אנא פרשנות:

[החתולה השחורה]

אנא פרשנות:

בזמן שיחה שהייתה ביני לבין בני בן הכמעט 4, חלה אי הבנה בה לא הבנתי למה הוא מתכוון. הוא התפרץ וצעק עלי, ואני בתגובה כעסתי בשקט ואמרתי שאני לא מסכימה שהוא יצעק עלי.הוא ענה:"די תכעסי עלי. אני הילד הקטן שלך. הייתי קטן בבטן שלך, ועכשיו גדלתי, אז די תכעסי עלי". לא ידעתי איך "לאכול" את המשפט הזה. למישהו יש פרשנות?

 

[חנה גונן]

מזל טוב הוא דורש שתתיחסי אליו....

כאל ילד בוגר זאת אומרת הוא מאותת לך פה הי אמא אולי לא שמת לב אבל גדלתי בינתים ואני כבר כמעט בן ארבע גדול,עצמאי,נבון ומבין ובהחלט כבר יכול לעמוד בזה שכועסים עלי אם השתובבתי כבר עברה התקופה שהייתי תינוק והיה צריך להיות עדין איתי בכל דבר אז אל תפחדי אם לפעמים יוצא לך להרים את הקול אני אהיה מסוגל לעמוד בזה.כמו בן שאני בטוחה שאת יודעת להסביר לו שברור לך שהוא כבר ילד בוגר אבל גם כשבוגרים לא מוכרחים לצעוק על אמא כי זה לא נעים, היא תוכל להקשיב לך ולעזור יותר טוב אם תדבר אליה בשקט. שלך חנה גונן

 

[vered4]

ואני הבנתי את זה ככה

אמנם אני גדול, אבל אני עדיין אותו ילד קטן שלך (זוכרת? זה מהבטן), אז אל תכעסי עלי בבקשה.

 

[החתולה השחורה]

אני מאוד מקווה שלאה מ. צודקת,

אבל אני חוששת שהפרוש של ורד הוא הנכון. אם לאה צודקת זה מוריד לי קצת את רגשי האשם, כי נראה לי שהוא ילד מאוד רגיש שנפגע בקלות כשכועסים עליו. אני מאוד משתדלת לא לכעוס עליו הרבה ובטונים עדינים יחסית, אבל הוא שובב גדול, וזה בולט במיוחד לאור התאומה שלו שהיא עושה הכל כדי למצוא חן, להתנהג יפה וכמעט לא צריך לקרוא אותה לסדר.

 

[Almost me]

די = אל

אני הבן שלך, זוכרת? הילד הקטן שלך אז אל תכעסי עלי.

 

[לאה_מ]

גם לדעתי די=אל במקרה הזה.

 

[ליאת גננת מרעננה]

מצטרפת לדעת הרוב

כמו שהבנתי זה מה שהוא ביקש: אל תכעסי עלי. ומיד צירף רשימת תימוכין. מה שמראה שהוא נבון ויודע לנסח ולהסביר שרשרת אירועים. אל תשכחי שההגיון שלו פועל קצת אחרת משלנו. אבל למה להרגיש אשמה? אני דווקא התפעלתי מהאסרטיביות שלך. עם בתי הראשונה לקח לי הרבה יותר זמן להבין שלא משנה אם פעלתי בחוכמה או בטפשות (כן, גם זה קורה לי...), עדיין מגיע לי יחס של כבוד. והרי זה מה שעשית, לא? עמדת על זכויותייך, ובכך עשית לו את השירות הכי טוב בעולם. הוא למד שגם למי שטועה/לא מבין, מגיע יחס מכבד. וזה מה שנותן לילדים שלנו רשות לטעות/לא להיות מושלמים. בפעם הבאה - והרי ברור שעוד תכעסי עליו בחייו - הייתי מתקרבת אליו ושואלת אותו למה התכוון: אתה אומר שזה לא נעים לך? שאתה רוצה שאפסיק? הוא יתן לך את התשובה הכי מהימנה. אם יגיד שכן, כדאי לדעתי לאשר ולמלל את התחושות שלו. "זה באמת לא נעים כשכועסים עליך. גם אני לא אוהבת שכועסים עלי". הייתי נזהרת מלגלוש להטפות מוסר או הצטדקויות בנוסח: אבל זה בגלל ש..., או אם היית עושה אחרת אז... בהבנה שלי, זה לא מה שהוא צריך/מבקש. הוא צריך תיווך ומילול של רגשותיו, ואישור ש"זה בסדר". כך הוא ילמד שלא צריך לתת הסברים רציונאליים לתחושות, שמה שהוא מרגיש זה בסדר, ושאת נשארת איתו גם כשמרגיש רגשות "שלילייים", ולא מנסה מהר "לסדר" אותם. בחיי שרק רציתי להגיד שאני מסכימה עם נועה ולאה... כל טוב, ליאת