אמונה וידיעה
הקטע שכתבתי השבוע בבלוג שלי "ואמונה כל זאת" אמונה וידיעה. אז גם היום אעסוק כאן בציטוט, הפעם מהחזון אי"ש, שהוא אחד מגדולי הדורות האהובים עלי ביותר... "אם כי העיקרים של אמונות ודעות המקובלות וקבועות לנו, יסודותם בעומק החכמה ומחקר המדע, אבל הדרך הישרה לפנינו, היא ללכת בתום לב ולהאמין באמונה שלמה ופשוטה, וחובתינו להתרחק ממחקר ולאמת בלבבינו את כל העיקרים בפשוטם השגור בפי כל חכם כהדיוט. והנני שב לאמונה הפשוטה בתורה שבעל פה, ואינני נכנס להשיב "מפני מה" רק רצוני להיות כישראל הדיוט המספר "מה" שקיבל, והוא שאין כח בשם חכם מחכמי התורה אחר חתימת המשנה לחלוק על השמנה ואין שום חכם מחכמי התורה שברשותו לחלוק על התלמוד אחר חתימת התלמוד." אמונה, על פי הגדרתה, היא דבר שאינך יודע אותו. אינך "יודע" שיש בורא לעולם, אתה "מאמין" שיש בורא. אינך "מאמין" שלצידך ניצב קיר, אתה "יודע" שלצידך ניצב קיר. אלו, במילים קצרות, ההבדלים בין אמונה וידיעה. פעם פעם, עוד לפני שנכנסו האופנות לחיינו, הייתה האמונה כזו. לא שאלו ולא חקרו, פשוט האמינו. היום, זו אפנה לחקור, לשאול ולדרוש, למרות שדי ברור לכל שאי אפשר לחקור ולדרוש דבר שאינך יכול להבין אף את בסיסו. דהיינו: אנחנו מאמינים ש"מחשבתו" (או מה שקוראים "מחשבתו", שכן איננו יכולים לגשם את הבורא ולהלביש עליו מח ומחשבה, אנו אומרים "מחשבתו", כי לשבר את אזנינו, כמובן) היא נעלית ממחשבה אנושית, ואינה מצויה באותו "תדר" כלל, אז איך, אם כן, אנו מנסים להבין אותה? החזון איש, כאן, חוזר למעשה לעיקרון, והוא: שלא נשתנה תורת ישראל כמלא נימה, שלמרות שהיום האפנה היא לחקור, וגם החרדים לוקים בזה לא פעם בנסיונם לחקור ו"להבין" מה למעלה מהם, הרי שיהודי אמיתי אינו שואל "מפני מה", אלא מספר "מה" שקיבל, כי זו היהדות האמיתית. היהדות האמיתית אינה נכנעת לשגיונות הזמן. היטיב להגדיר זאת הרש"ר הירש באמרו: "איננו זקוקים לתיקון שיוריד את היהדות לרמת הזמן, אנו זקוקים לתיקון שיעלה את הזמן לרמת היהדות". דהיינו, הזמן משתנה, מה שהפך היום לנורמה, מחר יהיה "פאסה". מאז ומעולם לגלגלו המאמינים (מכל דת שהיא) על הפילוסופיה על כך שהיא אינה עקבית, על שהיא אינה רציפה ושאר טענות ממין זה. לדעתי טענה זו אינה נכונה, משום שדרכו של מדע לחפש ולבקש אחר מה שנראה לו כאמת, ממילא, עד שהוא מגיע אל אותה אמת, הוא ´תועה´ בדרכים מדרכים שונות. אני, כשאני מדבר על החקירות שבאפנה, איני מדבר על זה, אני מדבר על משהו אחר: היהדות היא נצחית, העולם השתנה, החליף צבעים ומראה, אבל היא בשלה עומדת ומה שהיה טוב לפעם טוב גם להיום. נכון, יש שינוים שדורשים התייחסות, הם מקבלים אותה. אבל בעיקרון, בבסיס, היהדות נשארת בשלה, בתומתה. זה מה שכותב החזון אי"ש, ואני, שכבר קראתי את מכתבו זה עשרות פעמים בשנים האחרונות, מתפעל שוב ושוב מעומק פשטותו, מגדלותו העצומה של אדם שחכמתו לא נפלה בשום אופן מחכמתם של אנשים שמשום מה החליט המזל שיהיו מפורסמים יותר בעולם. אדם שהיה יכול להיות גם מגדולי הפילוסופים, לו חפץ בכך. אבל הוא היה מאמין, הוא לא נכנע לדחף הזה לחקור ולשאול, למרות שזה נורא מושך, למרות שזה נורא "קול". והענק שבענקים הזה כותב "רק רצוני להיות כישראל הדיוט המספר "מה" שקיבל". לא יודע מה אתכם, אני התפעלתי מעמקותה של הפשיטות הזו. ואם כבר אנחנו עוסקים באמונה, זו הייתה גם דעתו של רבי נחמן מברסלב, שאין שום מקום לשאלות אמונה. רבי נחמן אסר עלינו – על חסידיו ללמוד בספרו של הנשר הגדול – "מורה נבוכים", משום שהוא עוסק בחקירות אמונה. ונסיים בסיום מכתבו של החזון אי"ש: אני כותב מתוך יאוש לראותך מוסר נפש, לתיקון המידות, לעבודתו יתברך בשמירת "לא תעשה" וב"קום ועשה", וכמו שראוי לנפש הישראלי, וכנעים זמירות ישראל, אשרי תמימי דרך וגו´ וגו´, ואם בידך להוציאני מתהום היאוש, ולשעשעני בגילת התקוה, כמובן רבות חסד עשית עמדי.
הקטע שכתבתי השבוע בבלוג שלי "ואמונה כל זאת" אמונה וידיעה. אז גם היום אעסוק כאן בציטוט, הפעם מהחזון אי"ש, שהוא אחד מגדולי הדורות האהובים עלי ביותר... "אם כי העיקרים של אמונות ודעות המקובלות וקבועות לנו, יסודותם בעומק החכמה ומחקר המדע, אבל הדרך הישרה לפנינו, היא ללכת בתום לב ולהאמין באמונה שלמה ופשוטה, וחובתינו להתרחק ממחקר ולאמת בלבבינו את כל העיקרים בפשוטם השגור בפי כל חכם כהדיוט. והנני שב לאמונה הפשוטה בתורה שבעל פה, ואינני נכנס להשיב "מפני מה" רק רצוני להיות כישראל הדיוט המספר "מה" שקיבל, והוא שאין כח בשם חכם מחכמי התורה אחר חתימת המשנה לחלוק על השמנה ואין שום חכם מחכמי התורה שברשותו לחלוק על התלמוד אחר חתימת התלמוד." אמונה, על פי הגדרתה, היא דבר שאינך יודע אותו. אינך "יודע" שיש בורא לעולם, אתה "מאמין" שיש בורא. אינך "מאמין" שלצידך ניצב קיר, אתה "יודע" שלצידך ניצב קיר. אלו, במילים קצרות, ההבדלים בין אמונה וידיעה. פעם פעם, עוד לפני שנכנסו האופנות לחיינו, הייתה האמונה כזו. לא שאלו ולא חקרו, פשוט האמינו. היום, זו אפנה לחקור, לשאול ולדרוש, למרות שדי ברור לכל שאי אפשר לחקור ולדרוש דבר שאינך יכול להבין אף את בסיסו. דהיינו: אנחנו מאמינים ש"מחשבתו" (או מה שקוראים "מחשבתו", שכן איננו יכולים לגשם את הבורא ולהלביש עליו מח ומחשבה, אנו אומרים "מחשבתו", כי לשבר את אזנינו, כמובן) היא נעלית ממחשבה אנושית, ואינה מצויה באותו "תדר" כלל, אז איך, אם כן, אנו מנסים להבין אותה? החזון איש, כאן, חוזר למעשה לעיקרון, והוא: שלא נשתנה תורת ישראל כמלא נימה, שלמרות שהיום האפנה היא לחקור, וגם החרדים לוקים בזה לא פעם בנסיונם לחקור ו"להבין" מה למעלה מהם, הרי שיהודי אמיתי אינו שואל "מפני מה", אלא מספר "מה" שקיבל, כי זו היהדות האמיתית. היהדות האמיתית אינה נכנעת לשגיונות הזמן. היטיב להגדיר זאת הרש"ר הירש באמרו: "איננו זקוקים לתיקון שיוריד את היהדות לרמת הזמן, אנו זקוקים לתיקון שיעלה את הזמן לרמת היהדות". דהיינו, הזמן משתנה, מה שהפך היום לנורמה, מחר יהיה "פאסה". מאז ומעולם לגלגלו המאמינים (מכל דת שהיא) על הפילוסופיה על כך שהיא אינה עקבית, על שהיא אינה רציפה ושאר טענות ממין זה. לדעתי טענה זו אינה נכונה, משום שדרכו של מדע לחפש ולבקש אחר מה שנראה לו כאמת, ממילא, עד שהוא מגיע אל אותה אמת, הוא ´תועה´ בדרכים מדרכים שונות. אני, כשאני מדבר על החקירות שבאפנה, איני מדבר על זה, אני מדבר על משהו אחר: היהדות היא נצחית, העולם השתנה, החליף צבעים ומראה, אבל היא בשלה עומדת ומה שהיה טוב לפעם טוב גם להיום. נכון, יש שינוים שדורשים התייחסות, הם מקבלים אותה. אבל בעיקרון, בבסיס, היהדות נשארת בשלה, בתומתה. זה מה שכותב החזון אי"ש, ואני, שכבר קראתי את מכתבו זה עשרות פעמים בשנים האחרונות, מתפעל שוב ושוב מעומק פשטותו, מגדלותו העצומה של אדם שחכמתו לא נפלה בשום אופן מחכמתם של אנשים שמשום מה החליט המזל שיהיו מפורסמים יותר בעולם. אדם שהיה יכול להיות גם מגדולי הפילוסופים, לו חפץ בכך. אבל הוא היה מאמין, הוא לא נכנע לדחף הזה לחקור ולשאול, למרות שזה נורא מושך, למרות שזה נורא "קול". והענק שבענקים הזה כותב "רק רצוני להיות כישראל הדיוט המספר "מה" שקיבל". לא יודע מה אתכם, אני התפעלתי מעמקותה של הפשיטות הזו. ואם כבר אנחנו עוסקים באמונה, זו הייתה גם דעתו של רבי נחמן מברסלב, שאין שום מקום לשאלות אמונה. רבי נחמן אסר עלינו – על חסידיו ללמוד בספרו של הנשר הגדול – "מורה נבוכים", משום שהוא עוסק בחקירות אמונה. ונסיים בסיום מכתבו של החזון אי"ש: אני כותב מתוך יאוש לראותך מוסר נפש, לתיקון המידות, לעבודתו יתברך בשמירת "לא תעשה" וב"קום ועשה", וכמו שראוי לנפש הישראלי, וכנעים זמירות ישראל, אשרי תמימי דרך וגו´ וגו´, ואם בידך להוציאני מתהום היאוש, ולשעשעני בגילת התקוה, כמובן רבות חסד עשית עמדי.