אמממ...

[miss tamborin]

אמממ...

אז ככה...כבר 3 או 4 ימים אני בדיכאון..אבל דיכאון שמפחיד אותי ואני רוצה לצאת ממנו..כ"כ רוצה לצאת ממנו אבל אני לא יודעתת איך...אז נכבדיי הפורום "הטוב ביותר בתפוז"...מה אתם אומרים?! נמאס לי להיות עייפה, ואני כל הזמן עייפה. נמאס לי לסבול מכאבי ראש ונמאס לי מההרגשה התמידית בעיניים כאילו אני לפני בכי. נמאס לי מהבכי שפורץ בכל מקום ולא ניתן לשליטה, ואני לא מצליחה לעצור אותו. וכאן עוד בעיה שהיא החוסר שלי בדלת..ניסיתי לדבר עם ההורים שלי, נימקתי נימוקים (לדעתי) מצויינים "אני בת 15, אני מתבגרת, אני זקוקה לפרטיות, אי לא יכולה להחליף בגדים בחדר שלי, אני קמה בבוקר וכולם רואים אותי, אני לא מסוגלת ככה זה לא הגיוני" ותמיד (כלומר, זו שיחה שנערכה יותר מפעם אחת) מסכימים איתי ועדיין אין דלת. נמאס לי לריב עם כל העולם בגלל שאני מדוכאת ואין לי כוח (ורבתי עם הרבה אנשים). נמאס לי להרגיש בודדה, ולמרות שבתוכי אני יודעת שאני בטח לא בודדה..אבל עדיין זו ההרגשה המתקבלת... בנוסף י', שאמורה להיות החברה הכי טובה שלי, גרה בכ"ס ולא ראיתי אותה איזה שבועיים ואנחנו בקושי מדברות בטלפון, היא השתנתה נורא בגלל החברים שלה בכ"ס, וגם אני השתנתי כנראה, ומוזר לי להיות לידה..אבל עדיין, אנחנו חברות הכי טובות, אבל יש בזה משהו שונה ומשונה.. אני לא מדברת עם אח שלי, כבר איזה שבועיים, המילים ששמעתי ממנו היו- פעמיים את המילה "תנמיכי" (קפוץ לי חתיכת אידיוט מוזיקה עוזרת לי ואני רוצה לשמוע אותה..זה מה שעובר לי בראש- אני בעצם מנמיכה) ופעמיים החלפת כמה מילים שטחיות וזה פעם אחת כי הייתי במקלחת ורציתי לדעת מי נכנס הבייתה ופעם אחת שהוא שאל עם זה היו אמא ואבא בטלפון ואני כן הם אצל בלה בלה וכאן נגמרה השיחה, אני רוצה ולא רוצה לדבר איתו, לפעמים אני מתגעגעת לזה ולפעמים זה "אלוהים הוא אידיוט אני מתביישת להגיד שהוא אח שלי ולא רוצה בכלל לדבר איתו" אבל הוא אח שלי...ולא לדבר איתו לא נראה לי הגיוני..נו מילא אין מה לעשות.. הלימודים שלי מתרדרים עקב חוסר יכולת להקשיב בשיעורים, מתמטיקה שהיה לי ממוצע 88 קיבלתי במבחן האחרון 50, אני לא מסוגלת לכתוב בשיעורים במקום אני מקשקשת על המחברת.. אני חיה למען העתיד, מספר הפעמים שהמחשבה על התאבדות עברה במוח שלי ביומיים האחרונים מפחידה אותי, אבל אני לא אעשה את זה, בגלל שגם עכשיו אני חושבת על אלה שיישארו מאחור, על ההורים שלי, על אחיינים שיהיו לי ולא יכירו אותי, על אחותי, על י' שכבר אמרה לי פעם "אם לא היית את אני הייתי מתאבדת ממזמן", אני רוצה להיות תובעת פלילית..זה יישמע מצחיק אבל זה מה שאני רוצה מאז כיתה ה', זו הדבר שבגללו אני שורדת בבי"ס ולא פורשת ואם אני נכשלת בלימודים אני לא אגיע לזה ואין לי טעם לחיים בלי זה...חוצמזה שנמאס לי לחיות כי "בעתיד יהיה יותר טוב" אני רוצה שעכשיו יהיה טוב! אני לא יכולה לסבול את זה יותר ואני משתגעת..אני משתגעת ורע לי ואני מפחדת ואני מרגישה כ"כ חלשה..ואני שונאת להיות ככה, שונאת להיות חלשה כ"כ... אז מה אני רוצה בעצם?...כנראה פשוט להוציא את הכל....תודה לקוראים, אני מצטערת על האורך כנראה שהיה לי הרבה על הלב...

 

[sarah]

לך ../images/Emo39.gif

אם הבנתי נכון את מה שכתבת את בדיכאון בגלל -חוסר הפרטיות שלך -הבעיות שלך עם אחיך -החברה הכי טובה שלך שאת לא כל כך בקשר איתה לאחרונה (2 הסעיפים האחרונים שלך הם בעצם הרגשת בדידות?) אלה הדברים שנראים שהם שגרמו להרגשה הרעה שלך והבעיות שנגרמו בעקבותה הדיכאון הן- -עייפות -בכי -חוסר ריכוז וירידה בלימודים אני צודקת? טוב, לפי זה יש לי כמה רעיונות- -מצב מוכר הוא לי שההורים מחליטים משהו ולא מבצעים אותו במשך חודשים ושנים...

הדרך היחידה לעשות את זה זה לגשת אליהם ולדרוש פעולה להגיד "היי אמא אז אנחנו הולכות לאמ, חנות דלתות לקנות דלת...? מתי מתאים לך? באיזה יום? אז מתי הולכים?? אז מתי אתם הולכים?" וכו' כי נראה שההורים שלך מסכימים והדבר היחיד שחסר זה שמישהו שידחוף אותם לפעול. אז קדימה, במקום לחכות להם לפעול תגרמי להם לעשות את מה שאת רוצה. אני בטוחה שאם הם לדבריך |מסכימים| למה שאת אמרת אין שום סיבה שקצת עידוד ונידנוד לא יגרום לזה לקראות ולדלת לחסום את הכניסה לחדרך סוף סוף

-החברה הכי טובה שלך שגרה בכ"פס: "עדיין, אנחנו חברות הכי טובות, אבל יש בזה משהו שונה ומשונה..." מה את מרגישה ששונה ומשונה? זה שהשתנתן והדברים איתן לא אותו הדבר? אני מניחה שהפרידה הארוכה שלכן גורם לך להרגיש טיפה 'זרה' לה אבל כפי שאמרת היא עדיין החברה הכי טובה שלך, ואם זה עבד ואם הייתן חברות כל כך טובות עד עכשיו אני חושבת שתוכלי להתגבר על ההבדלים. ושוב אני חושבת שהדבר היחיד שעוצר אותך זה לקום ולעשות--- לקבוע איתה יותר פגישות, להזמין אותה יותר אלייך, להתקשר בתכיפות גדולה יותר

זאת הדרך היחידה להחזיק את החברות שלכן, ואני בטוחה שזה יעבוד לאחר ששתיכן תתרגלו קצת לשינויים שעוברים עליכן. מנסיון שלי עם החברה הכי טובה שלי שעכשיו גרה רחוק רחוק--- בהתחלה הרגשתי שהחברות שלה נגמרת אבל אחרי שקלטתי שאני לא רוצה לוותר עליה ואפילו שיש בינייניו כמה הבדלים מטרידים שגרמו לי בהתחלה להסתדר איתה פחות (הבדלים תרבותיים בעקבות מיקום אני מניחה

) מצאתי דרך לא להירתע פתאום ולזכור שאפילו שהיא נדמית לך פתאום קצת שונה היא עדיין אותה חברה טובה ושיש בה עדיין את אותם התכונות שגרמו לה להיות חברה כל כך טובה שלך, וגם לה אין סיבה לשנות את היחס שלה אלייך---עם קצת אמ, תחזוקת חברות

בהצלחה!!

בתוך תוכך כפי שאמרת את בטוחה שזה לא נכון, ושאת לא בודדה. אז פשוט תזכירי את זה לעצמך, גם בעזרת החברה הכי טובה שלך--- כשתחזקי איתה את הקשר שוב, וגם עם אנשים אחרים שאת נוטה אולי לשכוח שגם הם 'שם בשבילך' כי את יודעת שהם כן, בסופו של דבר. עכשיו... אחיך... בעיות עם אחים... :-| אולי אם את יכולה לבקשי ממנו קצת התחשבות, תגידי לו כמה שקשה לך בזמן האחרון--- אני לא יודעת עד כמה שהוא יקשיב אבל אם כן תוכלי גם להזכיר לו שאת מרגישה שכאחות שלו את רוצה קשר יותר אממ... אנושי ביניכם

תנסי לדבר איתו, אפילו אם זה נראה קצת מוזר ולא נוח, אני חושבת שמצבים כאלה הדרך היחידה לפתור את הבעיה זה לפנות לבן אדם שאיתו בעיה. וחוץ מלדבר, תבדקי כמה את נחמדה אליו, כמה את מתחשבת בו ותנסי להיות יותר נחמדה

לסחוב אותו לראות איתך סרט בטלוויזיה או אממ... כל דבר אני מניחה

לגרור אותו לשיחות חולין ולראות איך התיקשורת ביניכם עובדת. אם אתם לא מדברים כבר שבועיים אז---- |מבולבלת| זה בגלל ריב או סתם כך בלי תיכנון אתם מדברים פחות ופחות? אני מניחה שהתשובה שלי תקפה ב2 המקרים אבל אשמח אם תבהירי לי את זה

חוצמזה שנמאס לי לחיות כי "בעתיד יהיה יותר טוב" אני רוצה שעכשיו יהיה טוב! אני לא יכולה לסבול את זה יותר ואני משתגעת..אני משתגעת ורע לי ואני מפחדת ואני מרגישה כ"כ חלשה..ואני שונאת להיות ככה, שונאת להיות חלשה כ"כ... אז מה אני רוצה בעצם?...

אני מכירה את ההרגשה של לחיות כי בעתיד יהיה יותר טוב. אבל זה לא עובד, כי להשקפתי אין דבר שקובע יותר את העתיד מאשר איך שמתנהגים עכשיו, ואם את רוצה להיות מאושרת כדאי שתעבדי על זה כבר עכשיו, כי גם אם תחיי את החלום שלך בסופו של דבר לא נראה לי שזה |ה|דבר שיעשה אותך מאושרת, דבר כזה לדעתי לא יכול למלא דברים שלמים- זה רק הדבר שאת יכולה להאיחז בו כדי להרגיש יותר טוב. אז כדי לא להרגיש שאת חיה בשביל העתיד ולא משיגה דבר בהווה כדאי ש- *תמצאי דברים קטנים שתתאמצי להשיג, להשתפר בהם, לעשות כמו רשימת מטלות בתוך הראש שלך (למשל:הדלת של החדר שלך, חיזוק וחידוש הקשר עם חברך) ותנסי בכמה שיותר נחישות להשיג את המטרות, להתקדם בהן וגם בכל תחום שאת מרגישה פחות חזקה בו, אבל בצעדים קטנים, כי בסופו של דבר זה מה שיגרום לתמונה הכללית להיראות הרבה יותר טוב.

עולה לי לראש משפט שאין לי מושג מה מקורו והוא 'אלוהים נמצא בפרטים הקטנים' הוא עולה לי באסיצואציה מאוד נדושה אבל אנסה להתעלם מאיך שזה נשמע לי, כי זה פשוט נכון: הפרטים הקטנים, הדברים הקטנים הם אלה שאת צריכה לדאוג להם בשביל להרגיש יותר טוב עכשיו ואחר כך. הישגים קטנים- שאת ללא ספר יכולה להשיג. דוגמאות למטרות: לנסות בכל הכוח להקשיב בשיעור, להתקשר לחברה שלך, לעשות סמול-טוק עם אחיך... *את מרגישה חלשה- בגלל חוסר השליטה שלך בבעיות שלך? אני מניחה שכן, אם כן כמו שאת רואה כן יש לך את הכוחות ואת הצורות ואת היכולת להתמודד עם הדברים שמטרידים אותך--- ואם תתאמצי להפעיל אותן- את כבר לא צריכה להרגיש חלשה. כי את היכולת לתקן בעיות שלך, ולעזור לעצמך תמיד יש לך, את רק צריכה לשים את המוח שלך במקומו ולזכור שאת זאת שאומרת לו מה לעשות.

בהצלחה! (ואני מקווה שההודעה שלי הייתה ברורה והגיונים...

) באעבה, שרה

 

[sarah]

2 תיקונים חשובים

תחיי את החלום שלך בסופו של דבר לא נראה לי שזה |ה|דבר שיעשה אותך מאושרת, דבר כזה לדעתי לא יכול למלא דברים שלמים- : הכוונה הייתה 'לא יכול למלא |חיים| שלמים' הישגים קטנים- שאת ללא ספר יכולה להשיג. הכוונה הייתה 'ללא ספק'

 

[miss tamborin]

אז ככה...

דלת- לא יעבוד כי צריך לעזות קודם בנייה שדלת תתאים חוצמזה שדלת מבקשים כאן כבר 15 שנה וזה פשוט לא עובד.. החברה הכי טובה שלי- לא יודעת..אני יודעת שאנחנו חברות הכי טובות ושהיא סומכת עליי ואני אוהבת אותה ופעם היא הייתה באה לישון אצלי כל סופ"ש אבל לאחרונה זה התרחק קצת...לא ידועת אני השבת הולכת אליה אז נראה מה ייקרה.. אחי- אי פאש רלדבר איתו, אחי בן 24, ערס בהכחשה (לא קשור לכלום אני סתם אוהבת לכתוב את זה), ואחרי הוויכוח שבגללו הפסקנו לדבר ושהוא אמר לי "אני לא רוצה לדבר איתך עד שאני אמות" אני מצטערת אבל אני לא מוכנה לעשות את הצעד הראשון..זו הטיפת כבוד עצמי האחרונה שנשארה לי... עכשיו אני רוצה להבהיר, אין לי מושג למה אני מדוכאת כלומר..כתבתי פשוט מה שאני מרגישה וזה כל מה שייצא (לפעמים לכתוב את הדברים עושה אותם יותר ברורים) יכול להיות שיש עוד יכול להיות שחלק מהסיבות הן לא סיבות אני לא יודעת מה גורם ומה נגרם אני רק יודעת שהכל נמצא בתוך המוח המבולגן שלי... תודה על הקריאה (איך הצלחת?!) מעיין

 

[The Lost Optimist]

שאלה (שאולי תעזור להבין יותר)../images/Emo11.gif

אמרת שכבר 3-4 ימים את בדכאון. יש סיבה כלשהי שאת יכולה לחשוב עליה, שבגללה הדכאון התחיל? קרה משהו לפני 3-4 ימים שהכניס אותך לדכאון, או משהו ששבר את גב הגמל?

 

[miss tamborin]

לא..

האמת היא שלפני כמה חודשים גם נכנסתי לדיכאון רציני (בקושי אכלתי ישנתי הרבה בכיתי הרבה) בלי סיבה...ושוב זה קורה לי, קצת שונה, אבל זה קורה לי.. אין שום סיבה זה סתם פתאום הרגשה רעה...אולי ה50 במבחן במתמטיקה העיר אותי (אבל אני לא מהאנשים שבוכים בגלל ציון..זה כולה בי"ס דמט!)... אמממ...היה אירוע שגרם לי לרצות לדבר עם אח שלי (בערך ל5 וחצי דקות עד שהוא וה"תנמיכי" שלו שוב פעם הגיעו))...אבל גם זה לא ממש זה וזה היה לפני שבוע ומשו...נראה לי.. לא זוכרת אין עוד דבר שקורה לי לאחרונה שאין לי תחושת זמן הכל מטושטש... זה כרגע מה שאני חושבת עליו...

 

[d u c k y]

מעיין מתוקה

אני אנסה לכתוב את הדברים בצורה הטובה ביותר שמקלדת וירטואלית (דורק'ה, מאי מתקרב) יכולה לאפשר לי. אני אפילו חושבת שכבר כתבתי אותם כאן פעם. מה שמאת מתארת נקרא בשפה פשוטה "גיל ההתבגרות". ושחלילה לא תחשבי שאני מתנשאת, כי אני מדברת בסך הכל ממרומי גיל ה - 20 וחצי. כמובן שלכל אחד יש אופי שונה ונסיבות חיים שונות, אבל זהו גיל ההתבגרות: עייפות שלא מרפה (אמא שלי לקחה אותי לעשות בדיקות, כדי לדעת "למה הילדה עייפה כל הזמן?" פולנייה? שאלתם, ובכן: ברור), תחושות של דיכאון שבאות וחוזרות (אפילו על דברים טפשיים כמו מתמטיקה), הרגשת בדידות נוראית שאין שנייה לה והצורך לבכות כל הזמן... את מתארת בדיוק את מצבי לפני חמש שנים. אתחיל ואומר שאני לא חושבת שתמצאי את עצמך בעוד חמש שנים מטפלת בשני ילדים לא שלך, בחור כמו ניו ג'רזי, טנפליי, תקועה בסופת שלגים אימתנית וחסרת חיי חברה. לא ולא. אלו הן הבחירות שלי. הבחירות שלך יהיו אשר יהיו (וכבר הזכרת מטרה אחת של לימוד חקירה פלילית), יגרמו לך להרגיש טוב. אל לך להרגיש רע עם עצמך, כי "אחרי כל לילה מגיע היום"... ומה שאני מנסה לומר הוא, שמדובר על תקופה בחיים, שאני מוכנה לחתום לך עם עדים שתחלוף. כן, זה גיל קשה, אפוף מריבות, צעקות, אי נעימויות... אך גם למידה על עצמך ולמידה בכלל, חברים וניסויים (חוקיים כמובן). לכן הדרך מכאן עד למחשבות על התאבדות רחוקה, ויש לומר - הדרך שלא תלכי בה לעולם!!! תסתכלי על הסביבה ותתחילי לראות את הדברים היפים: שקיעה/ זריחה (מה שאת מעדיפה) זוג מאוהב ברחוב, ועוד מיליון דברים קיטשיים שלכולם עושים טוב על הנשמה (חוץ מלאפי, שלה הם גורמים לרצות להקיא את הנשמה)... צעדים ראשונים הצלחה בהתמודדות: לכי מחר דבר ראשון אחרי בי"ס ותקני לונג לחדר - גם רכשת לעצמך משהו וגם הסתרת חלקית את חדרך. שוב אני מזכירה שזו רק תקופה ואל תשכחי שגם פה אוהבים אותך מאד!!!

[ דאקי טופחת לעצמה על הכתף בראותה את המגילה שכתבה, ומתנצלת בפני העונים האחרים, שלא היה לה כח לקרוא את תגובותיהם...] עכשיו אני צריכה סיגריה, אבל מעיין, אני לא דוגמא...