אמא שלי מתמוטטת

[שיוואנה]

אמא שלי מתמוטטת

אחרי חודשיים וחצי שהצלחתי לא להיות איתה בקשר, והיה לי טוב כי בניתי את עצמי. זה התאפשר לי כי הייתי רחוקה מהחרדות שלה ומהכאב שהיא גורמת לי. היא דווקא שידרה לי שהיא חזקה ולא שמה עליי. היום בבוקר היא התנפלה עליי. אז קודם כל עצרתי אותה ולא נתתי לה להאשים אותי. ניסיתי להראות לה שאני לא עושה משהו כדי לפגוע בה אני עושה משהו כדי לשמור על עצמי. כשהיא הבינה שהיא לא יכולהלהתקיף אותי היא פשוט התמוטטה והתחילה לבכות ואמרה שנורא קשה לה. אח"כ היא טרקה לי את הטלפון. ואני נשארתי עם כאב מוזר. כואב לי כי היא כזו חלשה. כשהיא חלשה אני חווה גם את עצמי חלשה. ואז אני כועסת עליה שלא נתנה לי עמוד שדרה. ואז שוב אני מרחמת עליה כי לא היו לה כלים לתת. וזה חוזר חלילה. ובתוך כל זה אני משכיחה מעצמי את הכאב הגדול שלי על זה שילדה אותי ולא רצתה אותי. אולי נוח לי להעלים אותו קצת.

 

[kisslali]

שיוואנה יקרה

קודם כל חיבוק, כי זה נורא נורא נורא כואב. לו לא הייתי בסיפור כ"כ דומה בטח הייתי אומרת לך בדיוק מה ששמעתי המון: אולי תזוזי הלאה, כמה שנים עוד תחטטי בפצע הישן... מכירה, מזדהה וכואבת יחד איתך. לצערי כל מה שיש לי להגיד זה שאין, ולא יהיו כאן מנצחים. זה כואב, זה יכאב וזה לעולם לא יגמר. הכי טוב שאפשר לדעתי זה ללמוד לחיות עם זה שמעולם לא הייתה לך אמהות שלמה ומצד שני לתקן דרך היותך אם טובה ומוצלחת יותר. אתאר לך חלק משלל הפתרונות שאני חיה איתם: 1. מינונים קצובים של "זמן אמא"- כמה שצריך אבל לא יותר מדי. 2. הנמכת ציפיות מאמא (ובעצם מהמשפחה כולה) לגובה רצפה. כשלא מצפים לא מתאכזים ואז לא כואב עוד יותר. 3. השקעה אינטנסיבית (עד קיצוניות) בבניית מערכות חלופיות: זוגיות, ילדים והכי הכי חשוב: ח ב ר י ם! להשקיע בכאלה שיהיו שם לעולם והכי חשוב כשתצטרכי אותם. שוב חיבוק גדול גדול גדול ורוצה לנחם אותך שאני תיקנתי עם הילדים שלי - גם את יכולה! ללי

 

[שיוואנה]

תודה על החיזוקים, כי בסביבה שלי

כעת קשה לי לקבל אותם. את צודקת אומרים לי תמשיכי הלאה מה את מתעסקת כל כך עם העבר. אבל הכאב שם, ומרגע שפגשתי אותו אני לא יכולה להעלים אותו. אני לומדת לחיות אותוולומדת את הצמיאות (ובכלל זה רמת הציפיות). אני בונה את הזוגיות שלי ואני אמא כמו שאני רוצה להיות ומשקיעה בזה המון. מתאפשר לי לעשות את זה טוב יותר כשאני רחוקה ממנה, מה לעשות גם אני רק בן אדם ויש לי שם רגשות, וכשאני בקשר איתה אני מפתחת ציפיות ונותנת מקום לכאבים וההרגשויות שלה. אני לא ברוגז איתה וגם הסברתי לה את זה המון. אני פשוט מתקשרת פעם בשבוע במקום לדבר פעמיים ביום. אני לא מטיחה בה האשמה ואני לא פותחת איתה דברים מהעבר. אני מכבדת את גילה (70) ומבינה שאין טעם לצפות שתשתנה. אבל אני כן שומרת על עצמי, שמה את הגבולות במקום להם זקוקה כעת, מבלי לבזות אותה. פשוט בלקחת מרחב. ואם כשאני לוקחת מרחב היא כל כך רותחת עליי אז תארי לך כמה לא התאפשר לי בחיי המרחב הזה ומדוע אני זקוקה לו כל כך כדי לנהל את הזוגיות וההורות שלי באופן תקין. וואו! תודה עזרת לי להגיד את זה בצורה כל כך ברורה!

 

[ענתר]

שיוואנה

אינני מכירה את סיפורך. אני רק מנסה לדמיין את אחת מבנותי כותבת דבר כזה. גם אני הייתי מתמוטטת. אני חושבת שלהיות חזקה אינו חייב להיות בניתוק הקשר. את יכולה להציב את גבולות השיחה לדברים שנוחים לך. תמיד ניתן להפנות את השיחה לשני, כשהיא מתחילה לחקור דברים שקשים לך, את מפסיקה ושואל אותה עליה . אם החולשה מתבטאת בכך שהיא בוכה לך על הצרות שלה וזה מה שמפריע לך. תשירי לך בלב שיר קטן שאלו הצרות שלה לא שלך. את רק מקשיבה לה ואומרת כן זה קשה. בהצלחה

 

[תלתלים123]

סימני דרך

היי - כל הכבוד שכבר חחודשיים וחצי את מתמידה בהחלטה שלך! תראי איך אני מתרגמת את ההתנהגות של אמא שלך.

לא יודעת מה עשתה ששידר לך שהיא חזקה. אם היא שיתפה פעולה ושמרה על מרחק זה לא בהכרח סימן לחוזק. באותה מידה זה יכול להיות בלבול, המתנה שתישברי, כאב, פחד מהחולשה שהיא מגלה בעצמה בגלל המצב החדש שהכתבת.

בכי הוא לא סימן לחולשה. הוא סימן לפורקן של רגש. אמרה שקשה לה ושיתפה אותך ברגשותיה. זה היה די מפתיע, הא? זו תפנית בכלל לא רעה.

טרקה את הטלפון כי זו "גיחה" ראשונה שלה למשחק לפי הכללים שלך. היא לא רגילה. תני לה זמן. אמא זה בסך הכל בנאדם עם חוזק ועם חולשות. היא אנושית. החיים לימדו אותי שלפעמים הורים לא רוצים ילדים כי הם מזכירים להם דברים שהם לא אוהבים בעצמם. זה לא בוגר אבל קיים. וזה לא אומר שעמוק בפנים הם לא קשורים לילדים. קחי בחשבון שעכשיו היא עוברת תהליך ובגלל שאת מכתיבה אותו, את החזקה והיא החלשה. היי גאה. יום אחד תגלי שאת גם סולחת לה.

 

[שיוואנה]

את מתרגמת טובה!

פשוט ומציאותי שמת את הדברים ותודה על התמיכה. אנ יחמכה ליום שאוכל לסלוח.