"אנדרוקלס"...

"אנדרוקלס"...

"אַנְדְּרוֹקְלֶס" עבד ששמו היה אַנדרוקלס ברח פעם מפני אדונו ונמלט אל היער. בעודו משוטט במרחביו של היער הזה, ראה אנדרוקלס פתאום אריה שוכב על הארץ, גונח ונאנק. בתחילה נפנה העבד לברוח, אבל כשנוכח לדעת כי האריה אינו רודף אחריו, החליט לשוב ולגשת אליו. כשהתקרב למקום הושיט האריה לעומתו את כף רגלו, שהייתה נפוחה כולה ושותתת דם. אנדרוקלס בחן את כנף הרגל וגלה כי קוץ ענק ננעץ בה וגרם לאריה ייסורים קשים. הוא שלף את הקוץ וחבש את כף רגלו של האריה, ועד מהרה היה האריה מסוגל לקום, ואף ליקק את ידו של אנדרוקלס אל המערה שלו, ומדי יום ביומו נהג להביא לו בשר למאכל. ואולם, כעבור זמן לא רב נלכדו אנדרוקלס והאריה כאחד. דינו של העבד הנמלט נחרץ, ונקע כי האריה לא יקבל כלל מזון במשך כמה ימים, ולאחר מכן יושלך אנדרוקלס לפניו. הקיסר וכל אנשי חצרו באו לצפות במחזה, ואנדרוקלס הובל אל מרכז הזירה. עד מהרה שוחרר האריה מן הכלוב ונחפז אל עבר קורבנו בזינוקים ובשאגות. ואולם, ברגע שהתקרב אל אנדרוקלס וזיהה את ידידו, התרכך וליקק את ידיו כאילו היה כלב ידידותי. הקיסר היה מופתע מאוד לנוכח המחזה יוצא הדופן והזמין אליו את אנדרוקלס. הלה סיפר לו את כל הסיפור כולו, והקיסר החליט בו במקום למחול לעבד ולשחרר אותו, ואף להניח לאריה לשוב אל היער שבו נולד וחי. הַכָּרַת טוֹבָה הִיא סִימָנָן הַמֻּבְהָק שֶׁל נְשָׁמוֹת אֲצִילִיּוֹת.
 
למעלה