אמת ואמונה.
בעזי"ת http://blog.tapuz.co.il/breslever " "אי אפשר לבא לאמונה כי אם על ידי אמת (היינו כי עיקר אינה אלא במה שאין השכל מבין, כי במקום שהשכל מבין אין שייך אמונה, ואם כן כשאין השכל מבין מהיכן יבא להאמין במה שצריך להאמין? ע"כ עיקר האמונה תלוי באמת, שאם ירצה האדם להסתכל על האמת לאמיתו יבין מאליו שצריכים להאמין האמונה הקדושה בה` יתברך ובצדיקים האמתיים ובתורתו הקדושה, אע"פ שאי אפשר להבין בשכלנו המגושם, כי על ידי הסתכלות על האמת בעין האמת יבין מרחוק שהאמת הוא כך, רק שאי אפשר להבין בשכל וצריכין רק להתחזק באמונה שלמה, והבן היטב)." -ליקוטי עצות לרבי נתן מברסלב, פרק אמת ואמונה- וכתבתי פעם באחד הפורומים בתפוז את הפסקה הבאה, שמתארת עדות ומסקנת חיים על החברה הישראלית: "...ראיתי תמיד בכל מקום את אותו דפוס של חיים מכניים ולא ממש מאושרים, ומעגל של שקרים :או שקר עצמי על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו באמת מרגישים, או הצגת התנהגות ותדמית שקריים לסביבה. עוד דבר שראיתי כמעט תמיד זה את הפחד למרוד ולבדוק את המוסכמות ואת העולם: גם מי שמעיז, "מתבגר" מהר מדי כבר עם הקושי הראשון. לא סתם ככה בין לייף אריקסון וקולומבוס, היו 400 שנה: רוב האנשים מעדיפים להישאר בכורסה החמימה, במקום לצאת אל קשיי בן החורין, זה שלא מפחד ללכת לבד נגד הזרם כשצריך." לאחר דברי פתיחה והבהרה אלה, אעבור לדברים אשר כתב פלוני "פגוש בדב שכול": "טענתי היא שלא היתה ולא נבראה שום אבולוציה, היא אינה אפשרית לחלוטין, היא אינה מדע והיא מגוכחת מכף רגל ועד ראש. וכשיורדים לפרטי מנגנוני החיים שאין קץ לעומקם ולחכמה שבמבנם ותפקודם, מבינים שהם נבראו ולא יכלו להתפתח בהליכים מקריים, לא מצד הלוגיקה הסותרת לחלוטין את אפשרות התפתחות הדרגתית של מנגנוני החיים, שלא יכלו להתפתח בהדרגה מוטציה אחר מוטציה שכן אין שום תועלת במוטציה אחת עד שיצטרפו אלפי מוטציות נכונות יחדיו, ולזה אין שום סיכוי שבעולם מבחינה הסתברותית, והן מצד הזמן שעמד נניח לרשותם של היונקים מאז שהיו הם זוחלים לפי השערת האבולוציה, וכן לגבי כל מין ומין. וטענתי היא שכל כוחה של האבולוציה היא היותה מנטרה המשוננת על ידי אנשים שאינם מבינים בה מאומה ורק מחזקים אחד את השני ואת עצמם בסיסמאות נבובות - "האבולוציה היא עובדה" וכו´." וכדי להבהיר את תורף הדברים, יבואו דבריו הבאים: "... אבותינו התראפסידים הקטנים הם הזוחלים שעליהם דיברנו ולהם לא היו בלוטות חלב מכל סוג. וזה ברור, אם תלך עוד לאחור מהתראפסידים כ 100-200 מליון שנה תגיע בכלל לצפרדעים. ושם עוד לא היתה מערכת הנקה נכון? אז אם מדברים על סט נתון של גנים של התראפסידים שעוד לא היה בהם שמץ לכל זה ותוך 200 מליון שנה הם הגיעו לכל הפונקציונליות החדשה של היונקים, אז חסרות לך עוד 10000 תחנות ביניים וחסר לך הסבר הגיוני איך התקדם המסלול הזה מוטציה אחר מוטציה. השליה (placenta) - היא חידוש מוחלט שחידשו היונקים והיא מורכבת הן ממברנות מצד העובר והן מדופן רחם האם. הכוריון שהוא התפתחות עוברית של קרום הביצה נשזר בשזירות מופלאות בדופן הרחם וביחד הם יוצרים מערכת פילטור נהדרת המאפשרת לחלבונים לעבור מדם האם לדם העובר אך לא לאנטיגנים חלילה. ולמרות שכל איבר אחר של העובר לו יושתל באם יגרום למותה מתגובת מערכת החיסון שלה - לגבי הכוריון יש לה סבילות חיסונית שלא ידוע כיצד היא פועלת אך היא קיימת. ואיך התפתחה מערכת זו בהדרגה? דרוין אולי יכול היה לחשוב שהכוריון התפתח איכשהו ומגעו הפיסי גרם לשינויים מתאימים איכשהו בדופן הרחם. אבל אנו הרי יודעים שאלו גנים ואלו גנים. הגנים המקודדים את כוריון העובר והגנים המקודדים את ההתאמות בדופן הרחם של האם לכוריון זה הם גנים חדשים. כולם חידושים שלא היו בזוחלים. איך הם התפתחו בהדרגה? על כל מוטציה בקרום הביצה היתה מוטציה גם בדופן הרחם או איך אתה מצייר זאת לעצמך? והאם החל הכוריון לחדור לדופן הרחם לפני הסבילות החיסונית אליו שבאם או שקודם פותחה הסבילות החיסונית דוקא לכוריון ואח"כ הוא החל לחדור לדופן? והאם מהיום הראשון שבו התחברו הכוריון ודופן הרחם והחלו להעביר חלבונים ביניהם, האם כבר אז היה קיים הסינון שלא להעביר אנטיגנים? או שאח"כ זה התפתח? ההריון - הידעת כי בכל היונקים הרחם גדל בשעת ההריון? האם הוא סתם נמתח? חלילה. מסתבר שאותה שליה שהינה התפתחות מקרית מקבילה של הכוריון ודופן הרחם, גם מצאה לעצמה את האון לפתח תאים המפרישים הורמונים הגורמים לרחם לגדול. הלידה - האם לדעתך העוברים הראשונים סתם נפלו החוצה כשהגיע זמנם? ברוך ה` פתחו להם היונקים במקביל לכל הנ"ל גם מנגנונים במח המבקרים scheduling נפלא. לקראת הלידה פוחת ריכוז הפרוגסטרון שתפקידו להרגיע את שריר הרחם ומופרש מהשליה, הרחם והשחלה הורמון הנקרא relaxin הגורם לשינויים מבניים בעצמות האגן וצואר הרחם וסולל את תעלת הלידה. ובשעת הלידה עצמה מופרש מהנוירוהיפופיזה שבמח ההורמון אוקסיטוצין הגורם להתכווצויות הדוחפות את הולד לאויר העולם. ריאות הרך הנולד - אינן מתפקדות כל זמן העיבור. ברגע הלידה הן מתחילות לתפקד ולנשום אויר וספוג חמצן ולהזרימו בדם. אתה מבין כמה מנגנונים תלויים בהפעלת הריאות? וכמה פטנטים משתיקים מנגנונים אלו כל זמן העיבור ומפעילים אותם ברגע הלידה? איך התפתחו אלו בהדרגה במקביל לכל הנ"ל? מחזור הדם - כל זמן העיבור זורם דם עשיר בחמצן ושאר חומרי פלא מן השליה אל לב העובר דרך כלי דם אחד - זהו דם עורקי. דם ורידי המכיל co2 ושאר פרש, חוזר מן העובר אל השליה דרך שני כלי דם. שלושת כלי הדם הנ"ל מאורגנים ברקמת חיבור נפלאה - חבל הטבור - עוד המצאה נפלאה וחידוש של היונקים. כל כיוון הזרימה של הדם ומסלולו שונה לחלוטין בעובר מהילוד. בזמן העיבור קיים נקב בלב בין הפרוזדור הימני והשמאלי המאפשר זרימה ביניהם. סדק זה חייב להסגר מיד בשניית הלידה. מה שקורה הוא שברגע הניתוק מחבל הטבור מתכווץ איזה צינו בוטאלי בעצמה רבה וזרימת הדם בתוכו נפסקת. כתוצאה מכך מקבלות הריאות את כל הדם היוצא מהחדר הימני וכתוצאה מכך ממלאים ורידי הריאות את הפרוזדור השמאלי של הלב בשפע של דם היוצר לחץ המצמיד את שתי היריעות היוצרות את הסדק העוברי בלב וסותמות אותו ל120 השנים הבאות. ואת כל זה פיתחו התראפסידים הקטנים ב 100 - 200 מליון שנים תחת צל אימת הדינוזאורים. ובהדרגה. היאומן?" ואסיים את הרשומה הזו בסיומת אותה הודעה שכתבתי באחד הפורומים בתפוז. "...מי שמחפש באמת, בסוף ימצא. מי שלא מחפש, גם אם ימצא לא ישים לב. אז אם אתה כנה עם עצמך, תתחיל לחפש, ולא משנה לאיזה כיוון תלך, רק אל תפסיק לחפש כשיגיעו התלאות שיש בכל מסע, ותהיה תמיד כנה עם עצמך. תמיד. בסוף תגיע." "
בעזי"ת http://blog.tapuz.co.il/breslever " "אי אפשר לבא לאמונה כי אם על ידי אמת (היינו כי עיקר אינה אלא במה שאין השכל מבין, כי במקום שהשכל מבין אין שייך אמונה, ואם כן כשאין השכל מבין מהיכן יבא להאמין במה שצריך להאמין? ע"כ עיקר האמונה תלוי באמת, שאם ירצה האדם להסתכל על האמת לאמיתו יבין מאליו שצריכים להאמין האמונה הקדושה בה` יתברך ובצדיקים האמתיים ובתורתו הקדושה, אע"פ שאי אפשר להבין בשכלנו המגושם, כי על ידי הסתכלות על האמת בעין האמת יבין מרחוק שהאמת הוא כך, רק שאי אפשר להבין בשכל וצריכין רק להתחזק באמונה שלמה, והבן היטב)." -ליקוטי עצות לרבי נתן מברסלב, פרק אמת ואמונה- וכתבתי פעם באחד הפורומים בתפוז את הפסקה הבאה, שמתארת עדות ומסקנת חיים על החברה הישראלית: "...ראיתי תמיד בכל מקום את אותו דפוס של חיים מכניים ולא ממש מאושרים, ומעגל של שקרים :או שקר עצמי על מי שאנחנו ועל מה שאנחנו באמת מרגישים, או הצגת התנהגות ותדמית שקריים לסביבה. עוד דבר שראיתי כמעט תמיד זה את הפחד למרוד ולבדוק את המוסכמות ואת העולם: גם מי שמעיז, "מתבגר" מהר מדי כבר עם הקושי הראשון. לא סתם ככה בין לייף אריקסון וקולומבוס, היו 400 שנה: רוב האנשים מעדיפים להישאר בכורסה החמימה, במקום לצאת אל קשיי בן החורין, זה שלא מפחד ללכת לבד נגד הזרם כשצריך." לאחר דברי פתיחה והבהרה אלה, אעבור לדברים אשר כתב פלוני "פגוש בדב שכול": "טענתי היא שלא היתה ולא נבראה שום אבולוציה, היא אינה אפשרית לחלוטין, היא אינה מדע והיא מגוכחת מכף רגל ועד ראש. וכשיורדים לפרטי מנגנוני החיים שאין קץ לעומקם ולחכמה שבמבנם ותפקודם, מבינים שהם נבראו ולא יכלו להתפתח בהליכים מקריים, לא מצד הלוגיקה הסותרת לחלוטין את אפשרות התפתחות הדרגתית של מנגנוני החיים, שלא יכלו להתפתח בהדרגה מוטציה אחר מוטציה שכן אין שום תועלת במוטציה אחת עד שיצטרפו אלפי מוטציות נכונות יחדיו, ולזה אין שום סיכוי שבעולם מבחינה הסתברותית, והן מצד הזמן שעמד נניח לרשותם של היונקים מאז שהיו הם זוחלים לפי השערת האבולוציה, וכן לגבי כל מין ומין. וטענתי היא שכל כוחה של האבולוציה היא היותה מנטרה המשוננת על ידי אנשים שאינם מבינים בה מאומה ורק מחזקים אחד את השני ואת עצמם בסיסמאות נבובות - "האבולוציה היא עובדה" וכו´." וכדי להבהיר את תורף הדברים, יבואו דבריו הבאים: "... אבותינו התראפסידים הקטנים הם הזוחלים שעליהם דיברנו ולהם לא היו בלוטות חלב מכל סוג. וזה ברור, אם תלך עוד לאחור מהתראפסידים כ 100-200 מליון שנה תגיע בכלל לצפרדעים. ושם עוד לא היתה מערכת הנקה נכון? אז אם מדברים על סט נתון של גנים של התראפסידים שעוד לא היה בהם שמץ לכל זה ותוך 200 מליון שנה הם הגיעו לכל הפונקציונליות החדשה של היונקים, אז חסרות לך עוד 10000 תחנות ביניים וחסר לך הסבר הגיוני איך התקדם המסלול הזה מוטציה אחר מוטציה. השליה (placenta) - היא חידוש מוחלט שחידשו היונקים והיא מורכבת הן ממברנות מצד העובר והן מדופן רחם האם. הכוריון שהוא התפתחות עוברית של קרום הביצה נשזר בשזירות מופלאות בדופן הרחם וביחד הם יוצרים מערכת פילטור נהדרת המאפשרת לחלבונים לעבור מדם האם לדם העובר אך לא לאנטיגנים חלילה. ולמרות שכל איבר אחר של העובר לו יושתל באם יגרום למותה מתגובת מערכת החיסון שלה - לגבי הכוריון יש לה סבילות חיסונית שלא ידוע כיצד היא פועלת אך היא קיימת. ואיך התפתחה מערכת זו בהדרגה? דרוין אולי יכול היה לחשוב שהכוריון התפתח איכשהו ומגעו הפיסי גרם לשינויים מתאימים איכשהו בדופן הרחם. אבל אנו הרי יודעים שאלו גנים ואלו גנים. הגנים המקודדים את כוריון העובר והגנים המקודדים את ההתאמות בדופן הרחם של האם לכוריון זה הם גנים חדשים. כולם חידושים שלא היו בזוחלים. איך הם התפתחו בהדרגה? על כל מוטציה בקרום הביצה היתה מוטציה גם בדופן הרחם או איך אתה מצייר זאת לעצמך? והאם החל הכוריון לחדור לדופן הרחם לפני הסבילות החיסונית אליו שבאם או שקודם פותחה הסבילות החיסונית דוקא לכוריון ואח"כ הוא החל לחדור לדופן? והאם מהיום הראשון שבו התחברו הכוריון ודופן הרחם והחלו להעביר חלבונים ביניהם, האם כבר אז היה קיים הסינון שלא להעביר אנטיגנים? או שאח"כ זה התפתח? ההריון - הידעת כי בכל היונקים הרחם גדל בשעת ההריון? האם הוא סתם נמתח? חלילה. מסתבר שאותה שליה שהינה התפתחות מקרית מקבילה של הכוריון ודופן הרחם, גם מצאה לעצמה את האון לפתח תאים המפרישים הורמונים הגורמים לרחם לגדול. הלידה - האם לדעתך העוברים הראשונים סתם נפלו החוצה כשהגיע זמנם? ברוך ה` פתחו להם היונקים במקביל לכל הנ"ל גם מנגנונים במח המבקרים scheduling נפלא. לקראת הלידה פוחת ריכוז הפרוגסטרון שתפקידו להרגיע את שריר הרחם ומופרש מהשליה, הרחם והשחלה הורמון הנקרא relaxin הגורם לשינויים מבניים בעצמות האגן וצואר הרחם וסולל את תעלת הלידה. ובשעת הלידה עצמה מופרש מהנוירוהיפופיזה שבמח ההורמון אוקסיטוצין הגורם להתכווצויות הדוחפות את הולד לאויר העולם. ריאות הרך הנולד - אינן מתפקדות כל זמן העיבור. ברגע הלידה הן מתחילות לתפקד ולנשום אויר וספוג חמצן ולהזרימו בדם. אתה מבין כמה מנגנונים תלויים בהפעלת הריאות? וכמה פטנטים משתיקים מנגנונים אלו כל זמן העיבור ומפעילים אותם ברגע הלידה? איך התפתחו אלו בהדרגה במקביל לכל הנ"ל? מחזור הדם - כל זמן העיבור זורם דם עשיר בחמצן ושאר חומרי פלא מן השליה אל לב העובר דרך כלי דם אחד - זהו דם עורקי. דם ורידי המכיל co2 ושאר פרש, חוזר מן העובר אל השליה דרך שני כלי דם. שלושת כלי הדם הנ"ל מאורגנים ברקמת חיבור נפלאה - חבל הטבור - עוד המצאה נפלאה וחידוש של היונקים. כל כיוון הזרימה של הדם ומסלולו שונה לחלוטין בעובר מהילוד. בזמן העיבור קיים נקב בלב בין הפרוזדור הימני והשמאלי המאפשר זרימה ביניהם. סדק זה חייב להסגר מיד בשניית הלידה. מה שקורה הוא שברגע הניתוק מחבל הטבור מתכווץ איזה צינו בוטאלי בעצמה רבה וזרימת הדם בתוכו נפסקת. כתוצאה מכך מקבלות הריאות את כל הדם היוצא מהחדר הימני וכתוצאה מכך ממלאים ורידי הריאות את הפרוזדור השמאלי של הלב בשפע של דם היוצר לחץ המצמיד את שתי היריעות היוצרות את הסדק העוברי בלב וסותמות אותו ל120 השנים הבאות. ואת כל זה פיתחו התראפסידים הקטנים ב 100 - 200 מליון שנים תחת צל אימת הדינוזאורים. ובהדרגה. היאומן?" ואסיים את הרשומה הזו בסיומת אותה הודעה שכתבתי באחד הפורומים בתפוז. "...מי שמחפש באמת, בסוף ימצא. מי שלא מחפש, גם אם ימצא לא ישים לב. אז אם אתה כנה עם עצמך, תתחיל לחפש, ולא משנה לאיזה כיוון תלך, רק אל תפסיק לחפש כשיגיעו התלאות שיש בכל מסע, ותהיה תמיד כנה עם עצמך. תמיד. בסוף תגיע." "