אמון

[אבי 122]

אמון

האם לדעתכם ראוי וכדאי- שמטופל/מתאמן ייתנו אמון עיוור
במטפל/מאמן שלהם ?

 

[Yin]

כן

רק שיבחרו כל פעם מחדש.

 

[דותן ירושלמי]

חס וחליליה!!! בפרוש לא.

כל אדם צריך לבדוק מה מתאים לו ואיפה הוא שם את הגבולות שלו.
אוי ואבוי אם יש אמון עיוור. לאף אדם בשום מצב לא נכון לעצום את העיניים. (חוץ מכשהוא מחליט לנוח או לישון )

אז כתבתי בצורה חריפה, כי זה משהו מאוד בסיסי, אבל לצד זה, לעיתים בהחלט ראוי שמתאמן מבחירה ישים בצד את המושכות, או ירוקן את המים שבכוס, ויאפשר למאמן/מטפל לעזור לו לעשות צעד אל עבר שיפור בחייו.

 

[ענבל כהן חמו]

ממש לא

אמון אף פעם לא צריך להיות עיוור.
אדם שמאמינים בו אמונה עיוורת הוא סוג של גורו, לא של מאמן או מטפל.
ומצד שני - צריך להיות מסוגל לבנות אמון, ולתת אמון. לסמוך על המאמן או המטפל. אבל היכן שהמאמן עושה משהו שלא נראה למתאמן - זכותו וחובתו לשאול למה ומדוע - כדי שיוכל להמשיך ולתת אמון - אמון לא עיוור.
עם זאת, צריך להבין שאמון הוא דבר שנבנה, וצריך לתת לו להיבנות במשך כמה פגישות לפני שמערערים ובודקים אותו. הוא לא יבנה אם בכל פגישה הספקנות והדאגה ינהלו את הפגישה. יש איזון עדין בין להיות עם עיניים פקוחות לבין לתת לדברים לקרות ולהתפתח בקצב שלהם.

 

[כרמית אלון]

אמון

הי אבי ותודה שהעלית את הנושא לדיון.
יחסי אמון הדדיים הם מרכיב בסיסי בעיניי בכל מערכת יחסים, קל וחומר כשמדובר ביחסי מטפל / מטופל או מאמן / מתאמן, שהרי תחושת האמון מקנה ביטחון והרגשה שיש על מי לסמוך.
סדקים באמון עלולים לפגום בתקשורת, לצמצם את מידת השיתוף והפתיחות, לחבל בתהליך ו/או במימוש היעדים שהוגדרו, ובסופו של דבר גם לגרום נזק, כאב ותסכול.

מה ההגדרה / הפרשנות של "אמון עיוור"?
אם הכוונה היא להנחה של המתאמן שהמאמן אכן עושה כל שביכולתו כדי לקדם ולסייע למתאמן - אז בעיניי כן. חשוב שהמתאמן יהיה משוכנע שהמאמן אמין ונאמן לתפקידו. וכי למאמן עצמו אין צורך לתת אמון במתאמן ולהניח שהוא אדם אמין ואחראי למעשיו / דבריו?
אילולא הצורך והחשש מהפרת יחסי האמון הללו יתכן ולא היינו זקוקים לחוזה פורמלי בין 2 הצדדים.

ואולם, אם "אמון עיוור" פירושו שהמתאמן יאמר "אמן" על כל עמדה / דעה של המאמן אזי פרשנות כזו סותרת במידה רבה את ההנחה שכל מתאמן יודע מה מתאים לו, שהתשובות נמצאות אצלו ושהוא אדם שלם, ייחודי ובעל משאבים אישיים. אדרבא: נראה לי שפרשנות כזו אף עלולה לחבל ביחסי האמון ובתהליך האימון כולו.

בתוך כך חשוב מאד לדעתי לעודד מודעות והכרה ברגשות השונים, לאפשר שיתוף ושקיפות הדדית תוך מתן כבוד, מקום ואשראי לביטוי ובירור כל תחושה ועמדה שעולה. כך למשל יש מקום לברר מצבים של התנגדות או תקיעות שלפעמים עלולים לרמוז גם על נסיגה באמון של המתאמן בעצמו ו/או במאמן ובתהליך האימון. בירור ענייני ובלתי שיפוטי יכול לתרום הרבה ולהעצים מאד את המתאמן והמאמן כאחד.

המשך יום טוב
כרמית אלון