את כותבת מדהים. לא הפסקתי לבכות. השורה שכתבת שם מהשיר "לפעמים את יודעת גם העצב מזמן לזמן בא מתוך געגוע ישן" זה הישר שאחותי שרה בהלוויה. רק היא ודממה מסביב והמון אנשים בוכים. אני קוראת ושומעת את אחותי ורואה מול העיניים את הארון ומרגישה את היד של יסמין מחבקת... כמה ששורה אחת יכולה להחזיר אחורה... מאחלת לך שיהיו לך לילות שקטים יותר וחיבוקים שמגיעים כשאנחנו ישנים... קרן.
הכל מהלב, אמיתי ומרגש. כמו שכתבת "הילדה קטנה שלך" הרי כשאנחנו ילדים אנחנו הכי יכולים לבקש דברים ולהודות במה שאנחנו צריכים. ואיך שביקשת שהיא תבוא לחבק אותך בחלום. גם אני מבקשת לפעמים, למרות שהיא בקושי באה...