אנחנו בדכאון אמיתי - כל המשפחה

[Iris-1]

אנחנו בדכאון אמיתי - כל המשפחה ../images/Emo7.gif

אנחנו בדכאון אמיתי לפחות אבא ואמא. הילדים עוד לא יודעים. אז רק הספיק לחזור המסכן מבית החולים אחרי הניתוח והצרות ירדו אחת אחרי השניה. החשמל בבית התנתק (לא מפאת אי תשלום חשבון) אלא נשרף לנו הלוח בארון החשמל - ולא להגזים הצריך החלפת החוטים והחיווט בכל הבית - בעלות שתחזיקו חזק מעל 4000 ש"ח. מזל שחלקו לי לתשלומים. מלבד זאת - הצרות אוהבות אותנו מאד. בעלי פוטר שלא באשמתו כי חברת ההיי-טק בה עבד פשטה או פושטת את הרגל בימים הקרובים ויש משכורות רק לעוד חודשיים. וואו אנחנו בצרות. אני לא יודעת מאיפה עוד לקצץ בהוצאות הבית כבר עשיתי הכל. אני חייה ממש על הנייר מקמצת באוכל, במים, בחשמל, בטלפונים, אינטרנט (הכל). אני לא יודעת מאיפה עוד אפשר להוריד. ממחר מחפשים עבודה לבעל. קצת על בעלי - מהנדס מכונות (תואר ראשון) ויש לו ידע נרחב ביותר בעוד כמה תחומים. הצעות יתקבלו בשמחה. ועוד יותר בשמחה למייל שלנו בבקשה. אין צורך בתגובות על עבודה כאן אבל ניחומים אני אשמח מאד לקבל. כמו שאמרתי בינתיים לא אמרנו כלום לילדים בתקווה שהכל יהיה בסדר והוא ימצא משהו טוב ובהקדם למרות מה שקורה בשוק העבודה בחוץ. אז זהו אני קצת בפחד ובדכאון מה יהיה איתנו בעוד חודש ומקווה לטוב. אז שתהיה לכולכם שבת שלום קצת יותר נעימה מאצלנו. שלכם איריס.

 

[אפרת@הבית]

איריס המקסימה.... ../images/Emo24.gif

קודם כל תודה על הטלפון של אתמול...

שנית אהובתי - אני מאמינה כשכבעלך יבריא הוא ימצא מקום עבודה, למרות שהמצב עכשיו קשה. חוחץ מזה אם אומרים שהצרות האות בשלשות אז אחרי הניתוח, החשמל והפיטורין - סיימתם עם זה! עכשיו בטח תבוא תקופה טובה יותר. את במחשבותיי יקירתי! אוהבת אותך

 

[דליה.ד]

קשיים כלכליים

איריס שלום! אני מאוד מבינה לליבך, בעיקר נושא הצמצומים כי גם אנחנו חייבים לצמצם בהוצאות. אנחנו קיבוצניקים וחיים מתקציב ממש מצחיק שהוא חצי מהמשכורת שלי בלבד. ההוצאות עם 5 ילדים עצומות, במיוחד עם 3 מתבגרים... אמא שלי תומכת בי וזה נורא כואב לי, כי אני ובעלי מרוויחים טוב, הבעיה שהכל הולך לקיבוץ, שלא לדבר על חסכונות, בילויים, חו"ל - כבר שכחתי מזה. אנשים חושבים שבקיבוצים גרים מיליונרים, אז אני אגלה לכם משהו....בקיבוצים גרים אנשים עניים. עכשיו אנחנו עוברים תהליך של "הפרטה", אבל את השינוי - אם בכלל - נרגיש אולי בשנת 2003 ובינתיים מה???

 

[Iris-1]

ומכות אמרנו - אפרת אמרת 3.

ובכן טעית המכה הרביעית עומדת לבוא - אני מפוטרת ממשרתי כמטפלת לתינוקת נוספת שהיתה אצלי בחודשיים האחרונים. ומכיוון שזה תקופה כל כך קצרה אין מה לדבר בכלל על פיצויים כזה. גם את הקטע של הביטוח הלאומי ואבטלה אני חושבת שדי הפסדתי ובגדול - כי אין לי מכתב מהמעסיק שהתפטרתי או עזבתי את מקום העבודה פשוט החלטתי על דעתי האישית להשאר בבית לתמיד וזהו ביצעתי ואין לי כוונה לחזור לעבודה המפגרת שהיתה לי. אז מה עכשיו לחיות מאבטלה בסדר - 6 חודשים. הפיצויים בסדר - עוד 4 חודשים. בקצבת ילדים לא נוגעים משתדלים בכלל לא. וזהו עוד 10 חודשים וכזה שוב יגמר הכסף ומה אז? ודליה - תודה על התגובה החמה. אני כל כך מבינה אותך (יוצאת קיבוץ לשעבר). ובכל זאת מה עושים, די נמאס לי. נמאס לשבת בשירותים ולשלשל כי אני לא יכולה לישון מדאגות, לא רוצה טלפונים עצבניים של נושים ושל מנהל הבנק שלבטח יבואו בחודשים הקרובים. רוצה לחיות למה אי אפשר לחיות בכבוד עם פרנסה ועבודה טובה במדינה המזופתת הזו. אוף די, עד מתי? עשיתי חשבון עם כל ההוצאות שיש לי אפילו אם הוא ימצא עבודה זה לא יכסה ממש - אני באמת לא יודעת מאיפה עוד להוריד. כואב לי לכתוב אבל הורדתי אוכל מהפה שלי כל השבוע בשביל הילדים כי הוא היה בניתוח ולא היה לי שום כסף. אז מה לעבור לחיות מתחת לקו האדום - למה זה מגיע לי, מה עשיתי, שנים שלמתי מס הכנסה וביטוח לאומי ועכשיו זורקים אותי לכלבים. ואפרת המון סליחה על הביטויים החריפים היום והמליצות אבל נשבר לי להסתיר, נשבר לי לבכות לתוך הכרית, נשבר לי, נשבר לי, נשבר לי ואתכם הסליחה שהארכתי וכל מי שהגיע עד הלום תודה. איריס. לא נראה בינתיים שמישהו קופץ על בעלי כשהשוק כל כך גרוע בימים האחרונים לאנשי ההיי-טק למיניהם.

 

[אפרת@הבית]

אהובה שלי!

קודם כל לגבי המשרה שלך, יש הרבה דרישה למטפלות, תסתכלי במקומונים אני בטוחה שתמצאי, למה לא לשים מודעות בגני ילדים על כך שאת פנויה אחרי הצהריים לקחת ילד נוסף בגילה של ההיפר המתוקה? או אולי לקחת ילד מהגן בצהריים ילדים באזור גיל 4 5 אני יודעת משמלמים 2000 ש"ח בערך מ1- עד 5. בעלך יכול לעשות את מה שבעלי עשה כשנתקענו בלי עבודה ובלי אבטלה - לחלק עיתוני בוקר וערב ומקומונים, תסתכלי בלוחות בעיתונים, תמיד יש דרישה למחלקים בעלי רשיון ורכב. קדימה יקירתי, צאי מהלחץ ותפעילי מקוריות!!! שבי מול עיתונים וחפשי מודעות רלונטיות לבעלך ואלת תבחלי בדברים שהוא יכול לעשות אפילו אם הם לא קשורים למקצוע - העיקר שתהיה לכם הכנסה, והוא יוכל לחפש עבודה אחרת בראש שקט. דבר שני - את לא צריכה לבכות לכרית!!!!! בשביל זה אנחנו פה!!! שאוהבים אותך ושמחים לתמוך ולחבק חיבוקים וירטואליים גדולים!

 

[דליה.ד]

לעשות מה שאפשר

איריס אני בהחלט חושבת שהעצות של אפרת מצויינות (כרגיל!), הריי האימרה שאני מאמינה בה היא: אלוהים עוזר למי שעוזר לעצמו! אני זוכרת שכאשר גיסי וגיסתי היו בקשיים כלכליים הם מכרו פרחים בצמתים! ואפילו שטפו חדרי מדרגות ובתים. לפעמים אין ברירה, אבל זה מכניס כמה גרושים לכיס. אני מוכנה לעבוד שעות נוספות (אני מורה לחינוך מיוחד, מומחית בהכנה למבחנים למשל, הוראה מתקנת, אוטיסטים, c.p. ליקויי למידה ומה לא...) אבל אצלינו בקיבוץ את לא יכולה להשלים הכנסה. למה? כובע! אתמול אבא שלי בא ונתן לי בסתר 300 שקל. אני ממש מתביישת אבל כך אוכל לקנות מעיל לבחור שלי שגדל בקצה מסחרר!! ונעלים צריך? בוודאי! טוב, אם נמשיך לייל כאן זה יהיה נורא נחמד אבל לא יוסיף לנו כלום! אז בואו ננסה לעשות משהו! מישהו צריך שאכתוב לו עבודה לאוניברסיטה (במדעי הרוח והחברה)?

 

[נירה-ש]

אז למה את עדיין נשארת בקיבוץ

בכל מקום אחר בחורה כ"כ מוכשרת כמוך יכולה להתפתח לכל הכוונים ולא להסתמך על תמיכה של הורים. ה"חוץ לקיבוץ" משווע לאנשים עם התמחויות כמו שלך כולל כמו שכתבת "שעות נוספות"

 

[אפרת@הבית]

נירה כל כך צודקת!

דליה אהובה - אני עוקבת אחרי הודעותייך המקסימות פה בפורום, הידע שלך מעמיק, והיכולת להביע אותו ולהעביר לאחרים הוא מדהים, בואי אלינו לאורבניות - נראה לי שתמצאי פה גן עדן

אפרת