גמבה מתולתלת
New member
אמא שלי כועסת עליי
שמתי גם בפורום אחר! שכחתי לטלפן ולהגיד חג שמח אתמול, לפני החג השני. היום טילפנתי אחר הצהריים, אחר שחזרנו מההורים של בעלי והיא מאד כעסה ואמרהלי שאני מעליבה וטרקה לי את הטלפון בפנים. האמת שלא יחסתי כזו חשיבות לחג השני. ראיתי בבוקר של אתמול שיש לי שיחה ממנה ואמרתי שאני אצלצל יותר מאוחר, כי הייתי בקניות עם הילדים. ממש שכחתי, אנחנו מדברות גם ככה כל יום לפחות פעם-פעמיים, אנחנו מאד מאד קרובות. רק בערב של אתמול, ב8 בערך, נזכרתי שיש חג שני, לא חשבתי על להגיד "חג שמח". היינו בבית כולנו, אחרי ערב בבריכה, עייפים מול הטי וי, ממש לא עיניין אותנו לארח או להתארח. ועכשיו היא ממש היתה עצבנית. בת דודה שלי באה מרחוק מאד להוריי (שגרים כמה רחובות לידי), לא ראיתי אותה המון זמן ורציתי לבוא. אמרתי לאמא שלי: "איך אני אבוא עכשיו עם כל המתח והעצבים?" והיא אמרה: "לא רוצה שתבואי" וטרקה. בסוף הבת דודה באה אלינו לשעה. העיניין הוא שהיא תמיד בסדר איתי ונורא עוזרת וכו וכו, ואני מרגישה שאכזבתי ועשיתי "פדיחה", למרות שבהן צדק לא חשבתי שדין חג שני כחג ראשון, פורמלי ו"חגיגי". בעלי ואני לוקחים את החגים בקלות, אם היה לנו כסף היינו טסים בחג עצמו לחו"ל. והוריי גם ממש לא דתיים (בלשון המעטה), אבל לאמא שלי חשוב לקבל כבוד, ומבחינתה אני לא נתתי כבוד, במיוחד כשהיא כל כך עוזרת ותומכת בכל מובן וכל הזמן.
שמתי גם בפורום אחר! שכחתי לטלפן ולהגיד חג שמח אתמול, לפני החג השני. היום טילפנתי אחר הצהריים, אחר שחזרנו מההורים של בעלי והיא מאד כעסה ואמרהלי שאני מעליבה וטרקה לי את הטלפון בפנים. האמת שלא יחסתי כזו חשיבות לחג השני. ראיתי בבוקר של אתמול שיש לי שיחה ממנה ואמרתי שאני אצלצל יותר מאוחר, כי הייתי בקניות עם הילדים. ממש שכחתי, אנחנו מדברות גם ככה כל יום לפחות פעם-פעמיים, אנחנו מאד מאד קרובות. רק בערב של אתמול, ב8 בערך, נזכרתי שיש חג שני, לא חשבתי על להגיד "חג שמח". היינו בבית כולנו, אחרי ערב בבריכה, עייפים מול הטי וי, ממש לא עיניין אותנו לארח או להתארח. ועכשיו היא ממש היתה עצבנית. בת דודה שלי באה מרחוק מאד להוריי (שגרים כמה רחובות לידי), לא ראיתי אותה המון זמן ורציתי לבוא. אמרתי לאמא שלי: "איך אני אבוא עכשיו עם כל המתח והעצבים?" והיא אמרה: "לא רוצה שתבואי" וטרקה. בסוף הבת דודה באה אלינו לשעה. העיניין הוא שהיא תמיד בסדר איתי ונורא עוזרת וכו וכו, ואני מרגישה שאכזבתי ועשיתי "פדיחה", למרות שבהן צדק לא חשבתי שדין חג שני כחג ראשון, פורמלי ו"חגיגי". בעלי ואני לוקחים את החגים בקלות, אם היה לנו כסף היינו טסים בחג עצמו לחו"ל. והוריי גם ממש לא דתיים (בלשון המעטה), אבל לאמא שלי חשוב לקבל כבוד, ומבחינתה אני לא נתתי כבוד, במיוחד כשהיא כל כך עוזרת ותומכת בכל מובן וכל הזמן.
