אמצש'ט

[נסחפת עם הגלים]

הוא מפחיד כי הוא לא מוכר

בייאוש יש משהו יותר נוח כי הוא כבר מוכר.

 

[יחפהבפארק]

לכן האושר הוא תמיד בערבון מוגבל

מאחר והאושר לא יכול להתקיים בזמן הווה מבלי לחשוב על העבר ועל העתיד.
כל כמה שנהיה מאושרים עכשיו, תמיד המחשבות יחזרו לעבר והחששות יתגברו לגבי העתיד.
וזה גם מאשש את מה שכתבתי לוופל בקשר לאושר בדיעבד.

 

[נסחפת עם הגלים]

אבל אז

אתה מסתכל על העבר חושב שהיית מאושר ומתבאס כשאתה משווה את עצמך להווה שבו אתה לא מאושר כי אתה חושב על העתיד והעבר.

 

[יחפהבפארק]

לא לזה התכוונתי

אלא לקטע שבו את עכשיו נניח מאושרת באופן טוטאלי,
ואז המחשבות שלך נודדות לעבר הרחוק וחושבת לעצמך,
למה לא הייתי מאושרת אז?
כלומר, לפעמים האושר בא לך כזה במפתיע ואז את חושבת בצער על כל התקופות שלא היית מאושרת
בבחינת איזה בזבוז זמן נוראי זה היה...
ובאותה נשימה, את מאושרת עכשיו וחושבת על העתיד מתוך חשש ופחד שמא האושר הזה ייקטע פתאום
מסיבה כזאת או אחרת, והפחד הזה מונע מהאושר שלנו להיות מושלם.
כמו שאמרתי פעם,
גן העדן הוא של השוטים בלבד
והגיהנום הוא של החכמים.

 

[נסחפת עם הגלים]

בדיוק

אספר לך סיפור שאני אוהבת אותו ומספרת בכל הזדמנות על הרשלה מאוסטרופולי:
הרשלה הקטן היה נוהג בכל בוקר לעלות על הגבעה השוקה והיה חוזר הביתה בשעות בין ערביים.
כאשר היה עולה הרשלה את העלייה הגבוהה מתאמץ ומזיע הוא היה צוחק בלי הפסקה. כאשר היה יורד בקלילות הוא היה בוכה.
שאלו את הרשלה: הרשלה מדוע כשקשה לך אתה צוחק וכשקל לך אתה בוכה?
הרשלה אמר: כי כשקשה לי אני יודע שעוד מעט יהיה קל ולכן אני צוחק, וכקל לי אני יודע שפעם הבאה יהיה קשה ולכן אני בוכה.

 

[יחפהבפארק]

יש בזה המון חכמה.
עכשיו אני יודעת למה הייתי הולכת לעבודה תמיד עם חיוך מאוזן לאוזן, ממש מאושרת,
וכשהעבודה הייתה מסתיימת וחוזרת הביתה מבואסת

אפרופו עבודה,
את יודעת איזה רגע מאושר אני זוכרת מהעבר הרחוק?
יום שבת אחד אני מתעוררת בשעת בוקר מוקדמת. אני בטוחה שאני צריכה לקום מהמיטה החמה,
להתלבש ולהתארגן לעבודה, ואיך שאני ככה מנסה לתפוס עוד דקה מתחת לשמיכה,
עוברת בי הידיעה שזהו יום שבת ואני לא צריכה לקום לשום מקום ואני יכולה לרבוץ עוד ועוד ואפילו להמשיך לישון...
זה היה אחד הרגעים המאושרים בחיי. זה הרבה יותר מתוק מהידיעה הרגילה שיום שבת היום. זה כמו לקבל מתנה שלא ציפית לה.

 

[נסחפת עם הגלים]

וואי זה הכי כיף לקבל הפתעה כזאת.

הכי הכי. אצלי זה קורה לפעמים שאני בטוחה שמחר אמור להיות יום ראשון וזה בעצם שבת... איך אני מבסוטה.

 

[בני הספל]

אוי..אוי ווי נסחפת

השאלה היתה על אושר, לא על הפולניה המצוייה
(אל תקחי ללב...)

 

[נסחפת עם הגלים]

חחחח בני

מסתבר שפולניות זו תכונה אוניברסלית,
יש מי שיגיד שכולנו לא מרוצות מהיותנו מרוצות.

 

[dibablas]

אני אומר לך,

בסוף גולדי יהיה מנכ"ל תפוז

 

[נסחפת עם הגלים]

 

[dibablas]

 

[Anna begins cc]

היי וופל,

אתה יודע שבכל פעם שאני נכנסת לסניף של וופל בר אני חושבת עליך?

השורה הזו שציטטת היא אחת השורות האהובות גם עליי.
למעשה, בעבר הלא רחוק היא הייתה חלק מהחתימה שלי פה בתפוז.
אם לדייק, לא היא בדיוק, אלא אחותה
"ואולי, מרחוק, יש סיכוי אחד למליון.."

לשאלתך-
עניתי בעבר בפורום אחר כששאלו אותי מה זה אושר,
ואם תרשה לי, אעתיק את שכתבתי.

אושר הוא לא מצב תמידי.
אושר הוא רגעים בודדים,
ומאושר הוא האדם המשכיל לזהות את אותם רגעים ולהנות מהם.

אני אף פעם לא רדפתי אחרי אושר, ולכן אולי לא הרגשתי בחסרונו אף פעם.
ידעתי מגיל מאד צעיר שאני לבד,
ושאני האחראית הבלעדית על האושר שלי.
וזו לא מחשבה שהעציבה אותי, להפך.
לאדם שהוא כזה קונטרול פריק כמוני- העובדה שהאחריות היא רק שלי, היא עובדה מרגיעה. לא צריך לסמוך על אף אחד אחר
אני מכירה הרבה אנשים שלא מסוגלים להנות מכלום אם אין להם עם מי לחלוק את זה,
והיו פעמים שרציתי להיות בנאדם כזה, אני מודה,
אבל ברוב הזמן אני יודעת להעריך ולברך את היכולת הזו שלי להנות לבד לגמרי.
אני לא אומרת שאני לא נשברת (לאחרונה יותר מבעבר, לצערי) זה לא שאני לא בודדה לפעמים, וכמהה לתחושה הזאת שיש כשמישהו אוהב אותך באמת,
הבדידות מתגנבת מדי פעם כמו כף יד באפלה, שלוחצת על הגרון וחונקת, מבלי שבכלל הרגשתי שהיא עומדת לבוא,
אבל יחד עם הרגעים האלה, יש גם רגעים אחרים, מופלאים.
רגעים בהם אני יושבת בכורסא שלי במרפסת, צופה בשקיעה המדברית, מעשנת סיגריה ושותה את הקפה שלי, שיצא לי מוצלח במיוחד.
אני לא זקוקה לאף אחד ברגע הזה.
או כשאני הולכת עם החבר הכי טוב שלי בעולם לקנות טבעת לאירוסין לחברה שלו,
ואז בחתונה, בחופה, הוא דורך על הכוס המיוחדת שאני קניתי לו ועטפתי ביום לפני, ושולח אליי קריצה שנייה לפני הדריכה.
או כשאני משחקת "דייב" במחשב אחרי שלא שיחקתי 5 שנים ואני מגלה שאני עדיין זוכרת את כל הצ'יטים,
או כשיש שיר של הקאונטינג קרואוז פתאום בגלגל"צ,
או כשעוגה שאני מוציאה מהתנור יצאה בדיוק בגובה המושלם ולא נסדקה לי.
אני יכולה לתת עוד הרבה דוגמאות,
אבל העניין הוא שכל הדברים האלה לא יעשו אותי יותר או פחות מאושרת אם אני אחלוק אותם עם מישהו אחר.
הם מושלמים כמו שהם בעולם שלי,
ואדם אחר לא יבין את זה כמוני.

להיות מאושר זו עבודה. זה לא בא בקלות.
צריך לפקוח את העיניים, צריך ללמד את הלב לזהות את הרגעים הקטנים האלה ולהתענג עליהם, צריך להאמין שיש עוד קסם בעולם ולדעת למצוא אותו גם בעוגה שלא נסדקת.

 

[יחפהבפארק]

כל מילה מלמיליאן

כיף כל כך לקרוא אותך
כי כל מילה נכונה כל כך, בעיניי בכל אופן,
ומשקפת גם פחות או יותר את מה שאני חושבת על אושר,
כי הוא באמת מורכב מנקודות ורגעים מיוחדים שאם שפר עלינו מזלינו
והם באים ככה אחד אחרי השני, אז אנחנו באמת מרגישים מאושרים

ואני מרשה לעצמי להקדיש לך ולוופל בר איזה שיר יפה וקטן
http://www.youtube.com/watch?v=T6fVDAjs9f0

 

[dibablas]

קבלי משפט אופטימי

גם עוגה נסדקת יכולה להיות טעימה!

 

[וופל בר]

היי אנושקה

ממך למדתי שאושר זה עניין של זוית ראיה.

התענגתי למקרא המחשבה שלך עלי כשאת נכנסת לסניף של וופל בר. ואולי לא התענגתי, אולי אני סתם מאושר ולא יודע להבחין בכך. אהבתי את פוסט האושר שלך. את יכולתך לחוות אושר מהדברים הקטנים. את הבחירה שלך לא לרדוף אחרי האושר, אלא סתם לתת לו להתגנב. להרגיש אותו ולהתענג עליו. לא לפחד מהרגע שאחריו. אני, בדיוק כמו קשקשה ויחפה, ומסתבר שגם את, מאוד אוהבים את פוליקר.


רק כעת נכנסתי למחשב מאמש, שמחתי לגלות שאת כאן.