התפתחות אישית היא עניין פנימי
אבל צריך בהחלט לעבוד עליו ואיתו. הבעייה היא כפי שהגדרת בעצמך, לא חיצונית : הפחדים וחוסר הבטחון, עדיין מכתיבים לך את הדרך. לכולנו יש קשיים, אבל הצורך לקבל אישורים מהזולת או לתת לו להיות מפחיד ומסרס, בהחלט הופך את החיים הרגשיים לקשים. מהמקום הזה, את גם שואלת אותי, כדי שאתן לך כיוון, אישור, וכו. אולם מהמקום הזה, אני ממש רוצה להחזיר את הכדור אליך. בגדול, הכישורים אכן כאן : יכולת ניהולית, יכולת טיפולית, ונתינת חום ואמפטיה. אולם מעבר לזה, את זו שצריכה לקום ולהפוך את כל אלה למשהו אחד, לציר יציב שאפשר להשען עליו ולגדול ממנו, ואיש לא יכול לעזור לך בנושא חוץ מ.. עצמך, זו שאת עדיין לא ממש סומכת עליה, ויורדת עליה כשהיא עושה שגיאות.. אין מה לעשות : זה הזמן לגדל גם את עצמך, בדיוק כפי שאת מגדלת את ילדיך. גם הילדה שבך זקוקה להרבה חום, להרבה הבנה, להתפתחות רגשית מספקת, ונראה שאת טובה יותר בלתת את החום והאמפטיה לילדיך עדיין יותר מאשר לה. זה הזמן להתחיל לחזק אותה, ובעיקר - לאפשר לחלק הבוגר שבך לגדול ולקחת אחריות, ולא לבטל במחי יד את כל אשר את עושה ועשית, ולחכות שדברים יגיעו מעצמם, ומבחוץ. לגבי השנה הבאה - גם זה תלוי בך, וזה גם תלוי בפעולות שתעשי. זה לא יגיע מעצמו, כמעט כמו כל דבר בחיים שלנו, וגם זה יגיע כך - גם מן הסתם לא תעריכי את זה. את מאלה שזקוקות לבנות את העולם הרגשי מהתחלה, אחרי שנים שקיבלת אותו כפי שהוא, כולל את חוסר הכוח שלך. דברים לא קורים מעצמם : הם נבנים בהדרגה, כתהליך ארוך מעייף ובונה, עד אשר את מסוגלת לעמוד על רגליך. וכשתוכלי - תוכלי לעשות גם את אלה, וגם לטפל בילדים, ולצמוח בעצמך. איך ? מה ? לאן ללכת ? את התשובות האלה את חייבת למצוא בעצמך, ולא מבחוץ. אל תתני לי את הכוח להחליט בשבילך - אני לא זקוק לו, אלא את. קחי יומיים שלושה, תני לדברים לחלחל, ותראי לאן הם לוקחים אותך.. אני מאמין בך, ואני יודע שכשתרצי - דברים יזוזו, גם בלי עדוד חיצוני, אלא ממקום של גדילה פנימית. אני יודע שהמלים האלה נשמעות אולי לעיתים זרות ומוזרות כשצריך להתמודד עם עובדות היום יום, שנראות כל כך מעשיות. מצד שני, אנחנו הם אלה שיוצרים את המציאות שלנו, ומה שאני אומר הוא בהחלט משהו שאני חווה וחוויתי בעצמי. החלטות רגשיות פנימיות בהחלט משנות :כל מה שצריך זה להקשיב, ולתת לדברים לקרות בעדינות, ובקצב שלהם..
