מתוך ספרו של ד"ר לרמן :
איבוד הכרה ופרכוסים בגלל חום גבוה שכיחים בגיל הרך. הם מתחילים בגיל 8-6 חודשים ופוסקים בדרך כלל בגיל 6-4 שנים או אפילו קודם. על פי רוב הם מתרחשים כאשר החום עולה במהירות מעל ל- 39ºC. קיימת נטייה משפחתית מובהקת המתבטאת בחוסר סבילות של המוח הצעיר לחום גבוה, ואול גם את התכונה לעליות חום מהירות. אם החום עולה בהדרגה הסכנה לפרכוסים קטנה יותר. ברוב המכריע של המקרים מדובר בהתקפם כלליים קצים הנמשכים דקות ספורות בלבד ומופיעים רק בחום גבוה אצל ילדים שבדרך כלל הם בריאים ללא סימנים של נזק מוחי. אלה מכונים פרכוסי חום פשוטים והם חולפים לגמרי תוך תקופה קצרה ב-98% מהמקרים. חשוב להרגיע את ההורים ולהסביר להם שאין סכנה לחייו של הילד בזמן ההתקף., ואין צורך להחיש את הפעוט לבית החולים, אלא לחכות שההתקף יחלוף. כמו כן, בדרך-כלל אין צורך בטיפול תרופתי, פרט לאמצעם להורדת החום. ביותר ממחצית המקרים אין הפרכוסים חוזרים עוד. הסכנה להתפתחות אפילפסיה בעתיד היא בגדר 3%-2%, לפיכך אין צורך בטיפול תרופתי מונע, אלא במקרים הנדירים בהם הפעוט נפקד בפרכוסים חוזרים ומרובים. טיפול מונע כזה נחוץ גם בקבוצה קטנה יחסית של ילדים (על פי רוב עם נזק מוחי מלידה) שאצלם יש "פרכוסי חום סבוכים", כלומר, התקפים ארוכים, לא סימטריים (חד-צדדיים) המופיעים גם בחום לא גבוה. אל ילדים כאלה יש להתייחס כאל סובלים מאפילפסיה מלכתחילה, כשהחום משמש רק כגורם מעורר להתקפים. ברוב המקרים הסיבה לחום היא זיהום ויראלי של דרכי הנשימה העליונות. מובן שבכל מקרה של מחלת חום מלווה בפרכוסים (ובייחוד אם הם חוזרים כמה פעמים במהלך המחלה), יש צורך בבדיקות רפואיות כדי לשלול אפשרות של דלקת קרום המוח או קרומיו. רק התקפים מאוד ממושכים, קרי מעל חצי שעה, עלולים לגרום לנזק מוחי ולהתפתחות אפילפסיה משנית לנזק זה. מקרים אלה הם מאוד נדירים. יש לזכור שלהורים המבוהלים עלול התקף של 5-3 דקות להיראות באורך של 15-10 דקות. לפיכך חשוב לקבוע את אורך ההתקף בעזרת שעון ולא לסמוך על הערכת ההורים, שהיא בדרך כלל מוגזמת (מתוך ספרו של ד"ר לרמן מחלה עם תקוה, עמ' 148-147, הוצאת עגור, 1989).
