אמש חזרנו לטפאו
לפני זמן, כתבתי ביקורת על טפאו, וזכורני שהיא היתה אוהדת. היום אני מוסיפה אוהדת נוספת (בסייגים קלילים), ומקוצרת - על רקע העובדה שזו היא הביקורת השניה מטעמי על המקום. שלשום, בביקורת שגרתית, הודיע לי הרופא הטוב כי להערכתו - מקסימום בעוד שבוע וחצי יבוא הקץ על שלב ההריון - ויתחיל שלב ההורות בחיינו, וזאת - בין אם ביזמת הקטנה שתחליט לצאת עד אז ובין אם ביזמת הרפואה המודרנית. כשהבנו שהחלה הספירה לאחור, החלטנו הגבר ואנכי, כי הגיעה העת לצאת לבלות - כאילו אין מחר (כאילו???). אז אספנו זוג חברים (ג' ו-ג' הזכורים לטוב) ושמנו פעמינו לטפאו, ברח' הארבעה תל-אביב. בגלל אחוז ההריוניות מסביב לשולחן (50% מן הסועדים) - כמות האלכוהול ירדה פלאים והסתכמה במרטיני אבטיח (גימיק קיצי חביב) ואבסולוט מחוזקת, ולאחריהן ליטר סנגריה שנשארה כיפית ופירותית כפי שזערנו אותה. הטפאסים שהוזמנו לשולחננו כללו: פטריות ממולאות (חביבות אך נטולות מעוף במידת מה), תמנונים על הפלנצ'ה (מ-ע-ו-ל-ה), טורטיה עם פרגיות ופלפלים (שהוחלפה ללא כל בעיה כשהתברר שהיא לא לטעמי), שרימפס בשמן זית, קלאמרי באיולי (שתי המנות - טעימות ולא חדשניות - כפי שקיוינו), כרובית מטוגנת (מ-ש-ו-ב-ח-ת), חציל ברוטב יוגורט (בינוני), טונה צרובה (אמרו לי שטעים מאוד אך מלוח מאוד), ושלוש מנות של קבבונים (שהם מדהימים - והבנים פיתחו אליהם פטיש)... לקינוח הזמנו סורבה בשלושה טעמים, קרם קטאלאן עם מיץ תפוחים (יופי של מנה) וגלידה קוקס על קדאיף (מנה סתמית). שבענו עד מאוד. המוסיקה היתה רועשת מעט יתר על המידה (המקום אמור להיות רועש - אבל יש גבול - לא?!) והמלצרית לוחשת מדי וקצת דידקטית לטעמנו ("אז נתחיל עם השתיה ואחר כך נחליט הלאה" - מי זה כל ה"אנחנו" האלה שמתחילים ומחליטים בצוותא חדא, ואיך את הצטרפת לקבוצה האקסקלוסיבית הזו?!). השירותים - ידעו ימים נקיים יותר. לכל האמור לעיל הובפנו מים מינרליים ושתי כוסות מיץ אוכמניות, ויצאנו בסך הכל בנזק של כ- 550 ש"ח. כאמור - יופי יופי, בסייגים.
לפני זמן, כתבתי ביקורת על טפאו, וזכורני שהיא היתה אוהדת. היום אני מוסיפה אוהדת נוספת (בסייגים קלילים), ומקוצרת - על רקע העובדה שזו היא הביקורת השניה מטעמי על המקום. שלשום, בביקורת שגרתית, הודיע לי הרופא הטוב כי להערכתו - מקסימום בעוד שבוע וחצי יבוא הקץ על שלב ההריון - ויתחיל שלב ההורות בחיינו, וזאת - בין אם ביזמת הקטנה שתחליט לצאת עד אז ובין אם ביזמת הרפואה המודרנית. כשהבנו שהחלה הספירה לאחור, החלטנו הגבר ואנכי, כי הגיעה העת לצאת לבלות - כאילו אין מחר (כאילו???). אז אספנו זוג חברים (ג' ו-ג' הזכורים לטוב) ושמנו פעמינו לטפאו, ברח' הארבעה תל-אביב. בגלל אחוז ההריוניות מסביב לשולחן (50% מן הסועדים) - כמות האלכוהול ירדה פלאים והסתכמה במרטיני אבטיח (גימיק קיצי חביב) ואבסולוט מחוזקת, ולאחריהן ליטר סנגריה שנשארה כיפית ופירותית כפי שזערנו אותה. הטפאסים שהוזמנו לשולחננו כללו: פטריות ממולאות (חביבות אך נטולות מעוף במידת מה), תמנונים על הפלנצ'ה (מ-ע-ו-ל-ה), טורטיה עם פרגיות ופלפלים (שהוחלפה ללא כל בעיה כשהתברר שהיא לא לטעמי), שרימפס בשמן זית, קלאמרי באיולי (שתי המנות - טעימות ולא חדשניות - כפי שקיוינו), כרובית מטוגנת (מ-ש-ו-ב-ח-ת), חציל ברוטב יוגורט (בינוני), טונה צרובה (אמרו לי שטעים מאוד אך מלוח מאוד), ושלוש מנות של קבבונים (שהם מדהימים - והבנים פיתחו אליהם פטיש)... לקינוח הזמנו סורבה בשלושה טעמים, קרם קטאלאן עם מיץ תפוחים (יופי של מנה) וגלידה קוקס על קדאיף (מנה סתמית). שבענו עד מאוד. המוסיקה היתה רועשת מעט יתר על המידה (המקום אמור להיות רועש - אבל יש גבול - לא?!) והמלצרית לוחשת מדי וקצת דידקטית לטעמנו ("אז נתחיל עם השתיה ואחר כך נחליט הלאה" - מי זה כל ה"אנחנו" האלה שמתחילים ומחליטים בצוותא חדא, ואיך את הצטרפת לקבוצה האקסקלוסיבית הזו?!). השירותים - ידעו ימים נקיים יותר. לכל האמור לעיל הובפנו מים מינרליים ושתי כוסות מיץ אוכמניות, ויצאנו בסך הכל בנזק של כ- 550 ש"ח. כאמור - יופי יופי, בסייגים.
