../images/Emo45.gif שקרים לבנים
נורא קל לומר שכנות היא ערך עליון, וכנות גמורה היא התשובה, גם אם זה כואב וכו' וכו'. אבל תחשבו רגע ברצינות. * דוגמא 1: השמנת קצת בזמן האחרון, ואף פיתחת צמיג. את נעמדת מול בן-זוגך ושואלת אותו איך את נראית. נניח שהוא אומר לך, בעדינות בנועם, ובכנות גמורה, כמו שרצית: "את יודעת, באמת השמנת קצת בזמן האחרון. פעם נראית יותר טוב". זהו, אתם לא מדברים אחרי זה יומיים. לעומת זאת, אם הוא היה מחייך, מחבק אותך ואומר: "את יפהפייה ואני אוהב אותך בדיוק כמו שאת" - שזה אמנם נכון, אבל זו לא הכנות הגמורה על-פי הגדרה, את היית מרגישה טוב עם עצמך, הוא היה מרגיש טוב עם עצמו, והכל היה בא על מקומו בשלום. * דוגמא 2: את צועדת עם בן-זוגך ברחוב, יד ביד. פתאום עוברת על פניכם כוסית-על. את כמובן חייבת להגיב ומתייעצת עם חברך לחיים: "מי יותר יפה, אני או היא"? נו, באמת! את רוצה לשמוע שהיא יותר יפה ממך, או שאת רוצה לקבל נשיקה ולשמוע שאת הכי יפה בעולם? אז מי עדיין בעד כנות גמורה, גם כשזה כואב? שום קשר, לא בין בני-זוג ולא בשום פורמט אחר של יחסי גומלין בין אנשים, לא ישרוד לאורך זמן אם הצדדים יתעקשו על כנות גמורה גם בנושאים בהם כנות גמורה ומוחלטת רחוקה מלהיות מצרך הכרחי.