אניטה... תעני ?

אניטה... תעני ? ../images/Emo23.gif

הערב ב-17:00 תתארח דנה שטרן מ-YES בפורום טלוויזיה ותענה לשאלותיכם. אתם יכולים להשאיר שאלות כבר עכשיו.
הערב ב-21:00 תוכלו לצפות בשידור המיוחד שלנו לרגל יום האהבה: כל מה שרציתם לשאול את אניטה פללי אבל לא ידעתם היכן- זה הזמן והמקום. במהלך השידור אניטה תתן טיפים לאהבה, וגם נחשוף את הזוכים בתחרות הבלוגים של ט"ו באב.
 

סקיפי

New member
אינקה

דת בני האינקה היו בעלי אמונה דתית עמוקה. למכשפים היה מעמד גבוה בחברה כמגינים בפני רוחות רעות, עקב חששם הקבוע של בני האינקה שהרע מכל יקרה בכל רגע. הם גם האמינו בתחיית המתים ודאגו לשמור את שער הראש שנשר, שיניים ואף ציפורניים שנקצצו במקרה שהרוח השבה לאדמה תזדקק להם. האינקה סגדו לאלת האדמה פּצ'אמאמה (Pachamama), אך האל המרכזי בפנתאון של האינקה היה אל השמש הקרוי "אינטי" (Inti) וגם "ויראקוצ'ה" (Viracocha). אל השמש תואר כישות נצחית, בלתי נראית ורבת כוח האחראית על בריאתם של כל האלים האחרים. קיסר האינקה היה מכונה "הבן היחיד של השמש" (Sapan Intiq Churin) ולפיכך העריצוהו בני עמו כאל. חלקים מאדמת האינקה הוקדשו לשמש ונוהלו בידי הכוהנים. . [עריכה] מקדשים המקדש הידוע ביותר של האינקה היה מקדש השמש בקוזקו. מקדש גדול נוסף שעדיין קיים מצוי בוילהשואמאן (Vilcashuaman). מקדשים נוספים היו קיימים בסמוך לפסגות הגבוהות בפרו, בקארנקוי (Caranqui) שבאקוודור ועל האי טיטיקקה (הקרוי גם אי השמש) שבלב אגם טיטיקקה. מקדש השמש (קוריקאנצ'ה (Koricancha) בשפת האינקה) המצופה לוחות של זהב, חלש על הכיכר המרכזית של קוזקו, ובכך הדגיש את חשיבותה של קוזקו כעיר קדושה וכמרכזה הדתי של הממלכה. הוא היה בנוי כמיטב המסורת של האינקה מאבנים שהותאמו זו לזו ללא שימוש במלט. היקפו היה 360 מ'. בתוך המקדש היה תבליט מוגדל מזהב של השמש. בחלק אחד של המקדש, המתחם המוזהב, היו דגמים מזהב של קלחי תירס, לאמות ורגבי אדמה. בסמוך למקדש השמש היה משכנן של "בתולות השמש" ( אקלאוואסי (Aqllawasi) בשפת האינקה). [עריכה] מקומות קדושים מקומות קדושים רבים היו קיימים ברחבי האימפריה. במקומות אלה, בדרך כלל הרים, גושי סלע גדולים או פלגי מים, שכנו על פי האמונה רוחות האלים ("הואקה" (Huaca) בשפת האינקה). המנהיגים הרוחניים בקהילה נעזרו בתפילה ובמנחות על מנת לתקשר עם ההואקה, לצורך בקשת עזרה או עצה. [עריכה] כוהני דת ונשים נבחרות כוהני הדת חיו בכל המקדשים והמקומות המקודשים. הכוהן היה מנבא עתידות, מכשף, מוודה ומרפא. הכוהן העליון (וילאק אומו (Villac umu)בשפת האינקה) שכן בקוזקו. לכוהן העליון הייתה סמכות למנות ולפטר כוהנים ואחריות על כל המקדשים והמקומות הקדושים. בהיררכיה של האינקה הוא היה שני במעמדו רק לקיסר . נשים נבחרו מגיל צעיר לשמש כ"בתולות השמש", רק המוכשרות ביותר נבחרו לתפקיד. הן בילו את רוב זמנן באריגת הבדים ששימשו את הקיסר והכוהנים. [עריכה] חיזוי עתידות האינקה האמינו שהחיים נשלטים על ידי כוחות בלתי נראים. לפני כל בצוע פעולה חשובה נהגו האינקה להיוועץ בכוהנים שחזו את העתיד. חיזוי עתידות שימש לאבחון מחלות, ניבוי מה יארע בקרבות, ומניעת פשעים. חיזוי עתידות שימש גם להחלטה על סוג הקורבן שיועלה, ולאיזה אל. היו לכוהני האינקה דרכים שונות לחיזוי העתיד: התבוננות בתנועת עכבישים, צפייה בתצורת עלי הקוקה בכלי שטוח, חקר הריאות של לאמה לבנה שהועלתה כקורבן (הריאות נופחו ע"י נשיפת אוויר לקנה הנשימה החתוך, ואז הוצאו על ידי הכוהנים שבדקו ביסודיות כל וריד). דרך אחרת לניבוי העתיד הייתה לשתות איאהואסקא (ayahuasca) - סם הזיות המשפיע על מערכת העצבים המרכזית. האינקה האמינו שסם זה מאפשר לאדם ליצור קשר עם הכוחות העל טבעיים והכוהנים ניצלו קשר זה לקבלת תשובות לשאלותיהם. [עריכה] קורבן קורבן בהמה או אדם הועלו בכל מאורע חשוב, בזמנים קשים כמו מלחמה או בצורת וגם בחגיגות. קורבנות רבים הועלו כל יום בטקס לכבוד זריחת השמש. קורבנות הועלו כשנבחר שליט חדש לאימפריה. ידועים מקרים שבהם הועלו 200 ילדים כקורבן. אפילו הנשים הנבחרות ("בתולות השמש") נלקחו לעתים לשמש כקורבן. עם שהובס שילם בקורבנות רבים מבניו כמס לאינקה. קורבנות בהמה שהוקרבו היו לאמות שחורות לחלוטין או לבנות לחלוטין. ילדים היו קורבן האדם העיקרי של האינקה. בשל האגדה על ילדת אינקה בת עשר מושלמת מבחינה גופנית, שאביה החליט להביאה כקורבן לקיסר האינקה, כל הקורבנות היו חייבים להיות בלא מומים, ובמצב בריאות טוב. ברגע שנבחרו הם פגשו את הקיסר ונערכו חגיגות בשמם. האינקה האמינו שהילד המוקרב הופך לאל ברגע מותו. הילד הושקה בצ'יצ'ה (משקה אלכהולי עשוי מתירס, הנפוץ גם כיום) לפני שנקבר חי, במטרה להקהות את חושיו. בכדי לכבדם, הכוהנים ערכו טקסים בעת שנשמותיהם נפרדו מגופם. [עריכה] חגים בלוח השנה של האינקה היה חג בכל חודש. החגים עזרו בגיבוש האימפריה בכך שנתנו לתושבים תחושת שייכות. החודשים והחגיגות על פי לוח השנה החודש שם החודש בקצ’ואה תרגום דצמבר Capac Raimi חג נהדר ינואר Huchuy Pacoy הבשלה קטנה פברואר Hutan Pocoy הבשלה גדולה מרץ Paucar Warai מלבוש הפרחים אפריל Ariway ריקוד התירס הצעיר מאי Aimuari שירת הקציר יוני Inti Raimi חג השמש יולי Anta Situwa זיכוך ארצי אוגוסט Capac Situwa קורבן זיכוך כללי ספטמבר Caya Raimi חג המלכה אוקטובר Uma Raimi חג המים נובמבר Ayamarca תהלוכת המתים [עריכה] נוהגי קבורה האינקה האמינו בתחיית המתים. אלו שצייתו לכללים שקבעו האינקה "אמה סוא, אמה לולה, אמה צ'לה (ama sua, ama llulla, ama chella)", כלומר "לא תגנוב, לא תשקר, אל תהיה עצל", עברו להתגורר בחום השמש. אלו שלא צייתו לכללים בילו את ימיהם הנצחיים בתוך האדמה הקרה. לעתים האינקה השתמשו בתהליך ששימר את גופותיהם של קיסרי אינקה שמתו, או של דמויות בולטות אחרות. למומיות צורפו חפצים מגוונים שיקחו איתם אל ה"פאקארינה" (Pacarina), שהוא על פי אמונת האינקה מקום מנוחתן האחרונה של המומיות. את המומיות (מאלקוי (mallqui) בשפת האינקה) נהגו לשתף בטקסים ובחגיגות (כדוגמת חג השמש ה"אינטי ראימי").
 

Y. Welis

New member
בעניין המומיות הקבורות - לפני כמה

שנים מצאו בין שלגי האנדים מומיה של נערה שהוקרבה וכנראה נקברה שם, והשתמרה כמעט בלי פגם בתוך הקרח. נראה שהם והאצטקים חיבבו מאוד קורבנות חיים. רק האינדיאנים הצפוניים, שלא חיו בערים או צברו אוצרות, היו יותר סימפטיים.
 

סקיפי

New member
כן

שמעתי על זה, וגם על גופות שנמצאו בביצות... לאירופה יש הסוריה של קניבליזם?
 

Y. Welis

New member
לא שאני יודע, אבל קורבנות אדם היו

ידועים אצל עמים שונים. אפילו באנגליה הקלטית היה מנהג של הטבעת קורבנות בביצות.
 

סקיפי

New member
יה

אני מתכוונת, אירופה ה"נאורה"... לדוגמא איטליה. אנגליה, אם אני לא טועה, לא היוותה בדיוק חלק מאירופה עד תקופה יתר מאוחרת
 

Y. Welis

New member
אנגליה נכבשה ע"י הרומאים

בתקופת המנהגים הנזכרים, כך שהיא היתה חלק מ'אירופה', מעבר לכך שהעמים שישבו בה הגיעו אליה מהיבשת (קלטים ואח"כ שבטים גרמאניים).
 

5 0 6

New member
רואים את זה ב"המלך ארתור".

העם המקומי הוא העם הברטוני, שמתנגד לשלטון הרומאים, איתם ארתור עובד. זה דווקא סרט טוב ומומלץ. מישהו יודע על מה אני מדבר או שאני היחיד שראה את הסרט?
 

Y. Welis

New member
בפורום שלי (964) דיברו על זה

אני מתכנן הודעה די מפורטת ברגע שאראה אותו, ואקבל מושג אילו מהאגדות הידועות הוזכרו שם (לפי הקטעים ששמעתי, יש שם מיקס רציני).
 

Y. Welis

New member
../images/Emo6.gif יש במקרה הזה כמה מאות סיפורים

'אמיתיים', שרק במוקדמים ביותר שבינהם יש אלמנט אמיתי. כל השאר זו ספרות יפה. הספרות הזו אגב השפיעה על מלכים אמיתיים בימי הביניים, שהחלו לראות בארתור ואביריו אידיאל שיש לשאוף אליו.
 
טרם ראיתי את הסרט

אך תקופת המלך ארתור לכאורה היא כבר התקופה (המאות ה-5 וה-6 לספירה) בה השלטון הרומי באנגליה כבר היה חלש, מאחר ורוב הלגיונות שהוצבו באנגליה נקראו חזרה לרומא להגן על עליה מפני פולשים. המאבק העיקרי של הבריטונים באותה תקופה, כך לפי תוכנית יפיפה בערוץ ההיסטוריה, הייתה כנגד הסקסונים והאנגלים שפלשו לבריטניה (והם אלו שקראו לאנגליה "אנגליה"). במאות ה-5 וה-6 היו כמה ניצחונות משמעותיים כנגד הסקסונים, אך הנצחון המוחץ היה יותר מחצי מילניום מאוחר יותר, קשר הנורמנים (שבחלקם התערבבו עם הבריטונים שהיגרו לצרפת), כאשר ויליאם הכובש ניצח בקרב הייסטינגס.
 

Y. Welis

New member
אכן סביר שהדמות של ארתור מבוססת

על מנהיג קלטי שבלם את הסקסונים, אבל מלבד בכרוניקות הוולשיות ו-נניוס, מסביבות המאה העשירית, איש מכותבי הכרוניקות של תקופת ההתיישבות הסקסונית (מאות 5 עד 6) לא נקב בשמו. המקור המוקדם ביותר שמזכיר את שמו הוא בשיר וולשי עתיק בשם Goddodin (כנראה מהמאה ה-6), שם מתואר אחד הגיבורים כמי ש'לא היה כמו ארתור'; השם גם הופיע באגדות עם וולשיות מאוחרות יותר, אבל בלי שום ציון היסטורי. מכל מקום הסרט כולל שמות אבירים (כמו לאנסלוט וטריסטאן) שהוספו ע"י כותבים צרפתיים שחיו 600 שנה מאוחר יותר, וכן מציג שריון מאוחר, כך שהצד ההיסטורי לא קיים למעשה.
 
אכן לאנסלוט הוא הוספה מאוחרת.

באותה התוכנית אותה הזכרתי, דווקא הזכירו שם של אדם, כנראה ממוצא רומאי, אשר הנהיג את הבריטונים ושארית הרומאים נגד הסקסונים - Ambrosius Aurelianus ואשר ניצח בכמה קרבות המיוחסים למלך ארתור. המסקנה הלא סופית של התוכנית היא, שדמותו של ארתור (שכנראה גם זה לא שם אמיתי, אלא על שם סמל הדוב של אחד הגיבורים אשר מהם שאבו את עלילות ארתור) היא תצריף של כמה וכמה דמויות היסטוריות ומיתיות וכך גם הסיפורים סביבו. אחרי הכל, אפשר להבין מדוע התפתח הסיפור דווקא במאות ה-11 וה-12 למימדים אותם אני מכירים היום. סביר מאוד להניח שהנורמנים חיפוש גיבור אפי שייאחד את יושבי בריטניה כנגד הסקסקונים, ואחרי הכיבוש של ויליאם הכובש ב-1066 היה צורך "להוריד בדרגה" את הסקסונים ה"פולשים". כך הייתה התמקדות סביב הגיבור ארתור. מאחר שהנורמנים הם צרפתים בחלקם, ניתן להבין כיצד הסיפור נדד לצרפת ונוספו לו מוטיבים צרפתיים.
 

Y. Welis

New member
לא הנורמאנים, אלא מישהו ששאף לרומם

אותם, ולתת להם לגיטימיות - נזיר בשם ג'פרי מהעיר מונמאות' (בדרום ווילס). הוא כתב ב-1136 חיבור מצליח מאוד בשם 'ההיסטוריה של מלכי בריטניה', שלפיו המלכים הבריטים מוצאם בברוטוס (ועל כן שם האי), שהיה נכדו של אנאיס נסיך טרויה (ומייסד רומא לפי וירגיליוס). ג'פרי בנה לראשונה את הסיפור המלא על ארתור, מרלין, המלכה גווינביר ומוררד הבוגד, כנראה לפי מקורות עממיים וגם הרבה דמיון. מטרת החיבור, שהסתיים בתיאור תקופת שלטונו של ויליאם הכובש (שאגב טען לכתר האנגלי בזכות נישואיו לבתו של אחד מיורשי בית המלוכה הסקסוני) היתה להחמיא לנורמאנים ולהפוך אותם לחלק לגיטמי מההיסטוריה של אנגליה. מכאן והלאה הסיפור התפשט ליבשת והחל להתפתח ולגדול. השאיפה של ג'פרי אגב התגשמה, כי חוץ מתקופה קצרה של עוינות בין האצולה הנורמאנית למעמד הנמוך הסאקסוני (שהועברה יפה בספרו של סקוט 'אייבנהו'), הנורמאנים השתלבו בתוך אנגליה, והשפה שהם הביאו איתם, 'אנגלו-נורמאנית' (ניב של צרפתית עתיקה), השתלבה באנגלית העתיקה ('אנגלו-סקסונית') ותוך 200 שנה יצרה את האנגלית הביניימית, שכבר נשמעה פחות או יותר כמו האנגלית של ימינו.
 
למעלה