אני בהחלט חושבת
שאמונה איננה רק רגש.
לאמונה שיש מנהיג לעולם הזה.
ושום דבר לא קורה במקרה. אלא יש יד מכונת.
האמירה שהאמונה מקלה--היא שטחית אם אין אחריה הסבר,
כי אם מישהו מאמין, הוא רוצה להבין למה קרה לי מה שקרה,
ואז יש כעס גדול על 'היד המכונת' שפגעה בי.
דוקא השואה מוכיחה יד כזו--כי אין הסבר למה 50 איש היו במקום אחד--ו--20 ניצלו,
והשאר נהרגו.
אין לכך הסבר לוגי--אלא שאותם שניצלו יש להם תפקיד'.
כשחווים אובדן פרטי, אישי--צריך הרבה כח להשלים ולהבין ולהפנים,
שיש סיבה ליד שכיונה, וולהתגבר על הכעס.
כי קל מאוד למצוא 'אשם' --ולא לקבל 'אחריות' על מה אני עושה מעכשיו.
איך אני מתמודד מעכשיו.
אני משך כל היום אתמול, הייתי עסוקה בלנסות לחשוב איך היה כח
לאמא, להתגבר על האובדן העצום שלה--על 'הלבד' בעולם,
ובכ"ז להמשיך לחיות חיים שעל פניו היו נורמטיביים.
זה עור לי לקבל עלי 'לחקות' אותה ולהתנהג כמוה.
ואז יש לאמונה תפקיד גדול.