אנאטמן - ביטול האגו

[שמש ירוקה]

השתוקקות

של האדם היא סוג של אובססיה. ההיגמלות ממנה אפשרית רק במוות. ייאוש רב מהיות האדם אדם לטוב ולרע היה בהינזרות הכפויה לאורך הדורות,בפרושים למינהם והמתבודדים במנזרים. אלו היו סיפורים אפלים. שאקימוני עצמו לפי הסיפורים סיגף את עצמו זמן רב בחיפושו אחר הדרך. אולם מה הייתה ההארה שלו ומה הצליח להשיג לעולם לא נדע. גם המדיציה אינה אלא סוג של הימלטות מייאוש חדש שהאדם המערבי מאמץ ללא כל קשר להקשר של הדברים במקום שבו היא צמחה לאורך דורות על גבי דורות. כולם שואפים להארה אולם אמרו לי בבקשה,האם לא שם לב אף אדם לכך,שהארה במסורות הבודהיסטיות החלה במסע בדרך מותווית היטב ובסביבה תומכת שבה יכול היה הנזיר השואף להארה והנודר ללכת בדרך להקדיש את כל כולו להתמקדות ולריכוז האדירים הדרושים לכך? האדם המערבי,שכל יום צריך לצאת לעבודה בדרך לפרנס את עצמו ודאגות מדאגות שונות לו,כיצד יוכל להיגמל מהאובססיות שלו? האובססיות הללו,שבמסורות ההודיות אולי מכונות קרמה, ישלטו בו שליטה ללא מצרים.וזוהי דרך הטבע. אכן,הבודהא אמר,אולם גם משה אומר וגם יישו.גם פרידריך ניטשה אמר. אז אמרו. הייקום הרים את המתג והייקום יסגור את האור אחרון. כדי שהמדיטציה תביא אדם לאיזשהו מקום של התבוננות פנימית מעמיקה מאוד,שבה העולם אולי ייתפרש לפניו בקרבה לככות (עד כמה שהדבר אפשרי),דבר ראשון עליו לותר על כל מה שהוא מכיר. לא יזיק לו כמובן גם להיות בעל אינטליגנציה מאוד מעמיקה,הן רגשית והן שכלית. דיבור על ההארה ועל המסתורין לא יוביל אף אדם החושב על המחר לאיזשהי תובנה,ורבים אולי יידחפו לייאוש. מדיציה,קבלה,מיסתורין,אצל האדם המערבי הכל כנראה היינו אך. לאורך כל הדורות היו שגעונות כאלו או אחרים. מי שיכול לעשות עם זה משהו,עושה עם זה משהו ומי שלא יכול טובע בדיבורים. עוד לא שמעתי על "מואר" אחד ששותק לאחר ההארה שלו. כולם אצים רצים להפוך למורים. ואז אומרים עליהם הם ביטלו את הסבל של עצמם,אולם לא רואים כיצד חייהם בעצם זכו למשמעות שהיא בעצמה רבת עוצמה ביכולת התעתוע שלה. זאת לא הייתה יותר מאשר הגשמה עצמית. "והרצון" הזה להפסיק את סבלם של האחרים,האם הוא אינו השתוקקות? סתם מחשבות חברים יקרים,לא להתרגש. מוטי.

 

[yaga1]

דברים רבים אמרת

ודברים רבים אפשר לומר בחזרה אשאל אותך רק שאלה אחת- היקום הזה, שהוא בעינך מדליק את המתג והוא זה שיכבה היכן הוא מתנהל ואיפה הוא קיים אם לא בתודעתך שלך?

 

[שששלום]

אנאטמן - ביטול האגו

בהודו שלפני בודהה (ע"פ מה שהבנתי) תרגול המ´ היה כדי להגיע לאגו/אני עליון(אטמן). בודהה בא וגילה דרך שונה אשר רבים מתפלפלים מהו. הטכניקה אותה אני מתרגל זן בודהיזם לפי זרם הסוטו זן. ניתן לכתוב מילים רבות על הטכניקה אך ברצוני לשים דגש על נקודה אחת. התרגול הוא אנאטמן ז"א ביטול האגו. כל התרגול מתבסס על כך. אין לנו כל רצון ללמוד לשלוט באנרגיות. כמובן שהם קיימות אך לא למטרת שליטה. תרגול שדוגל בשחרור מוחלט מהאגו, מהחיים, מההתניות וכל דבר אשר קושר אותנו או מעודד את המיינד וע"י תלות זו יוצר בעיות במיינד. ע"י כך כשיגיע רגע החופש תהיה שליטה באנרגיות. נוכל לעשות נפלאות (לא בגישה המיסטית) ע"י החופש זכינו לו, בעצם השחרור מהאגו אפשרנו לדבר אחר לחדור אלינו. לקוסמוס עצמו ולאנרגיות שלו. וכך השאלה איך קורא המורה את נפש התלמיד נפתרת בקלות אין לו אגו הוא ראי ולכן יכול לחדור לכל דבר ולהתבונן בו. תרגול המבוסס על תרגול ושליטה באנרגיות מצמצם את יכולת ההסתכלות. הוא מותנה ביכולת השליטה האנרגטית ולא מבוסס על שחרור מלא מחיינו. הרי החיים ימשיכו אם נפעל או לא כמעט בכל תחום של החיים. הם זורמים בצורה תמידית ולא חוזרים אחורה. כשנבין זאת דבר לא יאיים עלינו ונוכל לעשות הכל הרי אין סיבה לחששות או פחדים. ככל שהמתרגל מתקדם, הוא הופך להיות מודע לדברים הנ"ל ויפעל בעצמו להשגת מטרה זו. אסכם ואומר כי מנסיוני האישי למדתי וזאת אחרי נסיונות רבים כי ההתפתחות בוא תבוא ע"י עזיבת הכל. אפילו הבנת האנרגיות שבמובנים רבים הם פני הדברים אינה חשובה. רק החופש. ממנו תצמח הלמידה האמיתית. אשמח לשמוע דעות לגבי ראיה זו. אולי.

 

[hary_i]

שחרור מהסבל

על מנת להשתחרר מהסבל, יש להשתחרר מההשתוקקות אלו לפי הבנתי הדברים של בודהה. במזרח ניסו (וחלק הצליחו) להגיע להארה ע"י התנזרות והתבודדות. אבל במערב כפי שצוין קודם, הדבר אינו אפשרי מכיוון שלרובינו יש את הצורך לדאוג לפרנסתינו. עלינו להבין שישנן שתי דרכים להארה: דרך הנזיר ודרך "בעל הבית" דרך הנזיר היא הדרך בה משתמשים בדרך כלל במזרח, במערב, על רובינו לבחור בדרך "בעל הבית" ודרך זו אפשרית, הדרך שאני מכיר היא דרך המדיטציה הטרנסנדנטלית שהשיטה שלה היא שחרור מהמחשבות. הטכניקה פשוטה ביותר ולא לוקחת הרבה זמן ולכן מתאימה לאנשי המערב. חשוב להבין שזו לא בדיוק הטכניקה שנמצאת במזרח, זו טכניקה שהותאמה לאנשי המערב.

 

[R2]

החיים זורמים בצורה תמידית ולא

חוזרים אחורה.. החיים קבועים ואנחנו זורמים מהר תתפוס את זה והאגו יעלם

 

[שששלום]

אני אשתדל להיזהר מסיסמאות

וסטיגמות. ברור לי שלא כל דרך תתאים לכולם . אני מדבר על דרך מאוד מסויימת שעובדת אצלי. האם מנסיונך המשפט שכתבת ברור לך? ומה השפעתו? אני לא רואה בו משהוא מוגדר כי אם כמו כל טונות הניירות שהודפסו בנסיון להסביר מאנשים שלא הבינו במה באמת מדובר. אולי

 

[drall]

צא לי אחי - נראה שהוגית מן הדרך

כשקם בודהא בזמנו ונשא את דבריו בגן הצבאים , לא הייתה מטרתו לשחרר אנשים מהאגו אלא לשחררם מהסבל. יש קשר בין השניים ומקרים רבים הם משיקים אבל הטעות כאן היא תפיסתית . לא משנה עד כמה שיהיה התרגול נכון , אבוי למתרגל שרואה צול עיניו מטרה מעוותת. יש הבדל בין מי שהולך עם תרמיל על הגב ובין מי שרובה לו על הכתף. השביל אולי אותו השביל אבל המשא שונה לגמרי וכן הצעדים. אם יש תלמיד חרוץ ונבון הרוצה להתפטר ממשא סבלותיו ומבין מעצמו שרצונותיו ומחשבותיו הם למוקש , הרי אך טיבעי הדבר שיצרור אותם וישליכם בצידי הדרך. אבל מורה שדורש באוזני התלמידים כי האגו הוא מקור כל צרותיהם , אינו אלא עוד מטיף בחצר מקדש ולא יארכו הימים עד שמלחמת הדת תפרוץ מאותה החצר. הישמרו לכם כולכם מפני המורים המספרים לכם מה טוב לכם ומה רע לכם. האומרים לכם מה לנצור ומה להשליך. אוי למורה ואבוי לתלמידים כי יזרעו רוח ויקצרו צער. המורה הטוב הוא זה המסיר את המטרה מעיני תלמידיו ואינו מספר להם על טוב ורע אלא מחזיר אותם לעצמם. שכן הלב ויסוד האמת של האדם הם מוריו האמיתיים והטובים ביותר ואין המורה החיצוני אלא חומה מסביב לתלמיד , לבל יחפש לו אויבים או מטרות ויתרכז רק בדרישה הפנימית למען יזהר בלהבת האמת אשר לו. דרול

 

[שששלום]

אז מהו שחרור מהסבל

ע"פ בודהה? אני מניח שציפית לשאלה ויש לך תשובה מוכנה. מהו מקור הסבל. אולי

 

[drall]

מקור הסבל על פי בודהא

הוא במעשים רעים ובמחשבות רעות. לכן בודהא טוען שהלבבות נמשכים אחרי המעשים וההפך. בודהא הוא לא רוחני סטנדרטי . הוא דווקא מזכיר יותר תפיסות קונוונציונאליות ביהדות , אפילו תפיסות בכיוון ש"ס. ההבדל בינו לבינם הוא שבבודהיזם הקלאסי האלים לא משחקים תפקיד למרות שקיימים טוב ורע . זה מה שהופך את הבודהיסט לאחראי על עצמו יותר מאשר הדוס הרגיל דרול

 

[שששלום]

מעשים ומחשבות מקורם

במיינד. להגדרתי האגו והאנרגיות שלו שולטות על המיינד. היכן ההבדל? לצערי נראה לי שעולם המושגים שלנו שונה. אני רואה עציץ ואומר כוס אתה סיגריה. יתכן ואני בור בעולם ההגדרות. ששאלתי על גוך ונפש הרי זאת בדיוק טענתי שהם בכפיפה אחת, לא ניתן להפרידם וזה מה שהבנתי ממך. לא מכיר תפיסות ביהדות אין לי דרך להתייחס. הבנתי שאתה מדבר על המנעות מהפרדה בין אלוהים לאדם כי אחד הם. אני טועה? צר לי עדיין לא הבנתי את הטעות בהסתכלות על הכל כשחרור. אולי.

נבעט בו ולא אחד בשני או במורים.

 

[drall]

אמריקה אמריקה

לקח לי זמן לענות על התהיות הללו שלך , אולי , הייתי צריך להסתובב קצת סביב עצמי ולחשוב. אני לא רוצה לנפנף כאן תשובה מהשרוול . וככל שחיכיתי ככה הצטברו מולך תשובות אחרות. אתה יודע , תשובות מהנוסח הרגיל. נכון , המוארים מברברים והמיסטיקה המייאשת והתשוקות והרצונות וכמובן, אפילו המדיטציה הטרנסטנדלית הרימה את ראשה באופן לגמרי לא צפוי. לא שיש לי משהו נגד ההודעות שנכתבו , האנשים כאן חכמים וטובים ואפילו הארי שלנו מראה סימני שיפור. העניין הוא שכל ההתיחסויות באו מאותה שמורת טבע של הרוחניות הסטנדרטית ותשובות סטנדרטיות לא יעזרו לך כיוון שכבר קיבלת די והותר כאלו בחייך וכבר התרגלת. אז אני בחרתי להשיב לך אחרת , תשובה שאינה מתייחסת ישירות לשאלה שלך , אבל היא התמרור שאותו המחפש כרגע. ובכן אולי , אתה לא יכול להשתחרר מהאגו , אתה לא יכול להשתחרר מהכל . אתה יכול אולי להשתחרר ממילואים ואני לא אומר את זה בתור בדיחה. כדי להשתחרר מהאגו , צריך לראות אותו. אתה יודע הרבה דברים על האגו. האנשים האחרים כאן יודעים גם לא מעט על האגו. אני כתבתי בשנתיים האחרונות בערך חמישים מאמרים על האגו , חלקם טובים חלקם רעים ובמשך הזמן אני מקבל הרבה ריקושטים מהמארים האלו ונראה לי שהמסר נקלט. אבל המסר הזה הוא חסר תכלית. כיוון שלדעת על האגו ולראות אותו , הם מישורים שונים לגמרי , כמעט מנוגדים. משל למה הדבר דומה. יושב לו אדם במזרח אסיה וקורא על אמריקה, שומע חדשות מאמריקה, לומד בע"פ מפות כבישים של אמריקה וכן הלאה. הוא יודע על אמריקה הרבה דברים אבל עדיין הוא רחוק ממנה. אין לו הכרות עם אמריקה . הוא זר לה. הכל ישתנה ברגע שהוא יראה את אמריקה במו עיניו , ברגע שהוא ייגע בה , המגע שלו עם אמריקה יקבל מימד אחר. מרגע שזה יקרה הוא ואמריקה יוכלו לפתח אינטראקציה אמיתית. הוא יוכל להתיישב באמריקה והוא גם יוכל לעזוב את אמריקה. אבל בשביל זה הוא צריך מגע איתה. יידע לא מספיק. לכן אמר בודהא ואני מצטט אותו בקטע הזה בלי הרף ארוך הלילה לער , ארוכה הדרך לעייף , ארוכים החיים לכסיל שאינו מכיר בתורת האמת המילה מכיר היא הציר עליו מסתובב כל עולמינו. ידע לא מספיק. אתה רוצה לדעת מהיא תורת האמת? פשוט מאוד , גם כאן אני אצטט לך את הבודהא לא לחטוא כל חטא , לעשות אך טוב ולטהר את הדעת - זו דרכם של כל הנאורים עכשיו אתה בטח מעוניין לדעת איך משיגים את טיהור הדעת הזה. נו , יש את ארבעת האמיתות , שמונת הנתיבים ואת שלושת המוסקטרים , בחר כרצונך. עזר לך? אשריך! עשרות מיליוני אנשים מאז בודהא ידעו את זה וזה לא עזר להם בכלל. ולכן ידידי , אנחנו צריכים לנטוש את הציטוטים ולחזור להיות אפקטיביים. בודהא ואושו היו אנשים מאוד מעשיים ואני מקווה שגם אני כזה והדבר המעשי הראשון שאני אעשה בנושא הוא להסביר לך מהיא המעשיות לפי קודמי. בודהא הציע לאנשים להכריח את עצמם לעשות רק מעשים טובים ולחשוב רק מחשבות טובות. זאת הפרקטיקה של בודהא. הוא בעד הדחקות , הרוחניים של היום היו סוקלים אותו למוות. הפרקטיקה של אושו הפוכה. הוא אומר שאת הדברים הרעים צריך להחצין. אם יש לך תכונות רעות , מנהגים רעים וכן הלאה , אתה צריך שכולם ידעו עליהם. אתה צריך שכולם יכירו בעובדה שאתה חלאת המין האנושי. זה נראה כמעט בלתי נתפס , אבל אם תגיע פעם לפונה תראה שיש אנשים שממש מיישמים אותה. את התכונות הטובות שלך , אתה צריך לשמור בסוד. שתי הפרקטיקות האלו , אין להן קשר לידע על האגו. מה שהידע על האגו גורס , הוא שכדי להפטר מהאגו , צריך להיות עירני לאגו ואז אם אתה מודע לבעיות את בחצי הדרך לפתור אותן. היום כבר מותר לגלות שהמסקנה התיאורטית הזאת לא מביאה להצלחה , לא מביאה להארה היא מביאה רק לחוסר אונים, לפחדנות. לכן אני אומר כזה דבר. לא משנה באיזו פרקטיקה אתה דוגל, העיקר שתממש אותה. פרקטיקות יכולות להביא אותך להכרות עם האגו , אחרי שזה יקרה , אתה כבר תדע מה לעשות. ועכשיו, מישהו יגיד שאם עב"ם זורק אותך באמצע הלילה ליד איזה עץ בטקסס ,אתה אומנם תגיע למגע עם אמריקה, אבל לא תדע עליה כלום. זה דווקא בסדר , כי ליד העץ יהיה עוד עץ ולידו כמה קאובוים והם אולי יתנו לך טרמפ לאוקלהומה דרך צלחה דרול

 

[שמש ירוקה]

שששלום.שלמות

אמריקה.גילו אותה במקרה.וגם זאת לאחר מסעות מפרכים בכלל לכיוונים אחרים ולארצות אחרות. וכשהגיעו לאמריקה לא ידעו שהיא אמריקה.ובכלל אין דבר כזה אמריקה. ואם אין אמריקה,אז בוודאי שאין מה ללמוד על אמריקה. ואם יש מה ללמוד על אמריקה,אזי אפשר ללמוד את זה גם בישראל.אם כי אין גם ישראל. אישית אני ממליץ אל מסע אל לב ליבה של מערכת השמש על מנת לגלות את השמש ממקור ראשון. רק מומלץ להיזהר ולא להישרף בדרך.אם כי אין גם שמש ולכן לא ניתן להישרף. אבל אם במקרה הגעת אל לב ליבו של כדור הארץ ולא ניצלת מהחום אתה תגלה את המהות האמיתית של פנים הכדור שלעולם לא תוכל לגלות מעל פני השטח.בכל מקרה או אז תהיה מואר מוחלט כמו הבודהא. ההארה על פי המסורות היא היפתחות פתאומית לעולם,היטמעות בו ולא יצירת שיטה פילוסופית בזעיר אנפין,המצמצמת שוב הכל לעקרונות בכל מיני תחפושות מתוחכמות. תורות מוסר ופילוסופיה של המוסר זה היה לאורך כל הדורות. כבר אמרתי בעבר שמשה אמר ובודהא אמר ויישו אמר וגם פרידריך ניטשה אמר. ולא לחינם הצגתי אותם בסדר הזה.הראשונים הציעו הסתכלות מוסרית קטגורית על העולם והאחרון אמר שאין תופעות מוסריות אלא רק פרשנות מוסרית של תופעות. גם בודהא וגם ניטשה גרסו שאין אלוהים אלא שבודהא ידע כי ללא האל לא יגיע לנפשות ההמונים והוא בעצמו הפך להיות אל בעיני המאמינים לאחר מותו. בעולם ללא אל ושבו לא קיים שכר ועונש רק ההארה עשויה לפתוח את האדם למוסריות מוחלטת,בעוד שללא ההארה זאת היא מוסריות יחסית, שבה אדם יכול לטבוח באדם אחר,בגלל שהוא שייך ללאום אחר. ההיפתחות הזאת היא כמו השראה רבת עוצמה שמשכה בוודאי משתנה אבל יש לה גבול.זאת חוויה שנותנת חותם אחרון על עיצובה מחדש של האישיות על פי עקרונות אחרים מאלו שהורגלנו בהם מילדות,אולם העיצוב מחדש עוד החל לפני כן בעבודה מפרכת וקשה,שהיוותה את "הדרך". ולכן,"החיפוש" אחר ההארה הוא כמו משחק בפיס. כל עוד אינך ממש עוזב הכל ומקדיש את כל מרצך לכך,הופך להיות "מהמר כפייתי" על החיים שלך ועל הזמן המועט שלך עלי אדמות הסיכויים שלך הולכים ומצטמצמים.אם כי לא כל מי שעוזב הכל זוכה בההארה ולא כל מי שלא עזב הכל. אתה יודע שיש לך סיכוי ממש טוב לא לזכות כל יימי חייך הימים וימי חייך הלילות, אבל אתה אומר לעצמך,אולי עדיין יש סיכוי? אבל אתה לא רוצה להפסיד את כל העולמות ולכן ממשיך להיתלות בחייך ולהסתובב עם הגלגל בתקווה שהחיים שלך הם גלגל המזל.יחד עם זאת לעיתים הם גלגל המזל של ערוץ הקניות. אתה קונה הכל מביתך החמים והטוב ולא יוצא למסע לעולמות חדשים לא בטילים בליסטיים,לא בעבמים ולא באוניות. ונניח כי מישהו "מרגיש" "שזכה",למרות הכל בזכייה הגדולה,מניין לו לדעת מה גודל הפרס שבו זכה? ההארה היא עניין מתעתע מאוד עבור האנשים המוארים(מוסריות מוחלטת,זיכרו,היא תוצאה של ביטול אגו מוחלט, מוסריות שעלולה להפוך אדם לקורבן מרצון.יחד עם זאת לא כל מי שקורבן הוא מואר.) האינטואציה שלי אומרת שיש ההארה ויש ההארה.אם מצב ההארה אינה מוסריות מוחלטת, עדיין קיים האגו שלו שיקולי רווח והפסד. (גם הבודהיסיטים מדברים על ההארה המוחלטת של הבודהא לעומת מוארים אחרים(ההארהט)) וכמו בפיס,אם זכית סוף סוף במשהו אזי כדאי לך לשתוק לפני שתסתבך ולא לרוץ ולספר לחברה.ואינני אומר שלא תתרום בסתר לפי יכולתך ותעזור לפי יכולתך,בל יבין כך איש.רק אל תבוא מעמדת המואר. אל תיצור לך טרמינולוגיה מסובכת שאינה הולכת יד ביד עם הפשטות. טרמינולוגיה מסובכת כזאת תמיד תהיה כמו צקים שאין להם כיסוי. אשליה על אשליה.יבואו תמיד רבים לקחת אולם משהצקים יתחילו לחזור יגיעו גם אבני הבליסטראות ומטח של כדורים שורקים. כי אדם הוא רק אדם ולא "בודהא" ויש צקים שלא יכובדו.נקודה. והמוארות הטוטאלית(אולי הדימיונית)היא כנראה עניין נדיר שבנדירים, עד כדי כך נדיר שאולי היא בכלל לא קיימת.אלא רק באגדות.(על בודהא.)

 

[שמש ירוקה]

שששלום.שתיקה.

ועד אז,מהם כל המאמצים שלנו או של האחרים(לאוו דווקא מאמצים לההארה,אלא סתם בעולם)? כפי שנאמר כבר,זיעת האפיים. ורבים הם האוכלים לחם בלחם. ורובם יוצאים מן העולם וחצי תאוותם בידיהם. תלויים בין שני עולמות עד שלא תלויים יותר בשום עולם. כי רבים מבלבלים בין שאיפה לעוצמה(בתחפושת של הארה)לבין ההליכה בדרך הפשטות והאהבה לכל הסובב אותנו עד כמה שאפשר במסגרת המציאות המבלבלת הסובבת כל אדם ואדם בכל מקום בעולם. וכגודל האשליה,כך גודל הנפילה של חלק מהם. ובכן,הארכתי מאוד , אבל שמע לי,כדאי תמיד לראות לאן אנו הולכים. אם אתה בעניין של מדיטציות והארה אל תתן לאחרים להאיר לך את הדרך שלך ואל תסתמך על שולחנם. לא בגלל שאני מזלזל בהם או בידיעתם או בהשגיהם יהיו אשר יהיו, אלא בגלל שהדרך היא אישית ולאף אדם עלי אדמות לא יהיו תשובות לשום מסתורין, אפילו אם יחשבו על העולם כפילוסופים בפרוייקט של חיים שלמים. פילוסופיות שונות,דתות,קבלה,מסתוריןףמדיטציה, יום אחד אתה עשוי עוד לגלות שהלכת בעצם בחושך,שנייה אחת אחרי שנפלת לתהום. סמוך על האינסטינקטים שלך בעולם הזה.הם טובים.הם בהחלט שרתו היטב את אבי אבות אבותיך, האדם הקדמון,שלפחות ידע לההעריך כנראה יותר את ההוד והדר של הבריאה. ואולי באמת כדאי לרבים לעזוב את השטויות הללו על ההארה ולהנות ממה שיש לחיים להציע להם בערבון מוגבל? אפשר גם לעשות מדיטציה וגם לאהוב את העולם וגם להישיר מבט אל הטוב ואל הרע בלי למצמץ מבלי להיות מוארים. וכן,גם מבלי לדעת שום דבר על גוף ונפש. למה אתה סבור שלדרול יש תשובות כאשר לאף אדם לאורך כל ההיסטוריה לא הייתה תשובה אחת מספקת. ובמקום שבו אין תשובות שותקים,או מדברים על דברים שונים לחלוטין.גם שאקיימוני נהג כך פעמים רבות אבל השתיקה,אלא אם כן היא מוחלטת,תמיד חוזרת כבומרנג. שתיקה היא הודעה בבורות,שהיא המצב האנושי הבסיסי,וההארה(לפי דברי המאמינים בה) היא ההפך מהבורות. אבל תתפלא לשמוע,גם בודהא(אם היה קיים באמת) היה בור ונבער בעיניינים רבים,אף על פי שהוא היה גדול המוארים. בכל מקרה,יש תחנות פיס המתפארות בכך,שבהן זכו אנשים במיליוני שקלים. רק הבור המוחלט יאמין ששם עליו לרכוש כרטיסים ומאותו סוג. אבל כמובן שאתה יכול לרכוש כרטיסים רבים ולגרד. הניסיון שלך לשפר את עצמך כשאתה עדיין פרודוקטיבי הוא לטובת הקהילה.וגם לטובתך. ואם מישהו רוצה קצת פילפול תיאולוגי,אז הרי זאת הסיבה(מה פתאום?) לשתיקתו של האל.(איזה אל?) בכל מה שקשור לבני אדם הוא כבר למד את הלקח והחל לשתוק. ובכן מאז לא תמיד מאמינים בו,אבל עדיין ייראים אותו. שתיקה מוחלטת ושבני האדם ישברו את הראש. מצד שני,אם יש אל,אז זה לא אל הנקמות מהתנך אלא זה אל ללא אגו ולכן לא כל כך אכפת לו לא מהכבוד ולא מהיראה. לו היה אל הוא בוודאי היה מבלה את כל זמנו בצחוק ולזה ייקרא צחוק האלים. כך וגם כך,אם התבלבלת מספיק עד עכשיו אז לך תדע? באמת כדאי שתמשיך לפתח לך קריירה בעבודה? כי,כל מה שקיים,חידה.ודע זאת(לפני שתמשיך בחיפושים אחר עצמך))כעובדה. ואם סבור אתה שזכית יום בהיר אחד לכבוד לזכות באור הפיתרון (אולי אולי,לא בטוח,לא לקפוץ בשמחה וגיל ורון) הצנע לכת והחבא אל הכלים ואל תראה בזאת ייתרון, אולי זאת עדיין האשלייה הכל יכולה ירום הודה, אשר יש בה אך ורק על מנת לקיים אותך לצידה? זאת תהיה העוצמה האמיתית שאין בה חיסרון. השתיקה המוחלטת שאין לפניה ראשון ואין לפניה אחרון.

 

[שמש ירוקה]

שששלום.אולי סוף סוף שלווה.

(וואלה,יש לי הרגשה שאני מתחיל לדבר שטויות.בעצם ,מי יודע, אולי כל מה שכתבתי זה שטויות.מצד שני,עשיתי כמיטב היכולת.וזה המירב שיכולתי להגיע אליו. כמו שנאמר: "פעמים שהאדם שותק ומקבל שכר על שתיקתו(או לא מקבל או לא רוצה לקבל) ופעמים שהאדם מדבר ומקבל שכר על דיבורו".(או לא מקבל או לא רוצה לקבל) יחד עם זאת תמיד "הוי דן את דבריך עד שלא תוציאם מפיך" אבל אם כבר יצאו מפיך,עמוד מאחוריהם כי הם שלך טוב,אז אני עומד מאחורי השטויות שלי,והלוואי ולא הייתי מרגיש כל כך לבד בעניין זה. מצד שני,אם אני רואה את הדבשת שלי,לא יקרה דבר אני מקווה,אם אתן טפיחה קטנה או שתיים על שכם הדבשות של האחרים ואין צורך להעלב,כל זה בסך הכל דיעות.היום אוחז בהן ,מחר,אולי, בחלקן כבר לא.העיקר לשמור על שלוות הנפש ולא להתנפץ אם האגו על שרטון חד. טיטאניק הייתה ספינה מפוארת שכמותה לא נבנתה,אבל היא לא הגיעה לאמריקה. היא טבעה בגלל קוצר ראות בליל אפל. לפתח מידות טובות,הרי זה חלק מהדרך, אולם מי שעומד על מידותיו שובר את הברך ומאותו רגע והלאה ממשיך רק לשום מקום מיוחד וחסר ערך) בהצלחה ומכל הלב.והלואי ואתה יודע או לפחות מרגיש לאן אתה הולך. מוטי.