אמא

קרני

New member
אמא

אל תצלמו אותה רועדת ומתייפחת אל תתעדו אותה קורעת חולצה שחורה אל תראו אותה מביטה אליי מבט אחרון מסרבת לראות את כל החורים בגופי, ובכל זאת... נוגעת, צורחת, נקרעת, מחפשת אחר האפשרות לקרב את ראשה אל הסדין הלבן, ולהעלם איתי. בבקשה אל תהפכו את הכאב שלה לפרסומת זולה של אבל, של אובדן הניחו לה לכאוב לבד, בלי צלמים וכתבים וסקרנים. אל תראו אותה בצערה וכאבה אני רוצה שיסתכלו על החיוך שלה, היופי הנדיר שלה, במיוחד כמו אז בבר המצווה שלי. אני רוצה שיחייכו אליה, המצלמות כבו, לא מרחמים. "...בעלמא דברי כרעותיא וימליך מלכותי בחייכון וביומכון ובחיי דכל בית ישראל בעגלה ובזמן קריב ואימרו אמן..." מחשיך... כבר לא רואים את אימא בוכה על הקבר שלי.
 
האם את בוכה,על עצמך,ילדה ?

אינני בטוח בכלל,שהבנתי אבל מה שבטוח,כי כואב לי לראות את בכייך,הקורע כי כאב,הוא כאב,הוא כאב.
 

קרני

New member
../images/Emo62.gifאז זהו... לא הבנת...

אולי אני צריכה לשפצר את השיר...?!?
 
למעלה