אנא אנחנו הולכים?
ביד ושם לפני מספר חודשים עמדתי מול מיצג הוידאו של האמנית מיכל רובנר. במיצג תצריף תמונות מחיי היומיום של יהדות אירופה שלפני השואה. צילומים של חלונות בבתים מהם מביטים בנו מחייכים דמויות מאז.. זקנים צעירים ילדים.. ילדים משחקים עקרות בית ריקודים תפילות .. חיי יומיום פשוטים. וברגע מתנגנות מנגינות חסידיות, מנגינות מאז.. מנגינות שליוו חיים שלמים שנעלמו. בראש השנה האחרון ליוויתי במבט את בעלי בדרכו לבית הכנסת. בית הכנסת נמצא במעלה של גבעה ותמיד כמו מנהג מסתובב מידי פעם מנופף לי לשלום בידו הימנית עד שנעלם באופק מאחורי הגבעה ומאחורי . בראש השנה האחרון כשעלה במעלה הגבעה בשקט הנעים של לפני החג, החלה משום מקום להשמע מנגינה. מנגינה חסידית שהזכירה לי את אותן מנגינות . והבטתי בחלונות הבתים שמולי וראיתי דמויות בחלונות , דמויות חיות וזזות וכולי פתאום רעדתי. נזכרתי ברגע הזה כשקראתי ביום שישי את המאמר שבקישור.
ביד ושם לפני מספר חודשים עמדתי מול מיצג הוידאו של האמנית מיכל רובנר. במיצג תצריף תמונות מחיי היומיום של יהדות אירופה שלפני השואה. צילומים של חלונות בבתים מהם מביטים בנו מחייכים דמויות מאז.. זקנים צעירים ילדים.. ילדים משחקים עקרות בית ריקודים תפילות .. חיי יומיום פשוטים. וברגע מתנגנות מנגינות חסידיות, מנגינות מאז.. מנגינות שליוו חיים שלמים שנעלמו. בראש השנה האחרון ליוויתי במבט את בעלי בדרכו לבית הכנסת. בית הכנסת נמצא במעלה של גבעה ותמיד כמו מנהג מסתובב מידי פעם מנופף לי לשלום בידו הימנית עד שנעלם באופק מאחורי הגבעה ומאחורי . בראש השנה האחרון כשעלה במעלה הגבעה בשקט הנעים של לפני החג, החלה משום מקום להשמע מנגינה. מנגינה חסידית שהזכירה לי את אותן מנגינות . והבטתי בחלונות הבתים שמולי וראיתי דמויות בחלונות , דמויות חיות וזזות וכולי פתאום רעדתי. נזכרתי ברגע הזה כשקראתי ביום שישי את המאמר שבקישור.