אמנות היכולת
זה לא פשוט ללמוד את אמנות היכולת, לפני שרוכשים בסיס איתן כלשהו, כגון "להיות לוחם" באמנות הלחימה הפיסית. לוחם באמנות הלחימה הפיסית, בהתאם ל"סטנדרט הבניה" הנהוג על-ידי, כשיר לגמרי להתחיל בלימודי אמנות היכולת. יש לו תשתית איתנה, בתוכו, של עבודה נכונה עם עצמו. ותשתית זאת, אפילו אם הוא לא מודע אליה לגמרי, תומכת בכל מעשיו ובכל שיעוריו. אז פיני היה בשיעור אמנות היכולת (שיעור נסיון) והוא לא הבין את פשר כל ההאזהרות; הוא דווקא נורא נהנה. גם אבי (Kiru) כבר עבר כמה שיעורים; והוא גם נהנה בסך הכל, למיטב ידיעתי. וגם אריאל. וגם דנה. אז מה הבעיה? מה כל האזהרות האלה??? יש בתוכנו המון התנגדויות בפנים, אשר יושבות בדיוק על כל שורשי הצמיחה, הההשתפרות וההשתנות שלנו. אנחנו מוקפים בהתנגדויות שלנו, אשר מקבעות אותנו במי שאנחנו, לטוב ולרע, מבלי לאפשר לנו לצמוח או להשתנות. "מי שאנחנו" כולל מידה מסויימת, מובנית, של "יכולת צמיחה והשתנות", אך מעבר למידה מסויימת ולמקומות ספציפיים אלה, אנחנו תקועים ומוגבלים. בגלל שה"אנחנו" הנוכחי, שבו אנחנו לכודים, כולל אפשרויות מסויימות של צמיחה והשתנות (כמו בתפריט), אנחנו לא מרגישים שאנחנו תקועים, אלא מתקדמים. במיוחד כאשר יש קשיים בדרך, שאותם אנחנו "עוברים" ועליהם אנחנו "מתגברים". בשיעור השני בו היה Kiru, למשל, הוא דיווח על (אפשר בקלי קלות להגיע לשם דרך קישורי הפורום) כך שהיה נהדר, שעבדנו על "הרצון" שלנו ועל "לשחרר" אותו וכולי. הוא התחבר לזה, הבין את זה, עף באמצעות זה. אבל היתה לו תשתית. משהו בתוכו היה כבר מוכן לשיעור הזה. ולכן השיעור הזה נחת בידיו כמו פרי בשל. במקרה הזה, את התשתית הוא הביא מהבית. שנים של עבודה על עצמו, בדרכים אישיות משל עצמו, הכינו אותו להבין ולהפנים את השיעור הזה בקלות. אבל תאר לך, אבי, מישהו אחר? מישהו שלכוד לגמרי בתוך מטרותיו המדומות? השיעור הזה היה עשוי לעורר בו התנגדויות מכאן ועד הודעה חדשה, שחבל על הזמן. השיעור האחרון של אמנות היכולת היה מהנה וכייפי עבור פיני, בטח ובטח שעבור טליה, אבל מה עם כל ההתנגדויות שהוא עורר באחרים? והקשיים? רוב הנוכחים בכלל לא הבינו מה רוצים מהם, איך זה קשור למה וכולי. וזאת בזמן שהעבודה שעשינו באותו שיעור היא עבודת מפתח, שכוללת למעשה את כל מה שאנחנו עושים על פני האדמה; את כל הקשר שלנו ליקום. דרך תרגול "הראי" והרחבתו, ניתן להשיג כל דבר, אחר מלהיות אמן לחימה שחבל על הזמן וכלה בלהיות מרפא. הכל קשור ב"ראי", בדרך כזאת או אחרת; ותמיד מעשית וישירה, לעולם לא פילוסופית. בגלל זה גם קשה להבין את זה ב"שכל", אלא אם כן מבינים את זה כבר אנרגטית (כלומר, קרובים ליכולת הביצוע של זה). כל שיעור ושיעור באמנות היכולת הוא פוטנציאל לאינספור התנגדויות, קשיים, כעסים ותסכולים. האם אתם בטוחים שאתם רוצים להתחיל ללמוד את אמנות היכולת? באהבה בן
זה לא פשוט ללמוד את אמנות היכולת, לפני שרוכשים בסיס איתן כלשהו, כגון "להיות לוחם" באמנות הלחימה הפיסית. לוחם באמנות הלחימה הפיסית, בהתאם ל"סטנדרט הבניה" הנהוג על-ידי, כשיר לגמרי להתחיל בלימודי אמנות היכולת. יש לו תשתית איתנה, בתוכו, של עבודה נכונה עם עצמו. ותשתית זאת, אפילו אם הוא לא מודע אליה לגמרי, תומכת בכל מעשיו ובכל שיעוריו. אז פיני היה בשיעור אמנות היכולת (שיעור נסיון) והוא לא הבין את פשר כל ההאזהרות; הוא דווקא נורא נהנה. גם אבי (Kiru) כבר עבר כמה שיעורים; והוא גם נהנה בסך הכל, למיטב ידיעתי. וגם אריאל. וגם דנה. אז מה הבעיה? מה כל האזהרות האלה??? יש בתוכנו המון התנגדויות בפנים, אשר יושבות בדיוק על כל שורשי הצמיחה, הההשתפרות וההשתנות שלנו. אנחנו מוקפים בהתנגדויות שלנו, אשר מקבעות אותנו במי שאנחנו, לטוב ולרע, מבלי לאפשר לנו לצמוח או להשתנות. "מי שאנחנו" כולל מידה מסויימת, מובנית, של "יכולת צמיחה והשתנות", אך מעבר למידה מסויימת ולמקומות ספציפיים אלה, אנחנו תקועים ומוגבלים. בגלל שה"אנחנו" הנוכחי, שבו אנחנו לכודים, כולל אפשרויות מסויימות של צמיחה והשתנות (כמו בתפריט), אנחנו לא מרגישים שאנחנו תקועים, אלא מתקדמים. במיוחד כאשר יש קשיים בדרך, שאותם אנחנו "עוברים" ועליהם אנחנו "מתגברים". בשיעור השני בו היה Kiru, למשל, הוא דיווח על (אפשר בקלי קלות להגיע לשם דרך קישורי הפורום) כך שהיה נהדר, שעבדנו על "הרצון" שלנו ועל "לשחרר" אותו וכולי. הוא התחבר לזה, הבין את זה, עף באמצעות זה. אבל היתה לו תשתית. משהו בתוכו היה כבר מוכן לשיעור הזה. ולכן השיעור הזה נחת בידיו כמו פרי בשל. במקרה הזה, את התשתית הוא הביא מהבית. שנים של עבודה על עצמו, בדרכים אישיות משל עצמו, הכינו אותו להבין ולהפנים את השיעור הזה בקלות. אבל תאר לך, אבי, מישהו אחר? מישהו שלכוד לגמרי בתוך מטרותיו המדומות? השיעור הזה היה עשוי לעורר בו התנגדויות מכאן ועד הודעה חדשה, שחבל על הזמן. השיעור האחרון של אמנות היכולת היה מהנה וכייפי עבור פיני, בטח ובטח שעבור טליה, אבל מה עם כל ההתנגדויות שהוא עורר באחרים? והקשיים? רוב הנוכחים בכלל לא הבינו מה רוצים מהם, איך זה קשור למה וכולי. וזאת בזמן שהעבודה שעשינו באותו שיעור היא עבודת מפתח, שכוללת למעשה את כל מה שאנחנו עושים על פני האדמה; את כל הקשר שלנו ליקום. דרך תרגול "הראי" והרחבתו, ניתן להשיג כל דבר, אחר מלהיות אמן לחימה שחבל על הזמן וכלה בלהיות מרפא. הכל קשור ב"ראי", בדרך כזאת או אחרת; ותמיד מעשית וישירה, לעולם לא פילוסופית. בגלל זה גם קשה להבין את זה ב"שכל", אלא אם כן מבינים את זה כבר אנרגטית (כלומר, קרובים ליכולת הביצוע של זה). כל שיעור ושיעור באמנות היכולת הוא פוטנציאל לאינספור התנגדויות, קשיים, כעסים ותסכולים. האם אתם בטוחים שאתם רוצים להתחיל ללמוד את אמנות היכולת? באהבה בן
