זה הקשר הכי נפלא שיכול להיות
ואני מדברת בתור בת לאם שהיא החברה הכי אמיתית שלי ובתור אם שבתי היא חברתי אם ניתן לומר ככה מבחינתה, הכי טובה שלה. ואתחיל באמי..אני ואמי תמיד היינו בקשר טוב, בעיקר כשנעשתי נערה ואז הקשר נהפך יותר לקשר בוגר....ותמיד סיפרנו אחת לשניה הכל ושתינו שפכנו את הלב האחת פני השניה ואולי לכן בין היתר, לא מרדתי בה עת הייתינערה..הרגשתי שאין מה למרוד כנראה. כיום כשאני כבר כמעט ונכנסת לגיל 40
הקשר הוא הכי טוב שיכול להיות ופרט למקרים שכעסתי עליה בעיקר כשבתי הקטנה נולדה ואמי כמעט ולא באה לבקר כמו בעבר ונעלבתי מאוד אבל אחרי שדיברנו, הבנתי אותה וכאמור, קשר טוב ועוד עם אמא, לא שווה אפילו לקלקל ולכן כופפתי מעט ראש פה ושם, אבל לאמי ולבתי(לאמי יותר מפאת הגיל), אני מספרת הכל ולאמי הראשונה שאספר דברים. לגבי בתי בכורתי, תמיד אהבתי אותה מעומק הלב גם אם לא הייתה לי סבלנות יתרה פה ושם והיא ידעה ויודעת שאני תמיד פה בשבילה. מעבר לכך, כבר בגיל 12 לערך התחלנו להיות בקשר יותר בוגר ומעבר ליחסי אם ובת וכיום(כבר שנים רבות בעצם) ממרומי גיל 20 וחצי, היא סומכת עליי ואני מאמינה ומקווה שאני הראשונה שהיא תספר לה הכל כי היא יודעת והסברתי לה שאני פה בשבילה בכל מצב ומקרה ותמיד אהיה אמה שאוהבת אותה מעומק הלב. וכדוגמה, שלשום הלכתי עמה לקנות לה בגדים ונעליים והיא והחבר שלה מוזמנים בשבוע הבא לחתונה ולכן הלכנו לקנות גם שמלה יפה ומה שבתי אמרה לי, גרם לי להתרגשות רבה ולהבין שאני נושאת פרי בדבריי ובהיותי אמא חברה שלה..היא אמרה לי שישנה שמלה שחברות ראו עליה ואמרו שהיא מתאימה לה, אבל היא רוצה שאני אומר את האו קיי האחרון משום שהיא יודעת שאני אומר את האמת והיא סומכת על דבריי
וזה גרם לי לחוש בעננים ואמרתי לה זאת אפילו
הקיצר, אמא שלי היא ראשית אמא ואז חברתי ואני ראשית אמא ואז חברה של בתי ואף בני ובתי הקטנה וכמו שאני יודעת גבולות, כך הם יודעים גבולות והקשר הזה כאמור, הוא הקשר הכי בריא שיכול להיות במידה והוא בריא ועל גבול הטעם הטוב לשני הצדדים.
