אמא ציירי לי

vered4

New member
אמא ציירי לי

מוכר? הילד שלי ממש אוהב לצייר, ולבחון צבעים. כמובן שהוא לא יכול לצייר כל מיני דברים שהוא רוצה, ואז אחרי שהוא מצייר קצת, הוא רותם אותנו למלאכה. מצד אחד זה משחק, מצד שני, אני רוצה שהוא יצייר ולא שיפעיל אותנו. מה קורה אצלכם בתחום?
 

לאה_מ

New member
צייר לי כבשה...

עומר מעולם לא ביקש ממני לצייר לו. כנראה פשוט משום שהוא לא אהב לצייר. שירה גם לא מבקשת שאני אצייר (ויש לה סיבה טובה - היא מציירת הרבה יותר יפה ממני
) - אבל היא מבקשת לפעמים שאגזור לה צורה כלשהי (למרות שהיא יודעת היטב לגזור בעצמה כשהיא רוצה). אני לא רואה הבדל בין בקשה של ילד שאני אבנה איתו בלגו לבין בקשה שאני אצייר איתו. אם מתאים לי לשחק איתו, אז לגו, סיפור, פאזל, משחק קופסה, ציור, גן שעשועים, מחבואים, תופסת - הכל הולך. אם לא מתאים לי לשחק איתו, והוא מסוגל להבין את זה ולהעסיק את עצמו עד שאתפנה, לא ממש משנה אם מדובר בציור או במשחק אחר, לא?
 

דסי אשר

New member
אני רואה הבדל.

כשילד יודע לשחק בלגו, ומזמין אותך למשחק, הוא מזמין אותך להיות אתו. כשילד מזמין הורה לצייר לו משהו, זה משום שהוא עוד לא מסוגל לצייר את המשהו הזה, ואז מבקש ממך. יש "חשש" שזה לא יעודד אותו להמשיך ולצייר, ולפתח את המיומנויות שלו- כי תמיד ישאף לצייר "מושלם" כמו שההורה צייר. בהתפתחות הציור, אחרי שלב השירבוט, יופיע שלב השירבוט עם הקריאה בשם לציור. אחר כך יופיעו עגולים(אני לא נותנת סקירה מקצועית...), ואז הילד יכול לצייר משהוא עם קו ועיגולים, כאשר כל עיגול נמצא במקום אחר בדף, והא יקרא ליצירה בשם. בשלב אחר, כל הפריטים יהיו יותר מקובצים, ולאט לאט ישפר את יכולותיו, הן המוטוריות והן הקוגנטיביות. גם ילד שמשחק בלגו, לפעמים לא יכול, מחינת מיומנות מוטורית והתפתחות קוגנטיבית, לבצע את כל הניואנסים של הלגו. אבל כאן, ההורה הוא במעין תפקיד של מקשר, מחבר בין מיומנוית הילד ומשחק הלגו. אני בכל אופן לילדי, תמיד אמרתי שאני לא יודעת לצייר יפה..., וצעתי שהם יציירו, ונראה מה יצא. הם לא היו מתוסכלים מהתשובה שלי... דסי
 

כרמית מ.

New member
לא יודעת אם יש הבדל, אבל זו הבעיה

המבוגר מציב רף שלילד הקטן הוא בלתי אפשרי. אמא שלי תמיד מספרת על אחותי הגדולה, שמאד אהבה לבנות בלגו, עד שיום אחד, אבא שלי, בתמימות, בנה סמיטריילר מדהים מלגו - וזה היה היום האחרון שאחותי בנתה בלגו. (אגב, דבר דומה קרה לי איתו עם משחק שח). כשאנחנו מציירים עבורם, אנחנו גם מציבים הגדרות של "מה המבוגרים רוצים" - כשילדי רק התחילו לצייר, ישבתי לידם וציירתי להנאתי בלון. חודשים רבים אחר כך, כשהגיעו לשלב המתאים, הם היו "תקועים" המון זמן על ציור בלונים (ואני בטוחה שזה קשור). אגב "לא יודעת לצייר יפה" זה די בעייתי - כי גם זה מגדיר רף, שאם אתה לא מצייר מספיק יפה, עדיף שלא תצייר בכלל...
 

zimes

New member
בלי נסיון לצייר עם ילדים

אינטואיטיבית, נראה לי נכון לצייר עבורם כמיטב יכולתי (ורצוני באותו רגע), בהתאם לבקשתם. ילדים שומעים אותנו מדברים, ולומדים לאט לאט. ילדים רואים אותנו הולכים, וומדים לאט לאט. בדומה - אני לא חושבת שכל ילד שיראה את הוריו מציירים, יתוסכל ולא ילמד לצייר יותר.
 

יונת ש.

New member
אפשר לצייר ביד שמאל

גם אתגר מעניין, וגם פחות מאיים על ילדים שהפער ביכולת הציור מפריע להם. מנסיוני האישי, לילדים שלי לא הפריע שהם ראו אותי מציירת. קרה שהם ביקשו ממני לצייר להם עוד ועוד ונראה היה שהם לא מציירים בעצמם, אבל זה תמיד היה רק באותו רגע. אחרי יום-יומיים הם תמיד חזרו לצייר בעצמם - לפעמים עם השפעה של מה שהם ראו אותי מציירת, ולפעמים בלי. אבל כמובן שכל ילד זה סיפור אחר, ויש ילדים שעלולים להגיב לזה אחרת.
 

עירית ל

New member
עם נסיון מועט בלצייר עם ילד

יונתן בן שנה וחצי ומבקש כמעט תמיד שאני אשב איתו לצייר ולרב גם שאצייר עבורו. זה לא נראה לי בעייתי כל עוד הוא מזמין את הציור. הוא לא מבקש ממני לצייר ערים שלמות. הוא לרב מבקש עיגול או אוירון ועוד עיגול ואולי איזה פרח קטן או פרח גדול. לא נראה לי שההיצע הזה עלול לפגום במוטיבציה שלו. לפחות לגבי אוירונים - שלו הרבה יותר יפים כי אפשר לדמיין אותם במלוא הדרם בעוד שלי נפרשים על הדף במלוא עליבותם.
 

vered4

New member
אני אומרת שאני לא רוצה לצייר

ואני באמת לא אוהבת את זה. אני אומרת לו, אתה רוצה, תצייר, אני לא רוצה. ואז הוא הולך להפעיל את האחים שלו.
 

מירי,

New member
לבנות איתו לצייר במקומו...

כשאני בונה בלגו איתו אז הוא שם חלק ואני חלק , כשהוא מבקש שאני אצייר עבורו (ועם דודו זה היה קורה המון, עם בן אגב בכלל לא) הוא רוצה להיות פסיבי בקבלת התוצאה , אני אצייר - החלק האקטיבי שלו יהיה להגיד לי מה לצייר ולקבל את הציור מוכן - לעיתים אפילו לא לראות אותי מציירת...
 

vered4

New member
גם אצלינו זה המצב

ועכשיו הוא מתעניין חזק בנושא צבעים, אז כל ציור הוא מבקש בכמה צבעים. הכל קשור לדברים מהעולם שלו (הגיוני), ילד מהגן (בצהוב, כתום, אדום ו...) קיפוד (כנ"ל) וכו´. הוא לא ממש משווה בין מה שאני מציירת, לבין מה שהוא מצייר (עגולים וקווים), הוא פשוט יודע שאת זה הוא לא יודע לצייר, אז הוא מבקש.
 

zimes

New member
לצייר בשבילו

(ולא "במקומו": זה לא תפקיד שלו שאת ממלאת) מה ההבדל בין זה ובין לספר סיפור? ואם את לא אוהבת לצייר, את יכולה לקנות ספר עם ציורים ולהתבונן יחד, כמו שאת בד"כ קונה ספר עם סיפור מוכן, ולא תמיד ממציאה סיפור בעצמך.
 

מירי,

New member
לסיפור הוא מקשיב...

הוא אקטיבי בחלקו שלו - אני מספרת והוא מקשיב. כשאני מציירת זה (במקרה שלנו) היה כי הוא רוצה להפעיל אותי... אני מציירת הוא בנתיים בעיסוקיו (בד"כ) ואח"כ הוא שם את הציור (מיד) בצד...
 
וגם כשאת מציירת בשבילו - הוא אקטיבי

בחלקו. >ספל חמאה מציירת סוסים (מזעזעים) בפקודה<
 

מירי,

New member
כן בטח!

לראות טלויזיה בסלון או לבנות בלגו או ללכת לשתות מים .... את צודקת מאוד אקטיבי, אבל לא קשור לציור (פרט אולי אח"כ להזיז את הציור מהשולחן).
 

ריניני

New member
מוכר, מוכר

גם שירקי אוהבת לצייר, וגם היא מבקשת השתתפות של הורים, וגם אנחנו טיפה התלבטנו בעניין - ואם נצייר לה ציורים "אמיתיים", והיא תשווה בין שלה לשלנו, זה יהיה מתסכל? אולי בכלל תוותר על הציור שלה? די מהר עברה ההתלבטות. אנחנו משתתפים בציור שלה במגוון דרכים - לפעמים מציירים עצמים שהיא מבקשת (וזה קורה לעיתים די רחוקות), לפעמים מציירים ציורים של גדולים, מתוך התבוננות, כאלו שיוצאים קצת רועדים, לפעמים מציירים איתה שבלולים ונחשים וקווים. לפעמים בשני גירים ביחד, לפעמים בעיניים עצומות. משחקים סביב הציור, כמו שהיא עושה. היא אימצה לעצמה קצת משלנו - מנסה לצייר מתוך התבוננות, מנסה לגלות דברים בתוך הציור שלה - ואנחנו קצת משלה. מאד נעים לצייר ביחד, גם לה, גם לנו. זה לא גרם לה להפסיק לצייר או משהו. יש תקופות שפחות מתעניינת בציור, ותקופות בהן יותר מציירת, אבל זה לא מתחיל מההשתתפות שלנו.
 
היא כבר מיואשת ממני

הרבה פעמים היא מבקשת ממני לצייר (בעיקר פרות, החיה החביבה עליה). בדרך כלל היא מציירת ואני גם , על דף אחר , אבל קשה להבחין בין השרבוטים שלי ושלה
 
אני בכלל לא מציירת בשביל הילדים

בדרכ כלל אנחנו פותחים שולחן והם עומדים לידו מקבלים דפי ציור וצבע(טוש או פנדה)ומציירים עצמאית, אני מאוד נזהרת לא להתערב להם אלא רק לפתוח להם את האפשרויות למה אפשר לשים על הדף(קו עיגול,ערבוב של כמה צבעים)אבל הם עצמאים בשטח. שלכם חנה גונן
 

ימימה

New member
הפתרון שלי

אני כן חושבת שהורה שמצייר "יפה" יכול לתסכל ילד, שזה עדיין לא ביכולתו. כשאביגיל היתה קטנה, והיתה מבקשת ממני לצייר לה, הייתי מציעה להשתתף איתה בציור - היא תצייר חלק, ואני חלק. ציור משותף. מאוחר יותר, כשהתחילה לבקש שאצייר לה כדי שתצבע, הצעתי שנחליף ציורים - היא תצייר ציור כדי שאני אצבע, ואני אצייר לה. היא מזמינה מה היא רוצה שאצייר לה, ואני מציירת, ואני מזמינה מה אני רוצה שהיא תצייר, ואח"כ צובעת בשקדנות את היצירה. כך נוצר מצב שהציורים של שתינו, בלי קשר ל"יופי" שלהם, נמצאים באותה רמה, אני לא צריכה להתחמק או לצייר פחות מכפי יכולתי (דבר שנותן לי תחושה שאני "עובדת" עליה) וזו פעילות שהיא מאד אוהבת.
 
למעלה