אנחנו בובות על חוטים במשחק של החיים

[1שלומית]

אנחנו בובות על חוטים במשחק של החיים

והמפעיל הוא הבורא. הגיע הזמן שכבר נבין את זה ונתחיל לראות באמת איך אנחנו מופעלים על ידיו. והוא גם מכריח אותנו ללמוד את המשחק , כי בלי הדרך הזאת נשאר בובות חסרות שליטה על עצמנו ועל חיינו.

 

[אולי כן ואולי לא]

איזה בורא ואיזה נעליים

על מה למען השם את מדברת אני חושב שאנו המפעילים של עצמנו ואנו הבוראים של עצמנו אנו השחקנים ואנו הבמאי/מפעיל של עצמנו גורלינו בידינו אם תרצו אין זו הגדה או כמו שאמר הסיני העתיק-"קיץ חורף סתיו אביב"

 

[אילן123]

בואו ונעשה קצת סדר בבאלאגן

"אולי כן ואולי לא" אתה צודק רק בדבר אחד - גורלנו אכן בידנו. השאלה הנשאלת היא מה אנחנו עושים בנידון? אם העולם הוא במה ואנחנו השחקנים, אז למה אנחנו לא מובילים את חיינו כפי רצוננו???? לא מזמן יצא לי להכנס לאתר קבלה שהחכים אותי מאוד לגבי שאלות כגון אלו. מהו גורל, האם באמת יש לנו שליטה על חיינו, האם כל מה שעובר עלינו ועל כל העולם בזמן האחרון מרמז על משהו וכיוצא בזה. מהרגע שנכנסתי פשוט לא יכולתי לצאת משם!!! פשוט אין לי מילים.... נסו והווכחו http://www.kabbalah.info

 

[אורי לוינסון]

הויכוח על מהויות שנות בחיים

לגיטמי כרגע לא טורם את השקפת החיים שלי לשיחה אבל בהחלט עוקב לראות האם אין פה סוג של מאמץ להחזרה בתשובה, וגם ויכוח שלא אראה את תרומתו המהותית לנושא של אמניות הבמה ימחק בהתאם לתקנון המגדיר את הנושאים המותרים בפורום ,,,,,,

 

[נטע....]

לא נכון

זה נכון, אמנם שהעולם הוא במה וכל בני האדם בו הם שחקנים. אבל אלוהים הוא לא הבמאי. אני חושבת שרוב בני האדם הם אמנם שחקנים ורק האמיצים ביותר הם גם במאים. הבמאים הם אלה שחושבים אחרת, שמעיזים והם אלה שיוצרים את המהפכות בתרבויות השונות. השחקנים הם אלה שמשחקים לפי הכללים. אלה הם הפחות אמיצים. אבל האמת היא שאני חושבת שהדיון הזה מתאים יותר לפורום פילוסופיה

 

[אורי לוינסון]

מסכים

שיתכן ובכלל שיך לפילוספיה אבל כרגע אנחנו פורום שמחפש כיוון יתכן שדוקא מויכח כזה יתגלה כיוון מעניין את יודעת,,,,,,,,,, אחד התרגילים בתאטרון, אימפרוביזציה,,,,,,,,,,,,,,,

 

[נטע....]

ואפרופו אימפרוביזציה

בסדנת התאטרון שבה אני משתתפת היה תרגיל מאוד מעניין: התחלקנו לזוגות וכל אחד היה צריך לספר לבן זוגו סיפור שקרה לו (כל סיפור שהוא). אחר כך, ישבנו בקבוצה וכל אחד סיפר את הסיפור שסיפר בן הזוג שלו. הרעיון היה לספר את זה בגוף ראשון או לפחות שזה ייראה כאילו זה הסיפור של המספר עצמו. וכמובן מה שהיה יותר חשוב הוא להוסיף "צבע" לסיפור. אחר כך כמובן הגיע שלב ההמחשה, כלומר ההמחזה של אחד מהסיפורים של כל זוג. לי הסתבר שבהמחזה זה היה הרבה יותר קל מאשר סתם לספר. הפעולה עושה את שלה.

 

[אורי לוינסון]

הפעולה שגוררת

את הטקטס והטקטס שגורר את הפעולה זה מעניין ההקשרים שנוצרים, וכמעט תמיד מפתיעה,,,,,,,,,,,, ןלכן אני תמיד מזכיר לעצמי ברגע של קושי, שלא להגיד יאוש, שצריך להמשיך ללכת, ההבנה תבוא,,,,,,,,,,,,,,,,,,, יש את הסיפור יש את האיש/אישה שנחשף יש את השומע יש את העיבוד להמחזה תראי כמה טרנספורמציות יש כאן ,,,,,,,,,,,,,,,,,

 

[נטע....]

בהחלט

זה מה שגם אני אומרת לעצמי (לא להגיד נואש). וכמובן שתמיד יש את החשיפה. לא משנה איזה דמות אני אבחר לשחק, בכל דמות שאבחר אמצא את עצמי. במודע או שלא במודע.