם). מי יודע אם זה יהיה פתרון טוב. אם לא - לפחות ירוויחו שההשוואות יהיו פחות רלוונטיות, ואיתמר "ירוויח" כמה שנים לבדו (אני יודעת שיש פה גם הפסד, אבל כרגע, בשרשור הזה וביום הזה, אני רואה בעיקר את הרווח).

 

[ס ת י ו 3]

ממרומי המרווחים אצלי בבית, זה יותר קל

היי גולי, מנשמע? שנים,, שנים.. אצלי יש פער של שבע שנים (פחות 17 יום

) בין הגדולים לקטנצ'יק ואני יודעת שזה הרבה הרבה יותר קל להסביר להם למה הוא מקבל הרבה יותר תשומת לב מאשר הם. בכלל, גם אפשר לשתף אותם ב"טריקים" הקטנים בלי שהם ייפגעו. למשל כשהפושטק מבקש שאגיד לו שאני אוהבת רק אותו ולא את האחים שלו. האמת? עוד לא ממש מצאתי את החסרונות במרווח הגדול ביניהם

 

[סוכריה על מקל]

אני יכולה להבטיח לך משהו?

כמה דברים, בעצם:

איתמר לא יאבד מחינו בעיניך, לעולם.

האח* של איתמר יהיה שונה ממנו בכל כך הרבה דברים, אבל בסה"כ, כמה שזה קשה להאמין כעת, מקסים לא פחות מאיתמר.

השוואות - רלבנטיות או לא - תמיד יהיו בין אחים. *כל הכתוב בלשון זכר מתייחס לבנות ולבנים באופן שווה.

 

[Big Mama 1]

א-א-מןןןןןןןן../images/Emo13.gif

 

[גוליגל]

../images/Emo57.gif

 

[לבנה123]

בתור אחות לאחות בהפרש קטן גם -

אני יותר ויותר עם השנים חושבת שהענין הוא לא ההפרשים בין הילדים, אלא היכולת של ההורים (בעיקר האמא, במקרה שלנו) להחזיק את הדבר הזה, את המורכבות הזו של האהבה (דווקא ברוח השרשור), את יכולות הנתינה שזה מחייב, את הסבלנות הרבה יותר שזה מחייב, וכו'....כשזה לא נמצא - ההשערה המתחזקת שלי שמשהו ביכולת המוגבלת ההורית הזו מתבטאת אצל הילדים, ביחסי אחים. וזה דווקא גם נותן תקווה - שכשיש יותר יכולת (בגלל יכולת האמא, בגלל הפרש גילאים אחר, לא משנה מה), זה פחות "מועד לפורענות". מקווה שהובנתי.

 

[מרב.]

גולי, אני חושבת שאין אף אמא שלא חוותה את מה

שאת מרגישה. נשבעת לך שבזמן הלחיצות (ללא אפידורל) עוד חשבתי לעצמי- מה הייתי צריכה את זה??? ולא האמנתי שאצליח לאהוב גור נוסף כמו את איתם. אבל את יודעת מה? עכשיו אחרי שיש לי שני ילדים אני יכולה להבין גם איך אפשר לאהוב שמונה. הלב איבר מאוד גמיש

. חינו של איתמר לא רק שלא יסור- הוא אף יעלה כי כשתראי אותו עם אחיו/אחותו, לא יהיה לך מקום בלב לכל האהבה שתחושי. קינאה בין אחים יש בכל הגילאים (אני תמיד נזכרת במתי11 שסיפרה על בכורתה שהייתה בת 17 ועדיין קינאה באחותה שנולדה..). יש יתרונות להפרשים קטנים, ויש יתרונות להפרשים גדולים- השוני בגידול הילדים הוא ללא ספק עצום. אני היום רואה רק רווח בפרשים קטנים, אבל מבינה את נקודת המבט שלך (זה תמיד נראה יותר מאיים כשאת מחוץ למשחק הזה.)

 

[Big Mama 1]

צ'מעי

מנסיון אישי אני עוד לא יכולה לענות לך לצערי, אבל ממה שאני רואה מסביב, ומשיחות עם אמהות לילדים מהכיתה של אדם שיש להן כמה ילדים, (יש לנו הרבה זמן "לשרוף" בימים הארוכים בבריכה...) אני מבינה שזה פשוט ככה. שונה. כל ילד והאהבה שלו, כל ילד והדינמיקה שלו עם אמא ואבא והחיים בכלל. לדעתי כן, יש ילדים שיותר קל לאהוב, ויש ילדים שצריך נורא לחשוב ולהתחשב ולהתחשבן עם כל מיני גורמים בדרך, אפילו שברור לנו שהם אוהבים אותנו ואנחנו אותם, זה לא תמיד זורם, זה לא תמיד נינוח, ולפעמים נדמה שזה קשה. לא צריך לפחד להגיד את זה. ככה זה. אני יודעת שאת אוהבת אותם, מאוד, אבל תרשי לעצמך לאהוב אותם שונה, כי הם שונים. אוהבתותך

 

[chompi XL]

אבהות לשירה ולירדן שונה

לא מתבייש להודות ששירה "מנגנת" אצלי על מייתרים שונים, לא יודע להגיד שאני אוהב אותה יותר אבל היחסים הגנ'דריים האלה של אבא-בת יש בהם בהחלט משהו שונה. שירה בהחלט מצליחה לסובב אותי, אני הרבה יותר עדיין איתה ורק כלפיה, אולי כי הבת אויל היא קטנטנה ותינוקית אולי... הבן הבכור שלי בכל זאת הפך אותי לאבא, אני מרגיש אשם לפעמיים וחי בתחושה שאני קצת קשוח מידי איתו אבל איכשהו זה ככה, הוא ילד רגיש ומאד חכם, שמביע את דעתו בצורה שאינה משתמעת לשני פנים, ותמיד יעדיף קודם את אמא, שאצלה כל מה שתארתי עם שירה קורה עם ירדן. שניהם חיי, אבל שניהם שונים היום ומן הסתם יהיו שונים גם בעתיד, שניהם ילדי ואהוביי....

.

 

[מעיןבר]

אינני הורה לשניים

אבל גדלתי בבית שבו אני יודעת שאהבו אותנו שווה אבל אחרת. אצלינו היתה קצת חלוקה - אני עם אבא ואחותי עם אמא, אבל זה היה בעיקר בגלל ענייני אופי. ככל שאני מתבגרת אני מבינה כמה אחרת האהבה שקיבלנו וגם יודעת כמה אחרת האהבה שנתנו. זה אחר כי אנחנו שונות ואי אפשר לאהוב אותנו אותו הדבר. אולי צריך גם לומר משהו על זה שטווח הרגשות שלנו לילדים יותר רחב מאשר אהבה נטו, זה איזה תמהיל שיש בו גם ענייני הערכה, חיבה ולפעמים גם רגשות קצת פחות "חיוביים" (למשל קשיים להתמודד עם ילד חכם/לא חכם במיוחד, קושי בהתנהלות מול תכונות אופי מסויימות). אני חושבת שהתמהיל הזה שונה עם כל אחד מהילדים בהתאם לאופיו ואופי ההורה. יש כאן לפעמים עניין של כימיה פשוטה - אני אוהב את הילד אבל אין "כימיה". זה כמובן הולך ונעשה מורכב ככל שהם ואנחנו מתבגרים ועוד ועוד מטענים נכנסים לקשר הזה (לא מאמינה באהבה שאינה תלויה בדבר). אצלינו למשל אני יודעת שהחלק שההערכה אלי היה הרבה יותר חזק, ואצל אחותי היו יותר הרגשות הרכים הללו שיש לילדה קטנה (גם היום כשהיא בת 30) וזה ברור לי מאליו למה, אפילו אני מתייחסת אלינו אחרת... זה לא מעליב, זה לא גורם לי או לה להרגיש מקופחות, זה משהו שכל שמתבגרים מבינים אותו טוב יותר. כל זה לא גורע מהאהבה

אמא שלי תמיד אמרה לנו שהיא אוהבת אותנו אותו הדבר, אני מאמינה לה.

 

[שלומית של השניים]

כבת זקונים וכאמא לתאומים

אני מסכימה עם האמרה שהאהבה לכל ילד - כמו גם הנתינה - היא אחרת כשגדלתי כבת 3 מתוך 3 לא הרגשתי שום קיפוח לטובה. אמא שלי היתה גננת במשך שנים, מאוד הקפידה על שוויוניות (אבל מודה שעל אח שלי הם עשו את כל הטעויות). היום, כשלצערי נותרנו רק שניים, זה לא שונה. מערכת היחסים שלי ושל אחי עם הורי היא מאוד שונה. הוא גר שישה בתים מהם ואני גרה ביבשת אחרת. הוא מקבל מהם המון עזרה עם הילדים ובתפעול הבית, על בסיס יומיומי. אני מקבלת טלפונים ומיילים ותמיכה כספית. ברור לי שהם תופסים את תפקידם כהורים אחרת, ביחס אלי וביחס לאחי. לגבי אחי הם כל הזמן דואגים. פשוט כי הם כ"כ מעורים בחייו (יותר מדי, לכל הדעות), ואצלי הם יודעים פחות או יותר מה שאני בוחרת לספר. לגבי ילדי שלי, הדילמה הזו נולדה יחד איתם. ההשוואה היא בכל, לא רק בכמה אני אוהבת כל אחד. שירה ויונתן שונים כ"כ, ויודעים להוציא ממני אהבה שונה. לכל אחד יש חולשות משלו, שמפיקות ממני חמלה ודאגה. לכל אחד את השטיקים שלו שממיסים לי את הלב. ואולי בגלל שהאמהות שלי לתאומים עמוסה בכ"כ הרבה רגשות אשמה, על הכל, ששאלת האהבה שלי אליהם לא מטרידה אותי יותר מדי. להפך - משום מה דווקא ילד נוסף נראה לי פתרון נהדר (כי אין ילד סנדביץ?)

 

[חנה של ליאור]

בהחלט לא אוהבת אותם אותו דבר

כל אחד מנגן לי על מיתר אחר וכל אחד צובט לי פינה אחרת בלב. הם כל כך שונים שזה מדהים. הם מרגשים אותנו מדברים שונים ומעצבנים אותנו בדרכים שונות. אני דווקא לא מקפידה לפרסם מספר תמונות שווה לכל אחד ולראיה - היום פתחתי הודעה על נעם עם תמונה שלו ולא הוספתי תמונה של אחיותיו, כי היה לי משהו לספר עליו ולא עליהן. כשאשויץ בהן אתייחס אליהן לפי העניין באותו רגע.

 

[אולה *]

"עם כל ילד חדש נולדת אהבה חדשה"

המשפט הזה מלווה אותי הרבה שנים, והוא הכי נכון בעיני. יש לי שני ילדים ואני לא מחלקת את אהבתי בינם. לכל אחד יש אהבה אחרת בליבי. ולא, אני לא אוהבת את שניהם אותו דבר.

 

[סאני המצליחה]

אפשר גם להגיח ולהביע דעה ../images/Emo9.gif ../images/Emo35.gif

נגע לי בנקודה סופר רגישה

כשליהי נולדה וראיתי אותה בדקות הראשונות, חשבתי בליבי שהיא לא יפה. מכוערת. התבעסתי ממה שיצא ממני. אצלינו במשפחה נולדים בלונדינים, קרחים כמעט, בהירים מאוד ולי יצא כהה, שחורה, עם עיניים כהות שמביטות בי מוזר. ישר התחלתי "לדבר בלב" אל עצמי כמובן

שיש לי סופסוף ילדה והיא מדהימה וכן יפה ו"שיכנעתי" את עצמי שהיא מהממת, מושלמת ומה לא. גם בהמשך החיים, היא הייתה ילדה קשה. בכתה בלי הפסקה ו"גרה" לי על הידיים בגלל כאבי הבטן הראשוניים ולא יכלתי לנסוע ולהגיע לשום מקום מרוב שהייתי בלחץ מהצרחות שלה ברכב. גם כיום היא אמנם מדהימה ואני חולה עליה ובזכותה אני אמא (!!!) היא ילדת הקסם שלי שריפאה לי את הלב השבור והכואב לי, אבל היא לא יושבת דקה בשקט. אפילו לראות סרט או קלטת אהובה עליה זה תוך כדי קיפצוצים על הסלון. אבל אני חולה עליה. על החריפות, השכל, התלתלים המקפציצים בכל השתוללות, על השובבות הטיבעית שלה. היא הנשמה שלי. ליאת היא מנגינה אחרת. קל לאהוב אותה. היא דומה לי מאוד. היא רגועה, נינוחה וממש התינוקת המושלמת. מה שרציתי תמיד. לא פעם חשבתי, שאולי הייתי אמא אחרת אילו היא הייתה נולדת ראשונה. גם כשאני חושבת שאם ואולי יהיה לי ילד נוסף, היא תהיה ילדת סנדוויץ ואני כ"כ קשורה אליה ואוהבת אותה אחרת, אני לא מסוגלת לעשות לה את זה. בינתיים..... לא לגיטימי להודות בזה. בפרהסיה לפחות. אבל כאן, זה אפשרי. הכל כמעט אפשרי. אני שמחה שאני לא לבד בתחושות האלה. תודה מרב. כמה פעמים התלחתי לכתוב הודעה דומה ומחקתי. המון.

 

[זואי11]

../images/Emo24.gif

 

[זואי11]

מרב, מהרגע שראיתי את השרשור הזה אני לא

מפסיקה לחשוב עליו. תודה לך ולכל מי שענתה ושיתפה כאן. כבר שנה (כן בדיוק היום

) שאני אמא לשתיים. לא פעם יוצא לי לחשוב על האהבה הזו, השונה לכל אחת מהן. לא פעם יוצא לי לתהות מה היה קורה אילו סדר הלידה של שתיהן היה הפוך, ומה הייתי חשה כלפי כל אחת מהן. אין ספק שכל אחת מהן נולדה עם אופי שונה שהיה מובהק לגמרי החל מהרגע שבו הגיחו החוצה. אין ספק שאני אמא שונה לכל אחת מהן. ברור לי שאני אוהבת את שתיהן אהבת נפש עצומה

, אולם עדיין לא לגמרי פתרתי עם עצמי והשלמתי עם האהבה האחרת שיש בליבי לכל אחת מהן. מניחה שעם הזמן לומדים לקבל את זה..

 

[טלי2]

אהבה שונה

גם אצלי, כשהכל עדיין טרי באמהות לשניים, אני עסוקה לא מעט במחשבה הזאת שההרגשה כלפי כל אחד מהם שונה, זו לא האהבה דווקא, זה משהו אחר שאפילו קשה לי להגדיר, כי הרי את שניהם אני אוהבת עד בלי סוף, אבל שונה. עם שגיא ההזדהות היתה חזקה מהתחלה, כשהייתי שעות עומדת איתו ומנענעת כדי להעביר את כאבי הבטן לא פעם הייתי בוכה איתו, ועד היום אני יכולה לבכות כשהוא בוכה מכאב או מעלבון, שנינו רגישים (בני אותו מזל) ולמרות שהוא שונה ממני, יש משהו חזק מאוד שמחבר אותו אליי. עם דביר זה אחרת, אמנם ההתחברות אליו היתה מהירה מאוד והוא תינוק מתוק תקשורתי מאוד וחייכן שממיס את ליבי, אבל הוא יותר שונה ממני (זה רק בתחושה כמובן), וזה לא יוצר את אותה ההזדהות שיש לי עם שגיא. יתכן שזה בגלל היותו שני ובגלל שאני היום אחרת, אבל בתחושה שלי זה לא, זאת פשוט התחברות אחרת, כמו שלי יש יחסים שונים עם אנשים שונים שאת כולם אני ואהבת אבל שונה.