אמונה
אמונה לא נרכשת או נלמדת. היא מתגלית. כל האנשים הדתיים מאמינים. לא כל האנשים המאמינים דתיים. למה טובה האמונה??? מחזקת? עוזרת? אנשים מאמינים מרירים פחות? ישבתי עם חברה היום בבית קפה בתל אביב וליהגנו את התיאוריה הבאה: (מותר להתפרץ, להעיר הערות, ללעוס מסטיקים ולצאת באמצע עם משעמם) מהמקרוקוסמוס למיקרו קוסמוס: -היקום -כדור הארץ -החיים האורגנים על כדור הארץ כיחידה אחת- כל מה שעונה להגדרה "חי" (כן, גם וירוס...) -התוצרים של החיים על כדור הארץ - סך כל התוצרים של המעשים והמחשבות שלנו. איפה אלוהים? אלוהים, השכינה, כל המוארים, האנרגיה הקוסמית, הצ´י, הקדושה... המון שמות יש לאותה אנרגיה גבוהה. הדת יכולה להיות המפתח כדי להגיע אל אותה אנרגיה גבוהה. החיים על כדור הארץ לא קלים. המימד השלישי יכול להיות מאוד מתסכל. חם פה, קר פה, אין חניה על הפלנטה, רוב הזמן עובר בתשוקה למשהו, תשוקה שתחלוף השעה, שיגמר היום, השבוע, החודש, החיים... אנחנו מוקפים בכח משיכה שמדביק אותנו לקרקע, מושך אותנו כל הזמן למטה. התשוקות הרגילות הן לדברים הבסיסיים ביותר- אוכל, מין, בטחון... וצריך אוכל כדי לחיות אבל מה קורה אם מתחילים לחיות כדי לאכול? או לחיות כדי לכבוש מינית את העולם? או לחיות כדי למות בעד ארצנו? רגע. ומה עם האומנות? והשירה? והאהבה? והטבע המהמם? וכל הרגעים של האושר? והאהבה? והאהבה? אולי באזורים האלה קצת פחות חם או קר לנו, ופחות מרגישים את הגוף, ופתאום יש חניה גם מול הסינימטק והחיים פתאום מושכים למעלה... והאמונה? אנשים שנולדו דתיים- מאמינים. יש להם המון כלים, מעין מפתחות להשתמש בהם לפתוח את המיינד לתדר נקי יותר בדרך אל האושר. נראה לי שתפילה, מדיטציה, שינון מנטרות, סיבוב מחרוזות תפילה, השירה בכנסיה וכו´ הם כולם כלים שאנחנו כבני אדם, המכונים "החיים האורגנים על כדור הארץ" משתמשים בהם כדי שנוכל להכיל תדר גבוה יותר. הרי זאת המטרה לא? לפי כל הדתות יש המשך לעולם הזה ויש מפה לגבי אופן ההגעה. גם אצל אנשים לא דתיים שמאמינים יש המון מפתחות שעוזרים להם, רק שאצל הלא-דתיים המפתחות הם קצת יותר אמורפים והמפות הופכות להיות עניין סוביקטיבי כמו "בנה ביתך". אחד מצייר לו מפה של רייקי וטאי-צ´י והשני מצייר לו מפה של מעשים טובים. ויש כאלו שבכלל לא מאמינים בעולם הבא אלא בעצמם או באדם ובעצם כולם צועדים לאותו מקום. והנטיה הטבעית היא להמשך למטה. להתחיל משהו ולזנוח אותו. למה כל כך קשה לחיות בריא ונכון? לישון בלילה, (ולא לכתוב הודעות הזויות) לקום עם ציוץ הציפורים? לאכול מאוזן? לשמור על כושר? להתחיל פרוייקטים ולא לזנוח אותם באמצע? אולי באמת החיים במישור הזה מלווים בקושי מסויים והאמונה היא הדרך??? אשרי המאמין.
אמונה לא נרכשת או נלמדת. היא מתגלית. כל האנשים הדתיים מאמינים. לא כל האנשים המאמינים דתיים. למה טובה האמונה??? מחזקת? עוזרת? אנשים מאמינים מרירים פחות? ישבתי עם חברה היום בבית קפה בתל אביב וליהגנו את התיאוריה הבאה: (מותר להתפרץ, להעיר הערות, ללעוס מסטיקים ולצאת באמצע עם משעמם) מהמקרוקוסמוס למיקרו קוסמוס: -היקום -כדור הארץ -החיים האורגנים על כדור הארץ כיחידה אחת- כל מה שעונה להגדרה "חי" (כן, גם וירוס...) -התוצרים של החיים על כדור הארץ - סך כל התוצרים של המעשים והמחשבות שלנו. איפה אלוהים? אלוהים, השכינה, כל המוארים, האנרגיה הקוסמית, הצ´י, הקדושה... המון שמות יש לאותה אנרגיה גבוהה. הדת יכולה להיות המפתח כדי להגיע אל אותה אנרגיה גבוהה. החיים על כדור הארץ לא קלים. המימד השלישי יכול להיות מאוד מתסכל. חם פה, קר פה, אין חניה על הפלנטה, רוב הזמן עובר בתשוקה למשהו, תשוקה שתחלוף השעה, שיגמר היום, השבוע, החודש, החיים... אנחנו מוקפים בכח משיכה שמדביק אותנו לקרקע, מושך אותנו כל הזמן למטה. התשוקות הרגילות הן לדברים הבסיסיים ביותר- אוכל, מין, בטחון... וצריך אוכל כדי לחיות אבל מה קורה אם מתחילים לחיות כדי לאכול? או לחיות כדי לכבוש מינית את העולם? או לחיות כדי למות בעד ארצנו? רגע. ומה עם האומנות? והשירה? והאהבה? והטבע המהמם? וכל הרגעים של האושר? והאהבה? והאהבה? אולי באזורים האלה קצת פחות חם או קר לנו, ופחות מרגישים את הגוף, ופתאום יש חניה גם מול הסינימטק והחיים פתאום מושכים למעלה... והאמונה? אנשים שנולדו דתיים- מאמינים. יש להם המון כלים, מעין מפתחות להשתמש בהם לפתוח את המיינד לתדר נקי יותר בדרך אל האושר. נראה לי שתפילה, מדיטציה, שינון מנטרות, סיבוב מחרוזות תפילה, השירה בכנסיה וכו´ הם כולם כלים שאנחנו כבני אדם, המכונים "החיים האורגנים על כדור הארץ" משתמשים בהם כדי שנוכל להכיל תדר גבוה יותר. הרי זאת המטרה לא? לפי כל הדתות יש המשך לעולם הזה ויש מפה לגבי אופן ההגעה. גם אצל אנשים לא דתיים שמאמינים יש המון מפתחות שעוזרים להם, רק שאצל הלא-דתיים המפתחות הם קצת יותר אמורפים והמפות הופכות להיות עניין סוביקטיבי כמו "בנה ביתך". אחד מצייר לו מפה של רייקי וטאי-צ´י והשני מצייר לו מפה של מעשים טובים. ויש כאלו שבכלל לא מאמינים בעולם הבא אלא בעצמם או באדם ובעצם כולם צועדים לאותו מקום. והנטיה הטבעית היא להמשך למטה. להתחיל משהו ולזנוח אותו. למה כל כך קשה לחיות בריא ונכון? לישון בלילה, (ולא לכתוב הודעות הזויות) לקום עם ציוץ הציפורים? לאכול מאוזן? לשמור על כושר? להתחיל פרוייקטים ולא לזנוח אותם באמצע? אולי באמת החיים במישור הזה מלווים בקושי מסויים והאמונה היא הדרך??? אשרי המאמין.