תיאור חלימה משמעותית../images/Emo20.gif
25/5/2002 בתקופה האחרונה מצבי בחלימה לא היה בשיאו. לעיתים קרובות הייתי מודע לעובדה שאני חולם, אבל בגלל חוסר אנרגיה או חוסר ריכוז וכוונה, לא עשיתי עם זה משהו משמעותי כמעט. היו גם מקרים שהבטתי בידיים ולא הרגשתי משהו מיוחד (אני משער שזה היה בגלל חוסר התכוונות). היום בבוקר. הלכתי ברחוב עם מישהי(היו אירועים קודם לכן עם אותה אחת, אבל פה מתחיל החלק הרלווונטי). היא אמרה משהו, או עשתה משהו, ואני אמרתי לה שזוהי חלימה
. באותה נקודה עלה לי הרעיון(הגאוני משהו אך פשוט) לחדד את תפיסתי על ידי התכוונות (פה המקום לומר תודה לאותה בחורה נפלאה שנתנה לי השראה, והיא לא מודעת לזה). התכוונתי את זה, ולאחר מכן הבטתי בידיים. הבטתי בהן ממושכות, ולשמחתי הרבה הרגשתי אנרגיה בידיים שמזוהה עם גוף החלימה. הרגשתי נהדר קליל ושמח בעוד שהתחושה עברה לכול הגוף והייתי כולי אנרגטי. הייתי בהלך רוח מוצלח, זרמתי בתנועה קלילה ומרחפת קדימה וכך טיילתי במקום. לא היה שום מאמץ בתנועה. התבוננתי בחפצים ובכול מה שמסביב, ומדי פעם כפי הצורך התבוננתי בידיים, דבר שמאוד הועיל. תפיסתי הייתה מעולה ומקובעת ביעילות. לאחר זמן מה כמעט חזרתי לעירות, הכול היה מטושטש ורפוי וכבר היה נראה שאני לא אצליח לאחוז בחלום. אך התכוונתי חזק לאחוז בו, נלחמתי (מה אני לוחם?
), ודמיינתי אנרגטית שאני מביט בידיים ומחזק את גוף החלום. חזרתי לאותו מקום. הסתובבתי שם עוד, הבטתי בסביבה ובאנשים. הפעם האנשים לא הפחידו אותי, וגם לא הפריעו לי כמו שהם עושים הרבה פעמים. אני חושב שזה קשור להלך הרוח שלי, שהייתי קליל, זורם והרמוני. לא הייתי נגיש יתר על המידה. לאחר זמן מה החלטתי להסיט את נקודת המאסף למקום אחר(להחליף חלום, במילים אחרות). זרמתי כרוח אל תוך חפץ ו"התרסקתי" בקלילות לתוכו. ראיתי גווני שחור וכתמים אפורים... מה שלא היה נראה לי אופטימי במיוחד, מכיוון שבדרך כלל כשאני רואה דברים "צבעוניים"(אין לי מילה אחרת לקשב הראשון) אז יותר קל לי לזרום לחלום. אך לא התיאשתי, והתכוונתי לאחוז בחלום, להתבונן בידיים ולזרום למיקום החדש. ברקע שמעתי קול נשי מנחה אותי, היא אמרה לי להצביע על הכתמים האפורים (דבר שאני מבין אותו, התמקדות הדברים שהם לא חד גוונים עוזרת...) ועוד כמה דברים שעשיתי לבד (היאחזות בחלום, התבוננות בידיים, התכוונות). היא אמרה כל מיני דברים מעניינים על חלימה, וזה היה דיי משעשע איך שאני מנסה לקלוט את מה שהיא אומרת ובו זמנית לעשות את פעולותי. בסופו של דבר, הגעתי למקום חדש. הייתי בבית יפה ולבן. ישר התסתכלתי על הידיים והתבוננתי בחפצים. התפיסה הייתה חלקה מעולה. באותו זמן שביצעתי את ההתקבעות האישה אמרה לי לעשות את הדברים האלו (חשבתי עליהם לבד, לכן נראה שזה מנגון שבו התת מודע אומר בקול את מה שאני חושב בהשתקפות על החלום.... אך אולי מדובר ב"שליח החלימה" כפי שסימפטומים מסוימים מראים, מי יודע...). הזכרתי לעצמי לזכור את המקום, כדי שאוכל לזכור טוב אחר כך ולתאר את המקום בכתב. התבוננתי החוצה דרך החלון וראיתי עיר מודרנית רגילה, מזכירה את ירושלים מכיוון שהמבנים בחוץ היו בנוים מאבן ירושלמית. בבית היה ריצוף לבן, חדר רחב ויפה עם אור, היו צמחים ופסלונים שנראים הודיים, חפצים משנהב. היה מן גן כזה עם צמחים פיסלונים וחצץ לבן במרכז הסלון. הילכתי בעודי מתבונן, ואז הגעתי למקום שבו ישבה האישה (קולה נשמע כל הזמן הזה). היא נראתה נעימה ושלווה. לצידה ישבו ששתי ילדות כבנות שמונה, והן נראו שלוות ועוצמתיות. היה להן טוהר של ילדות, והיה נראה שהן לא ספגו כעסים וחוסר איזון בילדות אלא גודלו בצורה מודעת יותר. האישה לימדה אותן מתוך ספר שנראה ישן, עם דפים כהים, נדמה לי מקלף. התסתכלתי וראיתי בברור בכתב שחור עם הבלטות במילים מסוים טקסט שדיבר על כל מיני דברים, וחלימה בין השאר. זה מאוד עניין אותי. הספקתי לקרוא במהירות את המשפטים שהיא כנראה הקריאה לי בזמן שהיה שחור. אז היא ביקשה שאקריא להם את הטקסט בקול. מכיוון שבקריאה בקול צריך לקרוא לאט יחסית ובראש רציתי לקרוא הרבה יותר מהר, לכן קראתי להם בצורה מסורבלת. האישה הבחינה בכך, הרימה את הכתב ואמרה שהיא תקרא ואני אפרש.
הילדות שאלו בתמיהה "שאת תקראי והוא יפרש?" זה הראה על סקרנות תבונה וספקנות, ואמרתי לאישה שלכן יש לילדות פונטיצאל ועתיד. האישה חייכה בהבנה
אז ראיתי עוד ילד שישב שם, והפריע או משהו כזה, אני לא זוכר, שמו היה כשם בן אדם בעייתי, "רודן קטן", שיש בחיי. גם היה נראה לפי צבע עורו שהוא ממוצא דומה. אמרתי משהו על זה שהוא שדון קטן, והאישה הנהנה. אז מצאתי את עצמי מתעורר. אני חושב שזה קרה בגלל שהתעמקתי יותר מדי בנעשה עם הכתב, האישה והילדים, ושכחתי לתת דעתי וריכוזי לשמירה על האחיזה תפיסה הרציפה והקיבוע בחלום. זהו. אחר כך שכבתי במיטה בעיניים עצומות ושיחזרתי את אירועי החלימה שוב ושוב שלא אשכח. ואז קמתי בצעדים כושלים אל היום החדש.
