אמצעי מניעה

טרי

New member
אמצעי מניעה

שלום! אני בד"כ מהקוראות הפסיביות שלא מגיבות, אבל רציתי לפתוח כאן דיון על נושא שבד"כ לא מדברים עליו. יחד עם המתירנות המינית הגיעה ההנחה הברורה מאליו שכל בחורה מגיל מסוים ומעלה לוקחת גלולות, ושכל נושא אמצעי המניעה מוטל על האשה. אין כל התיחסות לסוגיה של בנות שלא יכולות לקחת גלולות, או שלא רוצות להכניס לגוף שלהן יום יום חומרים מלאכותיים, או שלא מוכנות לחיות עם המחשבה התמידית על לקיחת גלולה יום יום. נכון, מצד אחד הגלולה היא זו ששחררה את הנשים ואפשרה את הפמיניזם והתקדמות מעמד האשה, אבל מצד שני, זה אבסורד נוראי שאין טיפת מודעות בציבור לעובדה שנשים משלמות מחיר כבד מאד על הנטל הזה. אין שום דיון ציבורי בהשלכות של זה, בעובדה שהאחריות יורדת מהגב של הגברים, בעובדה שאין נסיונות ממשיים ברפואה למצוא פתרונות לאמצעי מניעה שגברים יוכלו לקחת (כשברור מאליו שקונדום לא מספק תחלופה ראויה), ובטח שאין כל מודעות ציבורית לעובדה שאחוזים לא מעטים מהנשים לא יכולות לקחת גלולות מסיבות בריאותיות (ואחוזים גבוהים יותר לא מודעות לזה אפילו, שוב כחלק מאותה הדחקה ציבורית). וכשמדברים על נשים לפני הריון ראשון, שלהן אמצעי מניעה זה נושא קריטי במיוחד, גלולות הן פחות או יותר הפתרון היחידי שבא בחשבון. הבעיה עם זה היא כפולה - גם במישור בריאותי פרופר, שבנות רבות לא מודעות בכלל לאפשרות שבעיות רפואיות שהן סובלות מהן נובעות מגלולות ויכולות להגיע למצבים קריטיים לאור זה, וגם במישור של גברים שמתייחסים לבנות כאלה כאל "פגומות".
 

Boojie

New member
אין לי ברירה אלא להסכים אתך.

אני לוקחת גלולות כבר שנים, ומעדיפה את זה ככה, אבל אני בהחלט מודעת לעובדה שיש מעט מאד מודעות בציבור לזה שזו לא האופציה היחידה, ושאכן יש הרבה מאד לחץ על נשים לקחת את האחריות כך, כשמסתכלים על מי שלא מוכנה לקחת גלולות מטעמי בריאות או כל סיבה אחרת כעל פסיכית. אבל ראשית, אני רוצה לציין ש * כן * היו נסיונות לפתח אמצעי מניעה לגברים. הבעייה איתם היא שכל תכשיר שמצליח להוריד את פוריות הזרע בצורה מספקת (הווה אומר לאפס או ממש קרוב), יוצר כל מיני בעיות לא סימפטיות אחרות, כגון השפעות לטווח ארוך או השפעות הורמונליות לא נעימות בזמן לקיחת התכשיר, ברמה גרועה מזו של הגלולות לנשים. כנראה שקל יותר למנוע את הפרייתה/קליטתה של ביצית אחת מאשר את שפיכתם של מיליארדי תאי זרע... יש לזכור שבכל הנוגע לאמצעי מניעה מכניים יומיומיים, דווקא הגברים הם ה"מקופחים" - בארץ הדיאפרגמה וכיפת צוואר הרחם כמעט ולא נמצאות בשימוש, נסיון לפתח קונדום לנשים (שמותקן בתוך הנרתיק לפני קיום יחסי מין, ויש לו הרבה יתרונות) לא הצליח מבחינה מסחרית, ובאופן כללי אמצעי המניעה המכני מס´ 1 הוא הקונדום - והיום, בעידן האיידס, נעשה בו שימוש רב. אז לפחות מהבחינה הזו אין קיפוח. בארצות הברית יש כיום די הרבה מקומות שעוסקים בהדרכה למניעת הריון לנשים שלא מעוניינות בגלולות, כולל שיטות המבוססות על מודעות למועדי הפוריות ("הימים הבטוחים" אבל בגישה מעודכנת, שכוללת מדידות טמפרטורה ובדיקת הפרשות הנרתיק) ואמצעים אחרים. למרבה הצער, לארץ הקודש ה"אופנה" הזו עוד לא הגיעה.
 
חברה טובה שלי תמיד אומרת

שגברים לא היו מוכנים לקחת גלולות שדופקות את תפקוד הפוריות הטבעי שלהם ושרק אנחנו משתכנעות כל כך בקלות להכניס לגופנו באופן קבוע תרופה שאנחנו לא באמת זקוקות לה (וההורים שלי תמיד לימדו אותי לא לקחת תרופות סתם). בלי קשר לאם מה שהיא אומרת נכון או לא, ללא ספק כל נערה בישראל "יודעת" שבשלב זה או אחר, אחרי בדיקת האיידס וכו´, הבחור יצפה להיפטר מעונשו של זה (קרי, קונדום) והיא תתחיל לקחת גלולות. זה מסלול כמעט קבוע כמו תיכון-צבא-הודו. גלולות הן בהחלט אופציה שצריכה להיות ואני שמחה שקיימת, אבל: א. נשים לא יודעות הרבה דברים בקשר אליהם. לדוגמא, כמה נשים שאתן מכירות יודעות שיעילות הגלולות יורדת בכ-50% בזמן לקיחת אנטיביוטיקה? והרופאים לא טורחים אפילו לציין את זה. מה עוד שיש עוד כל מיני תופעות לוואי שעלולות להיגרם, אבל יש הרגשה שלאף אחד אין אינטרס לשתף את הנשים במידע הזה. ב. הן לא צריכות להיות אמצעי המניעה היחידי שנשים משתמשות בו. גם אם שני בני הזוג הגיעו למסקנה שהם לא מעונינים להשתמש בקונדום, דיאפרגמה הינו אמצעי מניעה נשי שאינו מצריך הכנסת תרופות למערכת. בארה"ב נשים יודעות על קיומו. בארץ לא מקדמים אותו בכלל. רב האנשים יודעים רק על קונדומים וגלולות.
 
אני מסכימה עם החברה שלך

יש הרבה דברים שדוחפים לנשים ושגבר בחיים לא היה "דוחף" לעצמו, כולל סוגי טיפולים רפואיים שונים, תרופות, טיפולי מניעה או פוריות וכדומה. אין לי סטטיסטיקה אבל קראתי לא פעם אודות סטטיסטיקות המדברות על כמות אדירה של טיפולי פוריות מיותרים לנשים רק בגלל שהגבר שלהן לא לוקח על עצמו את הטיפולים - כשהבעייה היא אצלו ולא אצלה. אני אישית הפסקתי לקחת גלולות בגיל 20 מאחר ונכנסתי להריון עם הגלולות ו"נענשתי" שלוש פעמים - הריון בוסר בלתי רצוי, משבר עמוק בעקבות ההפלה ובנוסף צה"ל דרש לשחרר אותי משורותיו כי בחורה שנכנסה להריון שוחררה מהצבא (מסיבה זו שרתתי 4 חודשים אחרונים בהתנדבות והרגשתי די "מצורעת". כמו כל הדברים האחרים - התבונה היא בדיעבד - היום הייתי מגיעה עם זה לבג"צ. ומנצחת את המחשכים הללו). גם התקן תוך רחמי ושאר ירקות הם עונש. מאז גיל 30 יודע כל מי שצריך לדעת שחובת הזהירות היא עליו....ירצו יאכלו, לא ירצו לא יאכלו. הסיבה שאין גלולה לגבר לטעמי היא אך ורק בגלל שגברים לא יעשו את זה לגברים....לא יגעו בקודש קודשי פוריותם שהיא בסיס תפיסת האני הגברי שלהם. וגברים בעולמינו עדיין שולטים בתקציבי המחקר והפיתוח (על ג´נדר פוליטיקס כבר דיברנו ? דיברנו...). חנה
 

Boojie

New member
לגבי טיפולי פוריות,

בזמנו ידידה טובה שלי עברה טיפולי פוריות. היא ובנזוגה זוג מאד פמיניסטי, והיא טרחה והתעדכנה בצורה מאד יסודית בנושא הפוריות והטיפולים. התגלה שהבעייתיות היא דווקא בזרע של בעלה, ובכל זאת היא קיבלה את כל הטיפולים ההורמונליים וכולי. כששאלתי אותה למה, היא אמרה לי שיש מעט מאד שהרפואה יודעת בימינו כדי לשפר מצב של זרע (כמות, תנועתיות וכולי). לעומת זאת, מה שכן אפשר לעשות זה לעשות את האשה יותר פוריה, כדי לתת איזשהו עידוד לתאי הזרע הפגומים של הגבר. כך שזה לא בהכרח שנשים הן הפרייריות שמקבלות את הטיפול שהגבר מסרב לקבל, כמו שאין ממש טיפולים שאפשר לתת לגבר עם זרע תת-פורה. ובאשר למחקר - אני מאמינה שהיה ויש די הרבה מחקר במה שנוגע לאמצעי מניעה לגברים, אבל כמו שציינתי, קשה הרבה יותר לפתח אמצעי שימנע את הפוריות של כמה מיליארדי תאי זרע, בתהליך שיהיה הפיך לאחר מכן, ושלא יגרום לאותו גבר לגדל שדיים וכדומה, מאשר לפתח אמצעי שיפריע לקליטתה של ביצית מופרה אחת ברחם. יש פשוט הבדל עצום בסיבוך הטכני ובמספר תופעות הלוואי. ואת יודעת משהו? אני אישית מעדיפה לקחת את הגלולות בעצמי, ולא להסתמך על בנזוגי. למה? כי אם יהיה פה פישול, אני אהיה זו שתתקע עם ההריון, לא הוא. נכון, הוא יקח אחריות על הילד, כראוי, אבל זה יהיה הגוף שלי והטראומה שלי וההריון שלי. בקטע הזה, אני בפירוש מעדיפה להסתמך על עצמי. לא כי אני לא סומכת עליו, אלא כי זה דבר שהתוצאות שלו עבורי חשובות מכדי להסתמך על כל אדם אחר.
 
יש לי הרגשה שבתאוריית ה"אי אפשר"

ועניין הבעייה לחסום "כמות" של תאי זרע מול ביצית אחת - יש מידה של היתממות והתחסדות של המערכות שאולי אנחנו מעדיפות לקבל אבל לא נראה לי שבגלל שיש בזה אמת. הכל חוזר לחלוקת משאבי מחקר - חלוקה שהיא בידיים גבריות ולכן כל עוד אין שוויון הזדמנויות ותיקון אפלייה ושוויון מספרי בין בעלי ובעלות השפעה - לא נראה לי שתחול התקדמות מופלאה ומהירה בנושא אמצעי מניעה לגברים, כמו גם בנושאי מחקר הקשורים למחלות של נשים וכדומה. שינויים כאלו הם פונקציה של לובי וכח ועוצמה שאינם בידינו. אין דבר העומד בפני הרצון חוץ מהרצון עצמו ובעלי ההשפעה לא רוצים (בצדק מבחינתם).
 
ודוגמה חיובית לדברי...

ההזנחה המוחלטת של מחקר סוגי הסרטן הנשיים (שד / שחלות וכד´) עד לרגע שקמה תנועה לוביסטית עולמית שגרמה בלחץ מרוכז להפניית תקציבי מחקר לנושא. וראי זה פלא....חוקרים ומוצאים פתרונות. אותו כנ´ל רק שזה היה קצת מהיר יותר - לגבי האיידס. עיקר ההתקדמות בהפניית תקציבי מחקר החלה כשחילחל לתודעת העולם שזו מחלה לא רק של הומואים...
 

augustus

New member
מחקר איידס

מה שאת אומרת נשמע סופר הגיוני, אבל באופן פרדוקסלי התקדמות מחקר האיידס קרתה למרות שבמדינות המערב היא עדיין מחלה "של הומואים", כלומר כמות עצומה של נשאים הם הומואים, והקבוצות האחרות בסיכון הן נשים, שחורים ועוד מגזרים "נחותים" שמצוקתם לא מדרבנת אף ממשלה להזרים תקציבים. שינוי סדר העדיפויות בכל הנוגע להסברה למניעה, טיפול בנשאים ומחקר האיידס חל דווקא בזכות הפעילות האגרסיבית (בלשון המעטה) של האקט אפ, תנועה של הומואים נשאים (הצלחה שרק חיזקה את אמונתי ביעילותה של האלימות).
 

aaa123

Member
אני בעד שויון מספרי של בעלות ובעלי

השפעה אבל אני לא מאמין שהחלוקה של משאבי מחקר בנושא של מחלות היא לרעת נשים,והעובדה היא שבנים מתים יותר ממחלות יחסית לנשים. יתכן שיש יותר משאבי מחקר למחלות של בנים(אינני יודע) אבל הצדק אומר שצריך להקצות יותר משאבי מחקר למי שבצרה יותר גדולה. אתן דוגמה קיצונית: נניח שהיתה איזו מגפה שכתוצאה ממנה 50 אחוזים מהנשים היו מתות כל שנה כאשר המגפה לא פוגעת בכלל בבנים. האם זה היה הגיוני לתת משאבים שווים למחקר של המגפה ולמחקר של מחלות של בנים? אני חושב שבמצב כזה הצדק היה מחייב לתת יותר משאבים כדי לחקור איך לעצור את המגפה שפוגעת בנשים. הערה אחרונה:אני משתמש במלים בנים כי גברים נשמעת לי מלה שמגדילה(גבר וגיבור הן מאותו שורש) בנים ובנות בניגוד לגברים ונשים נשמע לי שויוני, אבל בגלל הטענה שבנות היא מלה שמפחיתה כאשר אין בעיה עם בנים, החלטתי לא להשתמש במלה בנות.
 

הייזל

New member
ידוע לך שנשים מתות כיום יותר ממחלות

לב מאשר גברים? בין היתר כי הרופאים לא שמים לב לסימנים, או חושבים שבאישה מתחלה (יעני היפוכונדרית) או בגלל שהנשים לא מייחסות חשיבות לסימנים המוקדמים כי הן מאמינות באותן הסטראוטיפיים שהרופאים מאמינים בהם? דיברו כאן על התקנים תוך רחמיים. ואני שואלת את מעדיפה להכניס לגופך גוף זר (אמצעי מניעה, טמפונים) אבל לא חומרים כימיים?
 

aaa123

Member
אין לי וויכוח שצריך למנוע בורות

בנושא של סימנים למחלות לב אצל נשים. זה לא קשור לשאלה באיזה תחום צריך להקדיש יותר תקציבים למחקר.
 
האמת, כן.

אני יודעת שגם זה סיכון, אבל כל דבר בעולם מסוכן באיזשהו אופן. לא להחשף בכלל לשמש גורם לחסר בויטמין D. להחשף יותר מדי גורם למלנומה. לאכול דברים מסוימים עלול לגרום לכל מיני הפרעות (נגיד, מוצרי חלב גורמים להרבה אנשים איזשהו חוסר נוחות במערכת העיכול). לא לאכול אותם עלול לגרום לחסר בחומרים מסוימים (סידן, למשל). מה שקורה הוא שאת צריכה לבחור איפה את מוכנה לקחת סיכון ואיפה לא. בשביל להמנע מהריון צריך לקחת גלולות ברצף, גם כשלא מקיימים יחסי מין. בקונדום משתמשים רב באקט עצמו. אז כן, אני מעדיפה להכניס כזה חומר לגוף (ואין לי סיבה לחשוב שאני אלרגית ללייטקס, ואם מדברים על גופים זרים, גם איבר מין זכרי הוא גוף זר) מאשר משהו שמשחק עם ההורמונים שלי. בקשר לטמפונים, כשאני חושבת על האלטרנטיבה אני מעדיפה לקחת את הסיכון שמשהו ישתבש מאשר להסתובב עם תחבושות ולסבול לאורך כל שנות הפוריות שלי (וכן, בשבילי תחבושות הן סבל, ומאז שלמדתי להשתמש בטמפונים החיים שלי נהיו הרבה יותר נוחים ונעימים). זה כמו לא להרשות לעצמך להחשף למישהו רגשית מפחד פן תפגעי. החשש קיים ויש לו אפילו בסיס, אבל אלו מין חיים הם אם את נמנעת מכל מה שיש סיכוי כלשהו שיגרום לך נזק?
 
ושוב

גם בטמפונים, כמו בקונדומים ובניגוד לגלולות, לא משתמשים כל הזמן אלא רק בימים הרלוונטיים.
 

צנצנת

New member
קודש הקודשים

אני לא מסכימה ש"קודש הקודשים" של גברים הוא פוריותם. זהו ה"באג" שלנו. אלו אנחנו שמתמרנות את חיינו בין הריונות לא רצויים לבין הפחד מאי יכולת ללדת. אל נא תשכחו איזה סבל ויסורים עברו על נערות ונשים במשך אלפי שנים סביב הנושא. החל בעבדות הגופנית של לידות חוזרות, דרך הבזיון והחרפה אם את בהריון "בלי להתחתן", או לחילופין "מה את שווה אם את לא יכולה ללדת?" (אתן יכולות להמשיך לפתח את הנושא לבד). כל החיים של הנשים היו סביב נושא ההריון וההולדה. הרפואה הלכה והתפתחה כדי לעזור לנו בעניין הזה. עכשו שיש דרכים בטוחות להפיל הריון לא רצוי, יש אמצעים למניעת הריון, ומיליארדים מושקעים בהריונות מבחנה ודומיהם - כבר שכחנו שאנחנו נולדות עם איום ההריון בדיוק כמו אמותינו וסבותינו וסבותיהן. זה לא ישתנה, ומוטב שתחזקנה את זה מול העיניים כל חייכן. קודש הקודשים של גברים הוא שיעמוד להם, לא פוריותם. לכן המחקרים החדשים צריכים ללכת בכיוון שגברים יבינו שגבריותם לא תפגם אם ישלטו בפוריות. בדיוק כפי שאנחנו לא מאבדות כלום מהמיניות והנשיות אם אנחנו משתמשות באמצעי מניעה. זאת דעתי. תודה על תשומת לבכן.
 

Ludwig

New member
עד כמה שידוע לי...

יש נסיונות לפתח גלולות או זריקה לגברים, אבל אינני יודע אם הגיעו למשהו מוצלח. כמובן אם זה יהיה זמין תעלה השאלה אם גברים יסכימו להשתמש בזה או שנשים ימשיכו לשאת בעול (כמקובל...). בכל אופן לפחות ליחסי-מין מזדמנים הגלולה איננה פתרון מספק כי יש גם בעיה של מחלות, ואז חייבים להשתמש בקונדום. בקשר זוגי קבוע אפשר אולי בכל זאת לשכנע את הגבר לשאת גם-כן בעול (אם וכאשר יהיה). דבר נוסף שאינני יודע (ואשמח לשמוע) - מדוע נשים בארץ נמנעות משימוש בפתרונות אחרים (התקן תוך-רחמי וכד´)?
 

טרי

New member
פשוט כי אין

לחץ ציבורי. אם היה קצת דיון ציבורי בנושא זה היה נכנס (אפילו הדתיים היו מסכימים כי זה יפחית את כמות ההפלות בארץ). הבעיה היא שאין בכלל התיחסות לנושא.
 
לא בטוח שהדתיים היו מסכימים

הגלולה אינה פועלת אך ורק על ידי מניעת ביוץ . היא גם משפיעה על רירית הרחם כך שגם אם יש ביוץ והביצית מופרית, היא לא תוכל להשתל בדופן הרחם ולהתפתח לעובר. יש אנשים דתיים לא מעטים שתופסים את התופעה הזו כהפלה כימית ולכן בכלל לא ברור מאליו שהדתיים היו מסכימים. מה גם שזה פותח את כל הויכוח על יחסי מין לפני נישואין וכו´. דרך אגב , בארה"ב מקובל מאוד שלאחר שבני הזוג הולידו את כמות הילדים הרצויה להם, הגבר עובר עיקור ע"י קשירת צינורות. פשוט, יעיל, וללא כל תופעות לוואי . אבל בארץ המא´צו-מאן אין סיכוי שזה קרה.
 
בתירוץ שהגלולה אינה תרופה -

וזה בהשוואה לויאגרה, שבהחלט איננה תרופה אבל נכללה, ומהר מאד אחרי צאתה לשוק, בסל.
 
למעלה