אני מסכים איתך חלקית.
קודם כל, בקשר למנסון- הוא קודם כל תדמית; אח"כ מוזיקה. וזאת לא בדיוק תדמית, זה מה שהתפקשש לו בכל התהליך. מנסון בחר עוד בגיל צעיר לברוח מהמציאות, להתכחש לה ולבוז לה בכל צורה ודרך אפשרית. הוא גדל בבית דתי אבל הטריס בעצמו כנגד הדת, כנגד ההורים שלו וכנגד כל מסגרת: קטנה כמו משפחה- וגדולה כמו ממשלה. אבל את זה נשאיר לו ולפסיכולוג שלו כבר, טוב...?
הוא הקים את "מרלין מנסון אנד דה ספוקי קידס" וגרר אחריו בתחילה מאות של מעריצים, אח"כ אלפים והיום אפילו מליונים שדרך המוזיקה הוא משכנע אותם לחשוב כמוהו, ללבוש כמוהו, להתנהג כמוהו, להאמין כמוהו (סטאלין עשה את זה דרך קומוניזם. הוא מעבירא מסר חד וברור דרך מוזיקה). השערוריות לגביו לא נפסקות. האירוע שזיעזע את ארצות הברית קרה ב-99' כששתי תלמידות תיכון שהוגדרו כ"גותיות" בבית ספרן התחילו לקרוע עמודים מהתנך באמצע הקפיטריה ולהקריא פסוקים מן התנך השחור. לטענתן ולטענת הוריהן, הן היו מושפעות מהמילים של אותו המנסון, הגורו האב האליל שלהן, ועשו כדבריו. המוזיקה אצלו מהווה דרך העברה, ומעיין שטיפת מח לדור הצעיר. ועובדה!- הוא עושה את זה כמו מלך. היטלר- רק עם איפור וניטים. [בקשר לסליפנוט- את צודקת. אבל בואי לא נוריד את פורום טול לרמה שבה אנו מדברים בו על סליפנוט, טוב? (למרות שהייתי פעם גרופי שלהם, עבר לי)]. המוזיקה של המנסונים- לדעתי כלל לא בינונית. הוא בחר להעביר את עצמו דרך המוזיקה- והוא עושה את זה כמו גדול.
על המילים גם לי יש מה להגיד, אבל שוב, עניין ההשפעה ושטיפת המח הוא הדומיננטי פה. אני מדבר על מוזיקה ולחנים נטו. זה מה שאני כ"כ אוהב אצלם. יש להם שירים שמביאים אותי לחצי אורגזמה. הנגנים- מעולים, אני מתלהב מהם מאוד. הקול שצל הסולן? צורם, אפל, קודר וחודר. זה מה שהכי עושה לי את זה שם. הלחנים מקוריים, ולא שמעתי להקה שמשלבת את האלקטרוניקה הקודרת של האינדאסטריאל, והשקט המופתי שבו עם הגיטרות העצבניות של המטאל החזק. ולהקות המוגדרות כ"אינדאסטריאל מטאל/אלטרנטיב-מטאל" יש עוד (לא מספיק, אם תשאלו אותי), אבל אף אחת מהן לא מזיכרה, אפילו לא מתקרבת ללהזכיר את המוזיקה של המנסונים. כ"כ עמוקה, אני צולל בתוכה. אני פשוט אוהב אותם במובן הזה.
, מגיע להם כל הכבוד. לסיכום: בקשר לשואו לפוזה ולמילי- הסברתי את עצמי בקשר אליו. בקשר למוזיקה- אני מניח שעל טעם וריח אין להתווכח?
. (יצא ארוך משחשבתי..
) NP: dead poetic- a green desire.