אנג'ל

[Maor DA restless]

אנג'ל

מצטער שאני פותח הודעה חדשה ולא מנצל''ש. באתי לסכם מילות פרידה מהסדרה. קודם כל אנג'ל זאת הסידרה הכי טובה שראיתי אי פעם. בניגוד לסדרות אחרות, אנג'ל לא הייתה סדרה קיטצ'ית, כזאת שהסוף ידוע מראש. אנג'ל הייתה סדרה מקורית, ששום דבר לא צפוי, אי אפשר לנחש מה יקרה בכל פרק או איך העלילה תתפתח מה שתרם רבות לקסם של הסדרה. למי שלא מכיר את הסדרה היא נראית מהצד סתם עוד אחת שקופצת על הקונספט של שדים, ערפדים וכוחות על טבעיים, אבל זה לא כך. הסדרה נוגעת בשאלות עמוקות ביחס לטבע האדם, הטוב נגד הרע, שאלות קיומיות ופילוסופיות, אני בטוח שכל מצא את עצמו מזדהה עם הדמויות, הקונפליקטים שלהם, ובכלל גם לאחר שכל פרק נגמר זה ממשיך לרתק אותך. אי אפשר שלא להתייחס להומור בסדרה, חוץ משימוש בציניות ניתן למצוא הרבה קטעים משעשעים בסדרה, למשל הפרק עם הבובות ושאנג'ל הפך לבובה היה אחד הפרקים הכי מצחיקים שראיתי, אני ממש מתרשם מהמפיקים על המקוריות והגמישות. קשה לי לעכל שהסדרה נגמרה ואני לא מאמין שלא עושים עונות נוספות, הרי הסוף כלכך פתוח ובסדרה כמו אנג'ל זה לא בעיה ליצור המשך כי הכל יכול לקרות שם, לא צפוי כמו שאמרתי. בטח יש עוד דברים ששכחתי לומר אבל חפרתי מספיק, הכל בשביל אנג'ל. אני אתגעגע

 

[it must be bunnies]

אני מסכימה עם כל מילה..

 

[it must be bunnies]

ה-closure הפרטי שלי.

זה לא רק על אנג'ל, לא רק על באפי, או פיירפלי או סרניטי. זה על ג'וס, עליי, על השינוי שהתחולל בי מהפרק הראשון של באפי ועד לסיומו של הפרק אתמול בלילה. על סיום תקופה בחיי. אז אחרי שנגמר אתמול הפרק, אחרי ההתרגשות והבכי הבלתי נמנע, ישבתי לכתוב את זה, ידעתי שיש לי כל כך הרבה דברים להגיד על מה שעבר עליי, על מה שעובר עליי, על כל כך כל כך הרבה דברים. אני מקווה שתבינו, שתאהבו, שתזדהו. ואני מצטערת שאני לא כותבת לאחרונה כל כך, זה ישתנה. מיה. אפילוג מה יכול לשנות פרק אחד בסדרה אחת? הרבה. אוה, כל כך הרבה. 110 פרקים ששינו את חיי. דמויות בלתי נשכחות, סצנות שנחרטות בתודעה לנצח, וג'וס ווידון אחד שהפך אותי למי שאני היום. כי בפרק הזה, ב-40 וקצת דקות האלה הסתיימה לה, רשמית, תקופת האלוהים בחיי. כן, אלוהים. ו-כן, אני יודעת שאני עוד אראה שוב ושוב עשרות פרקים מיצירותיו, אבל כל זה לא משנה את העובדה שאתמול סיימתי את הסאגה, סיימתי את התקופה, את העידן היחיד שאני זוכרת. אלוהים הופך הרבה אנשים למה שהם. משנה אותם, מבפנים ומבחוץ. והם לעולם אינם עוזבים אותו. ג'וס ווידון הפך בשבילי לאלוהים כמעט מהרגע בו צפיתי בפרק שלו לראשונה. הוא דמות ברקע של חיי, של שבוע מכתיב ומצייר עוד פיסה ממני, עוד משהו פנימי שמשנה אותי. כותב ממשרדו בצד השני של העולם חוויות אותן אני תמיד אזכור. אך מה קורה כשזה נגמר? מה קורה כשהציור גמור? יש כאלה שנבנים על כוכבי פופ ונשים עם חצאית קצרצרה ועקבים, והנערות שיוצאות מיצירה כזו הן יהירות, הן אולי מתוקות, אולי גם מושלמות, אבל לעולם לא יהיה בהן את הניצוץ, את הזיק הפנימי שאפשר לי להיות אני- שנוצר על ידי איש אחד מוכשר שמעולם לא פגשתי. ואני גאה בזה. המיוחד לאחר האירוע המרגש ביותר ששודר אי פעם בטלוויזיה, הפרק שגרם לי לבכות כמו שמעולם לא בכיתי על פרק. או בכלל. כי לא רק שזה היה הסוף, זה היה מדהים. זה היה עצוב, זה היה מיידי, זה היה מושקע, זה נוצר באמצעות כשרון אין סופי ואהבה אמיתית לסדרה. זה נוצר, ועל זה אני אסירת תודה. ולא היה לי דף, כמו תמיד, כדי לרשום שורות טובות או קטעים משעשעים, וככל שהתקדם הפרק שמחתי על כך יותר ויותר. כי, כמו שקורדיליה אמרה פעם(על משהו לא קשור לחלוטין אבל אני אקח את המשפט הזה בכל זאת)- "לדעת זה שונה מלחיות את זה". כשאני רושמת ובודקת ויודעת, אני לא מתמקדת במה שחשוב באמת, בפרק עצמו כשלם אחד, אבל תוך כדי הוא מפורק על ידי לחתיכות חתיכות. כשאני רואה את הפרק, מרגישה אותו, חיה אותו, הכל שונה. הכל יותר יפה, הכל יותר מרגש, הכל עדיין מחובר ומיוחד. אז כן, לדעת זה שונה מלחיות את זה, וזו לא שאלה בכלל אם אני אוציא ציטוטים מאוחר יותר, כי התשובה ברורה, אבל בכל זאת, לראות בפעם הראשונה את הפרק האחרון זו חוויה עוצמתית שצריך לחיות אותה. ולכן, אני גם לא חייבת ניתוחים, מחשבות של אחרים על היצירה המופלאה, מספיקה לי דעתי שלי. ושוב, אני מן הסתם אקרא כל מה שאוכל למצוא שמסביר את הפרק, אבל לא ברגע הראשון, ולא כי אני צריכה או חייבת, אלא כי זה מה שאבחר לעשות. ואנשים לעולם לא מפסיקים להיות קשורים לאל שלהם. אך ברגע שג'וס גמר לטוות את אותו הפרק, הוא סיים לטוות גם אותי. החוט הדק בינינו השתחרר, אך לא נקרע. אני לא אפסיק לאהוב את מי שהרים אותי על הרגליים כשהייתי על הקרשים, אבל אני עומדת בזכות עצמי. בתור עצמי. ושקרים לא יחזיקו עוד מעמד, כי עכשיו אני מאמינה אמונה שלמה במילה שלי. כי ג'וס בנה את הרגליים שלי יציבות ואיתנות והוא שינה אותי באמצעות אמת טהורה. ואותה האמת נמצאת בתוכי תמיד, מאירה כמו עששית, או כמו גחלילית, וזו האמת שלי. זו מי שאני. אני שמחה שאני לא עוד אחת מהבנות האלה, עוד מישהי מושלמת ואטומה, כי אין דבר כזה מושלמת ואטימות תשבר בסופו של דבר. אני שמחה שג'וס אותת לי במה שיכול להיות לי ושבמקרה ראיתי את הגאונות העצומה שהאחרים לא ראו. השלווה בתוכי חזקה מאי פעם, אני אחת ממליוני האנשים שנבחרו לדעת ולהבין ולשאת את אותו יופי עצום, אני לא סתם עוד חפץ בחלל. ולא איעלם.

 

[charmer]

נמנמ

מיה.. במילה אחת פשוטה - התגעגענו.

 

[ALIAS ROCK ON]

מג'וס לאלוקים יש מרחק עצום...!!!!

 

[ALIAS ROCK ON]

לא שירשרת טוב...

 

[rds15]

בהחלט

ג'וס נמצא כמה וכמה רמות מעל

 

[תמצית וניל]

../images/Emo99.gif../images/Emo23.gif

 

[ALIAS ROCK ON]

../images/Emo16.gif

 

[ALIAS ROCK ON]

^^^^rds15^^^^

 

[OMRICH]

איך את\ה מעז\ה?

 

[Dingos Ate My Baby]

זה היה יפה../images/Emo24.gif

 

[Arielcohen]

וואו, את מדהימה. ../images/Emo24.gif

כל כך הזדהתי. 99% מהאנשים בעולם לא יבינו אותנו. את העולם הזה, הבאפיוורס, ואת כל מה שהוא מייצג. את המטאפורות. את העולם. את רמת ההשפעה הבלתי נתפסת על החיים האמיתיים שלנו ביומיום. לדעת שהסדרה הזאת שינתה אותך, לחיות את השינוי, זאת האמת שלנו. שרק אנחנו, המעריצים האמיתיים, הגרעין הקשה, יכול להבין. אני לא יכול לנסח את זה כמוך. אני לא יכול ממש להוסיף על סיכומך הנפלא. אבל אני שם איתך, בכל מילה שכתבת. העולם שלנו לא נגמר בפרק האחרון של "אנג'ל". אנחנו חזקים, ואנחנו אסירי תודה, ואנחנו מיוחדים, כי ראינו משהו שרוב העולם לא ראה וחיינו חוויה שהעולם באמת היה רוצה לחוות. תודה.

 

[LordOfTheUnderworld]

זה מוזר

הרבה דברים שאת כותבת, אני אף פעם לא חשבתי עליהם ככה, אבל כשאני קורא את זה, אני כ"כ מבין ומזדהה. kudos.

 

[it must be bunnies]

תודה לכולם..

אני כל כך שמחה שאהבתם, אבל בעיקר שמחה שהבנתם והזדהיתם. אני מקווה להגיע למפגש פורום ולפגוש את רובכם, אבל אני עוד לא בטוחה שאני באה. תודה על הכל.. מיה.

 

[רוזי וקיידי]

כנסו בקשה!!!!!!

מישהו יודע מתי הפרק האחרון של אנגל ישודר בשידור חוזר בערוץ 3 או בסטארוולד?????

 

[לגוטל]

../images/Emo45.gif