אמונה שקרית

אמונה שקרית

ללא ספק יש לאמונה באל הרבה מרכיבים חיוביים, כמו הישענות ברגעי משבר, תקווה, והרגשת השגחה של "מישהו טוב" מלמעלה. אך מה קורה כאשר "המאמין" מודע לכך כי אין הדבר אמיתי? מה קורה כאשר הוא בעצם יודע שהאמונה היא שקרית ומזוייפת? מה קורה כאשר גורמים כאלו ואחרים הוכיחו לו כי האמונה באל עליון היא שקרית וחסרת בסיס? מה קורה כאשר הוא משוכנע ב100% שהחילונים הליברליים צודקים, ואין אלוהים? אך בו בזמן, הוא ממשיך להאמין, ללכת לבית הכנסת, לצום במועדים, ושלל אירועי-מחנק אשר הוא מעולל לעצמו? ברגע זה, האדם נכנס לאומללות פסיכוטית, הוא נעשה אדם מתוסכל, אדם מצוץ מהאצבע, שמנהל את חייו בתוך בועה של שקר. וכל היתרונות שהזכרתי בתחילת הדברים, מתהפכות ונעשות לחסרונות שעלולות להוביל להריסת משפחות, משברים כואבים, התקפי לב, מחלות, התאבדויות, ורצון לבצע דברים מטורפים כאלה ואחרים.
 

InfiniD

New member
זה הזמן לבדוק מחדש דברים

אני חוזר בתשובה. נולדתי כאחד שלא האמין בשם. יותר מזה, בתיכון עם זה שקיבלתי קצת יכולת ביקורתית אמרתי, ובצדק, שלא יכול להיות שהשם כועס עלינו, שהרי אז הוא נחשב כפגיע ולא מושלם. ומכאן, לא יכול להיות שהוא נוקם כעונש. נוסף לכך, ראיתי את הזמן כמרחב אינסופי ומכאן שאין לו נקודת התחלה שממנה אפשר להתיימר ולהגיד שהבורא ברא את העולם. תמיד אשאל - ומה היה לפני כן? לפני כ-3 שנים, חבר מהלימודים התחיל להראות לי את היהדות באור חדש, מהקבלה. מצוות מלשון צוותא - פעולות שמחברות ביננו, ועוד המון מילים אחרות שאתה מגלה לפתע מזווית חדשה (שיש לה הצדקה לפי שרש המילה, אם רק תבחן אותה בתמימות) - ולאט לאט אתה מבין שכולנו מעוותים את המציאות ואת היהדות. בעצם, צריך ללמוד הכל די מחדש. ללמוד לפקפק בכל מה שאנחנו יודעים. ואני אישית, גיליתי שהיהדות זה לא מה שחשבתי, שרוב הדתיים לא מבינים את הטקסט נכון (ויותר גרוע, פוחדים לשאול את השאלות שאתה עכשיו שואל ולבדוק דברים מחדש מפחד שהאמונה המזוייפת שלהם תתפוגג). וכמובן שגם המצוות וכל הגישה הוארה לפני באור חדש. אור שמתבונן. המצוות זה לא חוקים בשביל שיהיה לנו נחמד ונעים, כמו שקל לנו להבין בהקשרים של בין אדם לחברו. הם חוקים רוחניים שפשוט לא יכול להיות אחרת. למשל, "לא תרצח". לא ברוחניות זה אי אפשר. ברוחניות אי אפשר לרצוח, כי ברוחניות יש את השם ואת הנשמה. אין מציאות כזו שבה הנשמה רוצחת את השם. פשוט לא יכול לקרות! הנשמה הזו, עם נפילת הדורות (קין והבל, דור הפלגא, דור המבול וכו') נשברו הכלים, ז"א נשברה הנשמה ואנחנו רואים את עצמנו כרבים. אותה נשמה רואה כביכול בחוץ חלקים מעצמה שבתוכה. והרי שבאמת כל מה שאנחנו רואים זה כי יש לנו כלי לראות אותו. עם משקפים ורודים תראה מראות ורודות. עם אוזן תשמע. אוזן רגישה תשמע צלילים עדינים. אף בכלל מריח! בנאדם חשדן יחשיד כל אחד ובנאדם שחושב שהכל טוב, יחשוב שכולם נחמדים. כל מה שמבחוץ, זה אנחנו, שברים של עצמנו. ולכן החסידות מדברת על עבודה מול היצר הרע ורצון השם. זו הבחירה תמיד ואנחנו צריכים לשאוף לבחור תמיד ברצון השם (ולא, זה לא אפשרי כל כך בקלות... לפחות לא עכשיו, לא במיידי). איפשהו, המציאות הזו היא גם הממשק ביננו לבין השם, הרי שיש רק הוא ואנחנו. אז מכיוון שאנחנו שבורים, אנחנו רואים אותו כמציאות נפרדת (עם אנשים וגורמים נפרדים). עם העבודה הפנימית, המציאות מתבהרת בצורות חדשות ומתקנות... אני גולש, ויש הרבה לאן
בכל מקרה, לפני שנה התחלתי עם המצוות והתעמקתי עם חברים בלימודי פנימיות התורה - קבלה (במקביל ללימודים של רבדים אחרים ביהדות - פרשת השבוע, הלכות, גמרא - לאט לאט רואים אותם באור חדש, מתוך הפנימיות של התורה). ולא נראה לי שאוכל לפרט כאן את כל התהליך, אבל זה גילוי מדהים של היהדות באור אחר. אני לא אומר שזה תהליך חלק וכיף. אבל אם אתה רוצה לגלות את האמת, זו הדרך. כמובן שאל תאמין לי בקלות. תטעם בעצמך, תבדוק ותראה מה הכי מדבר אליך - כי שם מקומך (נכון לעכשיו). בהצלחה
 

option613

New member
קצת פרדוקסלי..

המאמין מודע שהדבר שהוא מאמין בו לא אמיתי? כנראה שמעולם לא באמת האמין. יש תהליך שכל מאמין עובר, של בדיקת הידיעות שלו, בדיקת הרגשות שלו, בדיקת ההתנהלות שלו ב'עולם' האמונה וכו'. ככל שעוברים יותר בתהליך הזה, וככל שזה יותר מדויק ולא מקולקל, מתחזקים יותר באמונה. (זה פשטני אבל בד"כ נכון.) מכאן יוצא שאם המאמין מפקפק במה שהוא מאמין בו, כנראה שהתהליך לא היה מדויק, כנראה שמשהו בדרך התפקשש - בתפישת העולם, באיסוף המידע (הידיעות), בתפישה פנימית וכו'. מאמין שיש לו בסיס יציב (דבר שנרכש במשך שנים לפעמים) לא יחשוב שה' הוא ח"ו פיקציה. כמובן שיש חוויות ומחשבות שגורמים למאמין לשאול שאלות אמונה, איפה ה' ואיפה הוא, חוויות שנחוצות לבירורים שהאדם צריך לעשות בשם האחריות והשליטה העצמית שלו. אבל בסה"כ מאמין מבוסס לא משאיר את עצמו הרבה זמן למטה - וכמובן שגם ה' לא משאיר אותו למטה. ה' רוצה את התשובה שלנו, הוא ארך אפיים ואוהב אותנו. "הרחב פיך ואמלאהו"
 
למעלה