אמא
היי !
אני משתפת כאן משהו שמאוד התלבטתי אם לשתף בו. חששתי שאולי לא תבינו אותי כהלכה, שאולי זה יפגע במישהי איכשהו.
אני מאוד מקווה שזה לא יקרה.
בשלב כלשהו הייתי מאוד נסערת כי אמא שלי ששמעה שקשה לי מחוץ לבית , "התעוררה" והחליטה לעזור לי ופתאום נתנה לי סכומי כסף לא קטנים. היא קנתה לי מכונת כביסה , תנור ועוד כמה דברים הביתה.
זה מצד אחד היה מאוד מרגש. פתאום להרגיש איזה פירור אימא כזה, שאני בטוחה שכל הבנות כאן היו עושות הרבה כדי לקבל. מהצד השני אני רק מחכה לרגע שבו היא תחזור לטרוק לי טלפונים בפרצוף, לקלל אותי ולהחליט שאם אני משתמשת בכסף שלה אז עושים מה שהיא רוצה וכד'
זה היה כמו איזה רגע קטנטן של תקווה שהנה כל מה שקיוויתי לו קורה ואז עוד פעם היא נעלמת ויש נפילה וצלילה. וזה מעגל שחוזר על עצמו עוד ועוד פעמים. זה החיים שלי.
אני יודעת כמה זה הולך להישמע נוראי- אבל הרבה פעמים ייחלתי בלב שהיא תמות.
זו אולי תקוות שווא כי ברור לי שזה יהיה הרבה יותר מורכב ממה שאני מסוגלת לדמיין- אבל חלק בי עדיין מקווה.
אם היא הייתה מתה, אז כל הסביבה הייתה מבינה או לפחות מנסה להבין אותי ואת הקושי שלי. כי זה נורא לאבד אמא, ולא מטיפה לי מוסר כשאני אומרת "אני לא אוהבת את אימא שלי".
ואז היו מתנהגים אליי כמו שאני באמת מרגישה. כי אני מבחינתי איבדתי את "אמא" (סבתא) שלי בגיל שבע- שמונה. ונשארתי עם זה , מאז כ"כ לבד. הפירורים האלה שלה, הם יותר קשים לעיכול מאשר שלא יהיה וזהו.
היי !
אני משתפת כאן משהו שמאוד התלבטתי אם לשתף בו. חששתי שאולי לא תבינו אותי כהלכה, שאולי זה יפגע במישהי איכשהו.
אני מאוד מקווה שזה לא יקרה.
בשלב כלשהו הייתי מאוד נסערת כי אמא שלי ששמעה שקשה לי מחוץ לבית , "התעוררה" והחליטה לעזור לי ופתאום נתנה לי סכומי כסף לא קטנים. היא קנתה לי מכונת כביסה , תנור ועוד כמה דברים הביתה.
זה מצד אחד היה מאוד מרגש. פתאום להרגיש איזה פירור אימא כזה, שאני בטוחה שכל הבנות כאן היו עושות הרבה כדי לקבל. מהצד השני אני רק מחכה לרגע שבו היא תחזור לטרוק לי טלפונים בפרצוף, לקלל אותי ולהחליט שאם אני משתמשת בכסף שלה אז עושים מה שהיא רוצה וכד'
זה היה כמו איזה רגע קטנטן של תקווה שהנה כל מה שקיוויתי לו קורה ואז עוד פעם היא נעלמת ויש נפילה וצלילה. וזה מעגל שחוזר על עצמו עוד ועוד פעמים. זה החיים שלי.
אני יודעת כמה זה הולך להישמע נוראי- אבל הרבה פעמים ייחלתי בלב שהיא תמות.
זו אולי תקוות שווא כי ברור לי שזה יהיה הרבה יותר מורכב ממה שאני מסוגלת לדמיין- אבל חלק בי עדיין מקווה.
אם היא הייתה מתה, אז כל הסביבה הייתה מבינה או לפחות מנסה להבין אותי ואת הקושי שלי. כי זה נורא לאבד אמא, ולא מטיפה לי מוסר כשאני אומרת "אני לא אוהבת את אימא שלי".
ואז היו מתנהגים אליי כמו שאני באמת מרגישה. כי אני מבחינתי איבדתי את "אמא" (סבתא) שלי בגיל שבע- שמונה. ונשארתי עם זה , מאז כ"כ לבד. הפירורים האלה שלה, הם יותר קשים לעיכול מאשר שלא יהיה וזהו.
