אמא שלי

[רוזין9]

אמא שלי

איבדתי את אמא לפני שלושה שבועות,היא לא הייתה צעירה,היא הייתה בריאה ,ופתאום קבלה אירוע מוחי מסיבי וזהו, יום אחרי נפטרה, נעלמה,ואני יתומה.
הכל היה כלכך מהיר, אני עדיין מנסה להבין, היתה לי אמא וזהו. אין יותר שיחות טלפון יומיומיות, אין שבתות משותפות, אין מי שידאג ויתעניין , היא הייתה דאגנית , יותר מידי לעיתים, אבל עכשיו זה כל כך חסר לי.הבכי לא פוסק, הלחץ בבטן ובחזה מחניק ,קשה לי לחשוב איך ממשיכים הלאה.

 

[האמא הסורגת]

שבת שלום רוזין

אין לך מושג כמה נגע לליבי המקרה שלך , גם אני איבדתי את אימי המנוחה לפני הרבה שנים תוך 4 שעות מרגע קבלת האירוע המוחי שלה בשנת 1977 , אצלך זה מאוד טרי ואת צריכה לעבד נתונים, כגון תחשבי רק על מה שהיה ביניכן ומה היה ביניכן המשותף ותיראי , אני לא אנחם אותך בזה שאומר מה שהלך לא חוזר , אולי הוא לא חוזר פיזית אבל במחשבה שלנו הוא תמיד קיים , האמא שלנו או כל יקר אחר שלנו תמיד קיים אנחנו תמיד מצפים לראותו מעבר לפינה הכי קרובה לא ציינת אם את נשואה ועל כן מה שאני לא עשיתי בזמנו הייתי אשה נשואה עם ילד קטן ובדיוק עברתי דירה , ולא הספקתי אחר כך החיים משכו אותי לכיוונים אחרים והיום אני עושה את זה , אני משוחחת עם פסיכולוגית ראשית איך להבין דברים שעוברים עלי , ואני אינני אומרת שתפני לפסיכולוג , אני מציעה שתדברי על כך אפילו עם חברות, משפחה והעיקר להוציא את כל המבוכה שנמצאים בה , אישית אני כותבת יומן אישי ומספרת ליומן את כל הלבטים הגעגועים הכמוסים ביותר שעוברים עלי , ורק אני והיומן יודעים מה באמת עובר עלי כל החששות שלי והפחדים שלי בעיקר לאחר שחוויתי בעצמי לפני כשנה אירוע מוחי והתגברתי ואני היום כותבת לחברים ב"נאמן" ומנסה לעודד אותם .

 

[רוזין9]

אמא שלי

ת ודה על התגובות המחבקות, .אין לי משפחה משלי ולאחרונה אני לא עובדת, כך שיש לי זמן רב למחשבות ולבכי. יש לי אח ואחיות , אך אני מרגישה די לבד באבל הזה.אומרים לנו שהנחמה שלנו היא שהכל נגמר מהר ושהיא לא סבלה, זה ממש לא מנחם אותי .יש לי נחמה אחת אולי וזה שיכולתי להיות איתה יותר לאחרונה כי היה לי זמן פנוי, אבל מי חשב על זה אז? אני מוצאת את עצמי באתרים של חיים אחרי המוות, מחפשת לי נחמה.

 

[שרה155551]

מבינה כל כך

רוזין. כל כך מבינה אותך. גם אימי קיבלה שבץ מוחי קטלני פתאומי, קמה בבוקר ותוך שעה כבר איבדה את ההכרה, כשהגענו לביה"ח כבר אמרו לנו להפרד ממנה. אבי הלך מלפני 20 שנה. גם אני מרגישה לבד באבל הזה. גם אם יש אחים, כל אחד לוקח זאת בצורה אחרת. וההרגשה היא של לבד. גם אני משוטטת כל הזמן באתרים כדי למצוא נחמה, כדי לדעת מה קורה שם עם אימא ואבא. הלוואי והייתי יודעת.

 

[רוזין9]

אמא שלי

אכן הרגשה קשה,גם לנו אמרו שהסוף הוא עניין של שעות ושאין מה לעשות.מהלומה כזו לא צפויה קשה מאד לקבל.תודה על תגובתך,יש ביוטיוב המון סירטונים בהם ניתן להעזר, מדיטציות ושיטות שונות של ריפוי , אני נעזרת בEFT האפקט מיידי .כדאי לבדוק, הרוב אמנם באנגלית, אך מצאתי כמה בעברית למי שצריך. אני רוצה להאמין שאימי נמצאת במקום טוב ושהיא לא סובלת. נחמה לכולם.

 

[אשבל1]

רוזין יקרה, אני מאוד משתתפת בצערך

ליבי איתך, יכולה לשמוע כמה את כואבת ומתגעגעת, כמה המוות הפתאומי השאיר אותך המומה וכואבת , ספרי לנו מי תומך בך בשעות וימים קשים אלו... אני מקווה שיש לך את מי לשתף בכאב, וגם אנחנו כאן איתך.. מקשיבים..

 

[mykal]

קשה, קשה לבד,

למה את לא עובדת?
לפעמים העבודה מאפשרת מפגש עם קהל, צורך
להתלבש, לצאת החוצה ולאורר מחשבות.
את רק 3 שבועות מאז הפטירה, עוד כ"כ טרי , כ"כ פתאומי,
צריך זמן כדי לאסוף את המחשבות, את הרגשות.

 

[א ו ח נ ה]

אני משתתף בצערך

ולצערי מבין אותך לחלוטין...גם אמא שלי נפטרה מאירוע מוחי פתאומי לפני כשנה וחצי ונפטרה לאחר 5 ימים.
זה הלם אדיר שמאוד קשה להתמודד איתו, במיוחד אם יש אמא שמאוד קרובים אליה ויש יחסים מדהימים איתה.
לי אישית לקחו כמה חודשים טובים לעכל ולהבין את החלל הזה שנוצל, זה משהו שמאוד מאוד קשה להתמודד איתו
אנשים בסביבה הקרובה והרחוקה שלי היו בטוחים שמהצער אני הולך להתאבד, הם לא הכירו אותי במצב כזה מעולם (אני זה שמעודד ומצחיק אחרים תמיד)
העדפתי לא לשמור כלום בפנים ולהתאבל בצורה הכי קשה ומוחצנת שיש, בכיתי שעות בכל יום במשך 5 חודשים, ולאחר מכן הבכי הלך ופחת אבל לחלוטין לא חזרתי להיות מי שהייתי.
לאבד אמא זה משהו שמשנה את החיים ואת האישיות לחלוטין.
מאחל לך שתהיי חזקה ושתתני זמן לעצמך לכאוב ולהתאבל כי זה הדבר היחיד שיאפשר לך בהמשך הדרך להתאושש, ותאמיני או לא - גם לחייך.

 

[אשבל1]

 

[א ו ח נ ה]