אמא של חבר

avitano

New member
אמא של חבר

שלום לפני כמה חודשים, בערך 5 חודשים אמא של חבר לכיתה נהרגה בתאונת דרכים אני אישית לקחתי את זה קשה מאוד הכרתי אותה בערך, היא היתה אישה נחמדה וחייכנית כל כך צעירה וככה נהרגת בשניה המוות הטראגי שלה, היא פשוט התרסקה מתחת למשאית שהתנגשה בה גרם לי לחשוב המון, על כמה שהחיים שלנו יכולים להסתיים בין רגע אני עדיין חושב על המקרה, זה לא עוזב אותי אני עדיין בוכה, כאילו אני הבן שלה בעצמי, עדיין כואב לי כאב עצום אני מדבר עם החבר, לא על מה שקרה, הוא מקרין הרבה שמחה הוא בטח עוד חושב בעצמו על מה שקרה, אולי הוא אפילו לא עיכל? רק לפעמים זה נראה לי מוזר כאילו הוא כבר המשיך הלאה, ואני נתקעתי מאחור הודיעו לי את זה גם בצורה נוראית נכנסתי לכיתה ביום ראשון בבוקר התיישבתי הכיתה הייתה חצי ריקה, היה חשוך ומדוכא כולם בשקט עם הראש בשולחן ואז זה הגיע "שמעת?" -מה? "אמא של דביר נהרגה" עברה בי צמרמורת העפתי מבט לשולחן שלו, הוא היה מיותם, כמו דביר. החזרתי את המבט ועד זה התחיל הדמעות התפרצתי בבכי, יצאתי מהכיתה והתקשרתי, לאמא שלי היא בעצמה נדהמה וכאב לה, גם היא הכירה אותה כולם חיזקו אותי כאילו אני איבדתי את האדם הקרוב אליי ביותר ובעצם כמה פעמים ראיתי אותה? 3 פעמים? 4 פעמים כל חיי? זה הגיוני שאני עדיין כואב וחושב על זה?
 
למעלה