אמא שלי [ואבא גם]

[naama78]

זה../images/Emo20.gif

אמיתי.קורע.פוצע. זה יפה. מרגש. סוחט. זה כואב. יפה וכל כך כואב לי

 

[יערית]

כן...

האמת שכ"כ מזדהה איתה,קראתי היזדהתי עם השורה התחתונה, השורה התחתונה שלפעמים מזעזעת חיים שלמים או יוצרת עוגן וביטחון לחיים יציבים יותר. וזה הבייס{הבסיס} לכל המערכות יחסים שנבנה בעתיד. אוהבת את האמת שבה אתה חי!

 

[זאת אני 72]

../images/Emo140.gif

לפני כמה שבועות נתתי לאמא שלי לקרוא משהו שכתבתי. לא אישי מאוד, לא חושפני מאוד, אבל כל כך שלי אישי. היא קראה ואמרה - יפה. זהו. שום התייחסות לתוכן ולמה שהבאתי מתוכי שם. אנשים אחרים שקראו, יכולתי להרגיש שנגע בהם ואילו בה - כלום. למדתי עם הזמן לקחת את מה שטוב בה ובו. אין עליהם בעזרה טכנית עם הילדים בכל יום ובכל שעה הם שם בשבילי. זה מה שהם יכולים ובזה הם טובים. שיחות נפש והבנה לא היו אז איך פתאום יצוצו להם. אתה לפחות יודע שנתת ה-כל כדי לנסות להראות את עצמך, להכיר לה (ולו) אותך, מה שאני ויתרתי עליו. הכתיבה יפה לך. כאן ובכלל. נוגע..

 

[ט ל י ה ב ת]

ואוו .... קראתי פעמיים

בראשונה ברצף בנשימה אחת ובשניה בכדי לקלוט את רצף האירועים אני מבינה שאתה רק משתף ולא מבקש דעות, עצות ורעיונות... ורק קטנה אם תרשה לי... נקודת מבט נוספת - אולי- מצד האם... הרואה את בנה שגידלה כל חייה... טיפחה לגבר, מכובד, מלומד שהצליח בחייו... עבודה/קריירה, בית, משפחה... גבר חזק והיא רואה מולה כעת גבר שנישבר.. גבר שמתפרק לה והיא אובדת עיצות ולא יודעת איך לעודד כי אין מילים למה שהוא חווה והיא רוצה שהוא רק יהיה לה בריא.. שיחזור לחייך, להיות מאושר.. הרי זו כל בקשה שלנו כהורים לילדינו.. אין לה איך לנחם.. ואין לה דרך למחוק לך את הכאב... אז היא ניסתה לעורר אותך, לנער אותך חזק שתתעורר לה כבר.. שתחייך אליה... כמו פעם... אז אולי היא לא כל כך הבינה שהילד שלה מבקש בסה"כ חיבוק ונחמה... הרי הוא גבר... כבר לא ילד - הבן שלה... ואיך היא פתאום תלטף את מצחו ותבטיח לו שתשמור עליו מכל רע? איך? אחרי שהוא ניפגע כל כך... אז אולי זו דרכה של אימך שבחרה לנער אותך.. אולי קצת חזק מידי... אולי קצת מוקדם מידי... אבל זה רק כי היא חוותה איתך את הכאב שלך. לא מכירה ולא באמת יודעת ולכן כתבתי הרבה אולי... שרק תמצא את הדרך אל האושר.

 

[ב ד ר ך]

אולי

כי היא עמוק עמוק בפנים ומי שבפנים לא תמיד יכול לראות את כל התמונה. אם היא הייתה יכולה לקחת כמה צעדים אחורה, להתנתק ריגשית מהעובדה שמדובר בבן שלה (שאין ספק שהיא רוצה את טובתו) אז אולי היה לה יותר קל להבין אותך, להזדהות עם כאבך, להרשות לעצמה להשליך את כל כולה לתוך סערת הרגשות שלך וביחד איתך להתפלש בכאב הזה. אבל יש לה "תפקיד" להיות לך המגדלור והסלע היציב. (אפשר להתווכח אם זה התפקיד שלה או אם זה בכלל נכון ) . את זה אני חושבת מנקודת הראות האימהית שלי. כאמא שעושה טעויות עם הבנות שלה, כאמא שמפספסת מידי פעם (מקווה שלא הרבה) את מה שהבנות שלי היו זקוקות לו באותו רגע - אוזןשבת/חיבוק/נוכחות. הרבה פעמים אנחנו כהורים חושבים שעל כל בעיה שייש לילדים שלנו אנחנו צריכים לתת להם מענה או עיצה. וזה לא כך. לפעמים הילדים שלנו רק רוצים בדיוק את מה שאתה רצית באותו רגע- הבנה, חיבוק. כנראה שייש בכל זאת משהו בקשר שלך עם אמא שלך, משהו טוב, משהו שמרשה לעצמך לבוא אליה ולשתף אותה ברגשות האינטימיים שלך , אל תשפוט אותה בחומרה רבה כל כך על הפיספוס שלה, פשוט תכוון אותה.

 

[אופק דגנית]

אמא שלי<ואבא גם..>

אלוהים גם לא יודע עד כמה החלל אצלי מהם..ישאר תמיד.. הוא גם לא יודע..עד כמה שאמלא אותו..הוא תמיד ישאר קצת ריק.. הוא גם לא יודע.. עד כמה בכתה נישמתי באותו בוקר שלמחרת אותו ערב.. שאמא אמרה."את משוגעת..למה לך להתגרש.."..ואני יצאתי..וידעתי שלא אחזור..עד שתבין..או לפחות תהייה ליד.. הוא לא יודע..איך בכתה נשמתי..שאמא התקשרה על הבוקר.. ובפעם הראשונה בחיי ידעתי שהיא שם איתי לידי בשבילי..ולא משנה במה אבחר.. הוא לא יודע..איך שמעתי את אמא בוכה בטלפון..מבקשת "סליחה"..וליבי נחנק הוא לא יודע.. עד כמה הבטחתי שלילדיי..אהייה אמא אחרת..מעט טובה יותר.. והיא אמא שלי..מאז אותו בוקר..מרגישה אותי יותר.. ואבא..אבא תמיד רק שם..לא ממש יודעת איך הוא מרגיש ולמה..? לפעמים חושבת שהנה כאב נעלם..אך צץ מידי פעם.. כמו עכשיו..כי זה חלל..שתמיד מעט ישאר ריק.. כבר.. הולכת לרחוץ פנים..

 

[R a c h e li]

בא לי....

להתקרב אליך .....לשבת איתך שם בחדר על הריצפה בא לי באלוהים בא לי....ללכת איתך ולרכוש שק איגורופ ביחד וואלה בא לי לצרוח חזק חזק ולאמר "מתוק שמור על עצמיך רק אתה" המשבצות האלו שרוצים הם לדחוס אותנו כלל לא יצליחו שיקפוץ העולם אוייייייייייי כמה שאני מזדהה אצלי זה טיפה הפוך.....אבא [ואמא גם] (הורדתי את שלי כי הם כבר לא) רחלי שרוצה שתשלח לה נשיקה.....

...

 

[נועם**]

../images/Emo20.gif אני רוצה לומר לך...

שאני מלאת הערצה... ללכת ביער העבות הזה של החיים, בשביל הרחב המוכר והטוב שהתוו אחרים במשך שנים, כבשעצם בכל מאודך רצית לחקור את הנופים והנתיבים האחרים שמציע היער .... לרוות את צמאון הנשמה במי נחל זכים המפכים דווקא הרחק מהשביל... באיבחה חדה וכואבת נזרקת מהשביל, כאבת את האובדן של משהו מוכר וידוע, ולימדת את עצמך לנשום עמוק... ולהלך במקומות בהם רצית להיות מאז ומעולם.... כל כך רבות הנשמות התועות, שכויות הבגידה צורבות בהן גם שנים רבות אחרי, ששריטות שנישרט בה ליבן לא העלו ארוכה... והן לא מוצאות את השבילים הללו... אשריך שחיפשת, אשריך שהתחלת למצוא... אשריך שאזרת אומץ עד כדי כך... אשריך וטוב לך, את דרכך איש נפלא תלווה ברכת הנשמות המדריכות... מלאת הערצה - כבר אמרתי???

 

[ר ו ב נ ס י ת]

ואני רוצה להגיד שהעיקר

שבסוף אתה האמיתי פרץ החוצה. עם התשוקה והייצריות והכשרון והחכמה. ונפלא, שאתה כבר קצת פחות פוחד. מאחלת לך להגיע לסופה של הדרך שהתחלת.

 

[a n a t i 3 3]

מדהים../images/Emo70.gif../images/Emo7.gif

כל כך מתחבר לי עם עצמי! מדהים!!!

 

[נקיטה...]

האמת שבך.

שיוצאת בכל פעם מחדש החוצה אל הכתב ...אלינו הקוראים. הכתיבה המלטפת, הנפלאה והמרגשת כל כך. (כתיבה שכזו...קוראת אותך...ומתרגשת...כמה עוצמה יש בתוך כל שורה...ומתגעגעת לימים בהם כתבתי מה"בטן" אני). טוטאל...פעם אמר איש חכם..."ילדים לא מגיעים עם ספר הדרכה"... זו הדרך שלה...אמא שלך. כתבת כל כך מתוכך...כתבת את האמת שלך נתת לה היום פתח...להבין "אותך"... תן לה זמן...לראות את הדברים שכתבת...להרגיש אותם ולהבין... קח אותו לאט את הזמן. כתיבה...מדהימה. חיבת להיות דביקה ולשלוח לך חיבוק

 

[בן הקשת]

../images/Emo10.gif גם אנחנו מתגעגעים אליהם...

לימים ההם, בהם היית כותבת מהבטן. למה הפסקת? זהו? הגעת להארה?

 

[childman1]

חזק, מרגש, מיוחד

כתיבה מדהימה ונוגעת ללב. לא מכיר אותך וזה יהיה שיטחי ליעץ לך מבלי לדעת מי אתה, אז כל מה שאני יכול לומר זה שכנראה התהפוכות הריגשיות שעברת בשנתיים האחרונות זה כי הנשמה שלך אומרת לך תפסיק להתעלם ממי שאתה. אחריות לילדים לעבודה להורים זה חשוב אבל מה איתך, אל תשכח שאתה החשוב מכולם, תעשה את מה שגורם לך לאושר, לך עם היצירתיות שלך תחיה את חייך כמו שטוב לך ולא כמו שאחרים מצפים ממך. בהצלחה במימוש העצמי.

 

[קזה1]

../images/Emo140.gif אשריך

תמיד מיטיב לתאר ולגעת בסיטואציות ובדברים שהם הכי הכי "בחיים" זה עוזר עכשיו ולעתיד גם. כל הכבוד שוב

גדול לך.

 

[חן חן40]

היכולת לכתוב

היא ברכה. היא כשרון היא מתנה שבורכת בה. ועל זה אשרייך. כל הכבוד על הפתיחות, הנגיעות הקטנות בכל אחד שקרא את מה ששלך בלבד.

 

[henush7]

../images/Emo43.gifהקפיצו לך לשער את הבלוג

ראוי ושווה בהחלט

 

[שושן פרא]

אתה איש אמיץ ../images/Emo141.gif

צר לי לומר, שכמו NDR גם אני לא מופתע מתגובתה של אמך. אתה אמנם עברת תהליך בשנתיים האחרונות, והתחלת להשיל מעליך כמה "משקולות" שמעיקות עליך והורסות את חייך, אבל אמא שלך לא עברה את התהליך הזה. אני מקווה שההתנסות הזו לא תשקיע אותך עמוק בתוך ייאוש, ולא תוותר על תקוותך למצוא מישהו (ואפילו יותר ממישהו אחד!) שיבין אותך ויאהב אותך כמו שאתה. אני יכול לומר לך מנסיוני, שאנשים כאלה קיימים, ושמוצאים אותם במקומות הכי פחות צפויים. עצוב, שהוריך וגרושתך אינם נמנים עימם.

 

[deena]

וזה הגיע לשער ../images/Emo43.gif

 

[a n a t i 3 3]

אם זה לא יגיע אז מה כן יגיע.. ../images/Emo13.gif

 

[M i c h a l y U S A]

חושבת שזה הגיל

שאליו הגענו..ופתאם רואים בזוית שונה את ההורים שלנו..וגם מבינים. ההבנה הזו מאפשרת לך לפתוח את הלב ולשתף..וזה מה שחשוב. השיתוף והסליחה וההבנה.. ואמא יש רק אחת. בכל מצב בכל מקום..שיהיה בהצלחה.