אמא...
קראתי בפורום שלושים פלוס, אהבתי,הזדהיתי,ומשתפת אתכם.. "יום אחד כשילדיי יהיו בוגרים מספיק להבין את ההגיון שמניע הורה, אני אספר להם,כפי שאימי הרשעית אמרה לי: אני אוהבת אותך מספיק....כדי לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי ובאיזו שעה תגיעי הביתה. אהבתי אותך מספיק בכך ששתקתי ונתתי לך לגלות שהחבר שלך הוא סתם נקניק. אהבתי אותך מספיק כדי לשבת לך על הראש שעתיים,בזמן שניקית את החדר- עבודה שהיתה אמורה לקחת רבע שעה... אהבתי אותך מספיק בכך שהראיתי לך כעס,אכזבה,דמעות בעיני.. ילדים צריכים לדעת שהוריהם אינם מושלמים.. אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך, גם כשהמחיר ששילמת היה כה כבד שליבי כמעט נקרע מקרבי. אבל הכי הרבה,אהבתי אותך מספיק לומר לא,כשידעתי שתשנאי אותי אח"כ בגלל זה. אילו היו הקרבות הכי קשים,אני שמחה שניצחתי אותם,בגלל שבסוף גם את ניצחת. ויום אחד,כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההגיון שמניע הורים, את תגידי להם: אימי היתה רשעית?-אני יודעת שאימי היתה. לנו היתה את האמא הכי רשעית בעולם,בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר, אצלנו אכלו ביצים וירקות. בזמן שילדים אחרים שתו קולה ואכלו סופגנייה בצהריים, אנחנו אכלנו עוף... ונחשו מה הכינה אמא לארוחת ערב,גם זה היה שונה מבתים אחרים. אמא התעקשה לדעת בכל רגע נתון איפה אנחנו,אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה. היא היתה חייבת לדעת מי החברים שלנו,ומה אנו עושים איתם. היא התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה,נעדר לשעה או פחות. התביישנו להודות-אבל היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו לשטוף כלים, לסדר את המיטה,לבשל,לשאוב את הריצפה,לכבס,לזרוק את הזבל ועוד כל מיני עבודות אכזריות. אני חושבת שהיא היתה שוכבת בלילות במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לנו לעשות. היא התעקשה תמיד לומר לנו את האמת,את כל האמת ורק את האמת. כשהגענו לגיל הטיפש עשרה,היא קראה את מחשבותינו,וגידלה עיניים מאחור. אז החיים היו ממש קשים. אמא לא נתנה לחברינו לצפצף מלמטה כשהגיעו,הם היו צריכים להגיע לדלת כדי שתוכל לפגוש אותם. כשכולם "יצאו" בגיל 12, 13, אנחנו חיכינו לגיל 16. בגלל אמא הפסדנו חוויות שילדים אחרים חוו. אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב,הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר. הכל בגללה! עכשיו,כשעזבנו את הבית,לכולנו יש השכלה,אנחנו אנשים ישרים, עושים כל מה שביכולתינו להיות הורים מרושעים לילדינו. כמו שאמא היתה. אני חושבת שהבעיה של העולם הזה, הוא שאין מספיק.... אמהות מרושעות...."
קראתי בפורום שלושים פלוס, אהבתי,הזדהיתי,ומשתפת אתכם.. "יום אחד כשילדיי יהיו בוגרים מספיק להבין את ההגיון שמניע הורה, אני אספר להם,כפי שאימי הרשעית אמרה לי: אני אוהבת אותך מספיק....כדי לשאול אותך לאן את הולכת, עם מי ובאיזו שעה תגיעי הביתה. אהבתי אותך מספיק בכך ששתקתי ונתתי לך לגלות שהחבר שלך הוא סתם נקניק. אהבתי אותך מספיק כדי לשבת לך על הראש שעתיים,בזמן שניקית את החדר- עבודה שהיתה אמורה לקחת רבע שעה... אהבתי אותך מספיק בכך שהראיתי לך כעס,אכזבה,דמעות בעיני.. ילדים צריכים לדעת שהוריהם אינם מושלמים.. אהבתי אותך מספיק כדי לתת לך לקחת אחריות על מעשייך, גם כשהמחיר ששילמת היה כה כבד שליבי כמעט נקרע מקרבי. אבל הכי הרבה,אהבתי אותך מספיק לומר לא,כשידעתי שתשנאי אותי אח"כ בגלל זה. אילו היו הקרבות הכי קשים,אני שמחה שניצחתי אותם,בגלל שבסוף גם את ניצחת. ויום אחד,כשילדייך יהיו מספיק בוגרים להבין את ההגיון שמניע הורים, את תגידי להם: אימי היתה רשעית?-אני יודעת שאימי היתה. לנו היתה את האמא הכי רשעית בעולם,בזמן שבבתים אחרים אכלו ממתקים לארוחת בוקר, אצלנו אכלו ביצים וירקות. בזמן שילדים אחרים שתו קולה ואכלו סופגנייה בצהריים, אנחנו אכלנו עוף... ונחשו מה הכינה אמא לארוחת ערב,גם זה היה שונה מבתים אחרים. אמא התעקשה לדעת בכל רגע נתון איפה אנחנו,אפשר לחשוב שאנחנו אסירים בחופשה. היא היתה חייבת לדעת מי החברים שלנו,ומה אנו עושים איתם. היא התעקשה שאם אמרנו שנעדר לשעה,נעדר לשעה או פחות. התביישנו להודות-אבל היא הפרה בקלות את חוק העסקת הילד בכך שהכריחה אותנו לשטוף כלים, לסדר את המיטה,לבשל,לשאוב את הריצפה,לכבס,לזרוק את הזבל ועוד כל מיני עבודות אכזריות. אני חושבת שהיא היתה שוכבת בלילות במיטה וחושבת מה עוד היא יכולה לתת לנו לנו לעשות. היא התעקשה תמיד לומר לנו את האמת,את כל האמת ורק את האמת. כשהגענו לגיל הטיפש עשרה,היא קראה את מחשבותינו,וגידלה עיניים מאחור. אז החיים היו ממש קשים. אמא לא נתנה לחברינו לצפצף מלמטה כשהגיעו,הם היו צריכים להגיע לדלת כדי שתוכל לפגוש אותם. כשכולם "יצאו" בגיל 12, 13, אנחנו חיכינו לגיל 16. בגלל אמא הפסדנו חוויות שילדים אחרים חוו. אף אחד מאיתנו לא נתפס גונב,הורס רכוש של אחרים או מבצע כל פשע אחר. הכל בגללה! עכשיו,כשעזבנו את הבית,לכולנו יש השכלה,אנחנו אנשים ישרים, עושים כל מה שביכולתינו להיות הורים מרושעים לילדינו. כמו שאמא היתה. אני חושבת שהבעיה של העולם הזה, הוא שאין מספיק.... אמהות מרושעות...."
