תיאטרון החדר
New member
אמיר אוריין משיב
אמיר אוריין משיב לשאלות: לאחרונה הוצגו בקהילות תיאטרון באינטרנט שאלות בעניין "שיטת אוריין - המעגל הפתוח", ונראה שלפחות בחלק מהמקרים יש התעניינות אמיתית בשיטה על רקע תפיסות פוסט מודרניות עכשוויות. שני עניינים חזרו ועלו בהקשר זה: 1. "המעגל הפתוח" 2. עקרון האותנטיות - האם ניתן לשמר אותו בעידן פוסט-מודרני. 1. שאלה: הרעיון של מעגל פתוח הוזכר כבר בעבר. גם שכנר וגרוטובסקי בקשו אמת בימתית. מה החידוש? תשובה: "המעגל הפתוח" הוא מונח המתייחס לחוויות אישיות וקהילתיות, שימיהן כימי האנושות. יש להניח שכבר שוכני המערות קיימו ריטואלים במסגרות מעגליות או ספיראליות, במובן הטכני והתכני. אבל ככל הידוע, לא נעשה דיון מחייב במשמעותו של "מעגל פתוח", בהקשר ליחס שבין "היסטוריה" לבין "חוויה אישית מיידית". ("היסטוריה" - כלל התופעות המשוחזרות מן העבר הקרוב או הרחוק, כמו למשל, ספר בימוי של הצגה. "חוויה אישית מיידית" - מה שקורה אישית ליוצר בעת ביצוע ה"היסטוריה") שכנר, גרוטובסקי ואחרים, כל אחד בזמנו ובהקשר החברתי שבו פעלו, ביקשו לקיים חוויה קהילתית בעלת עוצמה רטורית ואפקטיבית. לשם כך הם פיתחו שיטות עבודה ייחודיות, שביקשו למסד את הכלים שבאמצעותם ניתן יהיה לקיים עוצמה כזאת. שיטות אלו ככל שהיו מתוחכמות, לא פתרו שאלות אחדות ובכללן שאלת האותנטיות הבימתית - מתוך שהתעלמו מהן, בכוונה או בלא יודעין. אולי גרוטובסקי, אף יותר משכנר, התעמת עם עצמו ושאל מדוע, אם שיטת עבודתו כל כך טובה לעניינו, מדוע בכל זאת יש בתקופת ההצגות "יום אסל ויום בסל"? מדוע זה לא תמיד "מצליח" לשחקנים, שאומנו בפרך והפכו לאובייקטים שתנועתם מושלמת כתנועת מריונטה. גרוטובסקי היה נאמן לעצמו והסיק את המסקנה האישית: בנקודה מסוימת בחייו הוא חדל להופיע בפני קהל. "המעגל הפתוח" שבשיטת אוריין, מנסה להתמודד עם שאלה זו. הוא אינו מתייחס רק למיסודה של שיטת עבודה ייחודית, והוא לא רק פתוח לאמץ שיטות עבודה בנוסף לבסיס השיטתי שלו. החידוש הוא (אם ניתן לדבר על חידוש בהקשר לתכונות המצויות בטבע האדם ונופו), הוא בהוספת ציר פעולה נוסף על זה הממוסד וההיסטורי. זהו ציר החוויה האישית המיידית. בצורתו כאן הוא אינו קיים אפילו בשיטה המתקדמת (מבחינה היסטורית) של "השיטה" האמריקאית, השואבת מזו של סטניסלבסקי. "החוויה האישית המיידית" היא מרכיב באירוע שיופיע כאן לא רק באולם החזרות, אלא גם על הבמה ומול המצלמה. מתן הביטוי לחוויה האישית המיידית אינו מקרי ואינו תוצאה של גחמה זו או אחרת של יוצר, אלא נובע ממודעות עמוקה, שליטה עצמית וחופש יצירתי. לסיכום: "שיטת אוריין - המעגל הפתוח" פתוחה לצורות עבודה שונות ומוסיפה ציר פעולה חדש, ציר החוויה האישית המיידית והאותנטית, המפרה את היצירה. 2. שאלה: כיצד ניתן לדבר על אותנטיות בעידן פוסט-מודרני? תשובה: השואל מייחס לחוויה הפוסט-מודרנית חסר באותנטיות וזוהי טעות (אופטית?). ב"שיטת אוריין – המעגל הפתוח" נתפסת אותנטיות כתופעה ראשונית, חד פעמית ובלתי ניתנת לשחזור. לדוגמא: יש להניח שהפעם הראשונה שבה נחשף השואל למונח "פוסט-מודרניות" היתה חוויה אותנטית. ובכל זאת, כיצד ניתן לדבר על אותנטיות בעידן של העתק, שיעתוק, שחזור, דוקומנטציה משוחזרת ומבוימת, סימולקרה וסימולציה, ושאר "אייטמים", המספקים לרוב הצופים (נא לשים לב לתיבה "צופים", המרמזת על היעדר מכוון של התיבה "אדם"), להצדיק התנהלות פסיביות המפנה את עיקר מרצה להישרדות נטולת משמעות אישית, או להישרדות נתמכת בפולחנים פסבדו-דתיים ואחרים. לדוגמא: סלבוי ז'יזק, נציג בולט של הגות פוסט-מודרנית, סוקר תופעות עכשוויות כמו בנין התאומים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, "מטריקס" ואחרים, לא כדי למסד את עקרון העדר האותנטיות, אלא כדי להניח בפני הקורא את הבחירה: לקבל את הדברים כצופה פסיבי, או לנקוט בפעולה מסכלת. האותנטיות תימצא, אם כן, ברפלקסיביות שמפעיל כל אדם על עצמו, בזיקה לתופעות שהוא קולט. "שיטת אוריין - המעגל הפתוח" מבקשת לפתח רפלקסיביות זו, קודם לכל ברמה אישית מיידית. לכך שאפו גם הצגות שהוצגו בתיאטרון החדר. לאקאן טוען שכל שאיפה לידע חדש או מחודש, יוצרת התנגדות פנימית וחיצונית לרכישת אותו יידע, התנגדות זו באה לידי ביטוי גם בשאלות הללו, אולם עצם ההתמודדות עם ההתנגדות הזאת, טומנת בחובה תקווה לשינוי, בדרך לתיקון מצבו של האדם. עד כאן תשובותיו של אמיר אוריין. אפשר לפנות לאמיר אוריין בכל שאלה: [email protected] תשובות מלאות יותר לשאלות אלו ואחרות ניתן למצוא בספר "המעגל הפתוח – ספר אמנויות במה ומסך" מאת אמיר אוריין, בהוצאת ספריית פועלים, שלאחרונה יצאה מהדורה חדשה שלו. נמשכות פגישות ההכרות האישיות עם אמיר אוריין, לקראת הקורסים השנתיים במשחק ובבימוי בתיאטרון החדר: [email protected] ויש גם קורס חצי-שנתי חד-שבועי למשחק אצל תלמיד השיטה: אבי גיבסון בראל [email protected] בברכה - תיאטרון החדר [email protected]
אמיר אוריין משיב לשאלות: לאחרונה הוצגו בקהילות תיאטרון באינטרנט שאלות בעניין "שיטת אוריין - המעגל הפתוח", ונראה שלפחות בחלק מהמקרים יש התעניינות אמיתית בשיטה על רקע תפיסות פוסט מודרניות עכשוויות. שני עניינים חזרו ועלו בהקשר זה: 1. "המעגל הפתוח" 2. עקרון האותנטיות - האם ניתן לשמר אותו בעידן פוסט-מודרני. 1. שאלה: הרעיון של מעגל פתוח הוזכר כבר בעבר. גם שכנר וגרוטובסקי בקשו אמת בימתית. מה החידוש? תשובה: "המעגל הפתוח" הוא מונח המתייחס לחוויות אישיות וקהילתיות, שימיהן כימי האנושות. יש להניח שכבר שוכני המערות קיימו ריטואלים במסגרות מעגליות או ספיראליות, במובן הטכני והתכני. אבל ככל הידוע, לא נעשה דיון מחייב במשמעותו של "מעגל פתוח", בהקשר ליחס שבין "היסטוריה" לבין "חוויה אישית מיידית". ("היסטוריה" - כלל התופעות המשוחזרות מן העבר הקרוב או הרחוק, כמו למשל, ספר בימוי של הצגה. "חוויה אישית מיידית" - מה שקורה אישית ליוצר בעת ביצוע ה"היסטוריה") שכנר, גרוטובסקי ואחרים, כל אחד בזמנו ובהקשר החברתי שבו פעלו, ביקשו לקיים חוויה קהילתית בעלת עוצמה רטורית ואפקטיבית. לשם כך הם פיתחו שיטות עבודה ייחודיות, שביקשו למסד את הכלים שבאמצעותם ניתן יהיה לקיים עוצמה כזאת. שיטות אלו ככל שהיו מתוחכמות, לא פתרו שאלות אחדות ובכללן שאלת האותנטיות הבימתית - מתוך שהתעלמו מהן, בכוונה או בלא יודעין. אולי גרוטובסקי, אף יותר משכנר, התעמת עם עצמו ושאל מדוע, אם שיטת עבודתו כל כך טובה לעניינו, מדוע בכל זאת יש בתקופת ההצגות "יום אסל ויום בסל"? מדוע זה לא תמיד "מצליח" לשחקנים, שאומנו בפרך והפכו לאובייקטים שתנועתם מושלמת כתנועת מריונטה. גרוטובסקי היה נאמן לעצמו והסיק את המסקנה האישית: בנקודה מסוימת בחייו הוא חדל להופיע בפני קהל. "המעגל הפתוח" שבשיטת אוריין, מנסה להתמודד עם שאלה זו. הוא אינו מתייחס רק למיסודה של שיטת עבודה ייחודית, והוא לא רק פתוח לאמץ שיטות עבודה בנוסף לבסיס השיטתי שלו. החידוש הוא (אם ניתן לדבר על חידוש בהקשר לתכונות המצויות בטבע האדם ונופו), הוא בהוספת ציר פעולה נוסף על זה הממוסד וההיסטורי. זהו ציר החוויה האישית המיידית. בצורתו כאן הוא אינו קיים אפילו בשיטה המתקדמת (מבחינה היסטורית) של "השיטה" האמריקאית, השואבת מזו של סטניסלבסקי. "החוויה האישית המיידית" היא מרכיב באירוע שיופיע כאן לא רק באולם החזרות, אלא גם על הבמה ומול המצלמה. מתן הביטוי לחוויה האישית המיידית אינו מקרי ואינו תוצאה של גחמה זו או אחרת של יוצר, אלא נובע ממודעות עמוקה, שליטה עצמית וחופש יצירתי. לסיכום: "שיטת אוריין - המעגל הפתוח" פתוחה לצורות עבודה שונות ומוסיפה ציר פעולה חדש, ציר החוויה האישית המיידית והאותנטית, המפרה את היצירה. 2. שאלה: כיצד ניתן לדבר על אותנטיות בעידן פוסט-מודרני? תשובה: השואל מייחס לחוויה הפוסט-מודרנית חסר באותנטיות וזוהי טעות (אופטית?). ב"שיטת אוריין – המעגל הפתוח" נתפסת אותנטיות כתופעה ראשונית, חד פעמית ובלתי ניתנת לשחזור. לדוגמא: יש להניח שהפעם הראשונה שבה נחשף השואל למונח "פוסט-מודרניות" היתה חוויה אותנטית. ובכל זאת, כיצד ניתן לדבר על אותנטיות בעידן של העתק, שיעתוק, שחזור, דוקומנטציה משוחזרת ומבוימת, סימולקרה וסימולציה, ושאר "אייטמים", המספקים לרוב הצופים (נא לשים לב לתיבה "צופים", המרמזת על היעדר מכוון של התיבה "אדם"), להצדיק התנהלות פסיביות המפנה את עיקר מרצה להישרדות נטולת משמעות אישית, או להישרדות נתמכת בפולחנים פסבדו-דתיים ואחרים. לדוגמא: סלבוי ז'יזק, נציג בולט של הגות פוסט-מודרנית, סוקר תופעות עכשוויות כמו בנין התאומים, הסכסוך הישראלי-פלסטיני, "מטריקס" ואחרים, לא כדי למסד את עקרון העדר האותנטיות, אלא כדי להניח בפני הקורא את הבחירה: לקבל את הדברים כצופה פסיבי, או לנקוט בפעולה מסכלת. האותנטיות תימצא, אם כן, ברפלקסיביות שמפעיל כל אדם על עצמו, בזיקה לתופעות שהוא קולט. "שיטת אוריין - המעגל הפתוח" מבקשת לפתח רפלקסיביות זו, קודם לכל ברמה אישית מיידית. לכך שאפו גם הצגות שהוצגו בתיאטרון החדר. לאקאן טוען שכל שאיפה לידע חדש או מחודש, יוצרת התנגדות פנימית וחיצונית לרכישת אותו יידע, התנגדות זו באה לידי ביטוי גם בשאלות הללו, אולם עצם ההתמודדות עם ההתנגדות הזאת, טומנת בחובה תקווה לשינוי, בדרך לתיקון מצבו של האדם. עד כאן תשובותיו של אמיר אוריין. אפשר לפנות לאמיר אוריין בכל שאלה: [email protected] תשובות מלאות יותר לשאלות אלו ואחרות ניתן למצוא בספר "המעגל הפתוח – ספר אמנויות במה ומסך" מאת אמיר אוריין, בהוצאת ספריית פועלים, שלאחרונה יצאה מהדורה חדשה שלו. נמשכות פגישות ההכרות האישיות עם אמיר אוריין, לקראת הקורסים השנתיים במשחק ובבימוי בתיאטרון החדר: [email protected] ויש גם קורס חצי-שנתי חד-שבועי למשחק אצל תלמיד השיטה: אבי גיבסון בראל [email protected] בברכה - תיאטרון החדר [email protected]