אמא עצובה

אמא עצובה

אולי מישהו פה יכול לחזק אותי בעצה טובה.. בתי החלה כיתה א' השנה. היא בת שבע (נשארה שנה בגן). ילדה יפה ,גבוהה,מסודרת, שקטה ומתוקה. כשליוויתי אותה היום לכיתה - קיבלו את פניה קבוצה של בנות - "הנה הילדה המגעילה עם הנזלת הגיעה" הסתבר שאתמול היא היתה מצוננת ולמרות שדאגתי שיהיה לה בתיק נייר טישיו היא לא הקפידה לנקות כמו שצריך. הילדים נגעלו ממנה. הילדה שישבה לידה (החברה היחידה שהיא הכירה - עברנו מקום מגורים) ביקשה מהמורה להעביר אותה מקום. בתי ישבה לבד. יש בבית ספר מעיין פרוייקט חונכות - שבו מצמידים את תלמידי כיתה ו' לכיתה א' והם עוזרות בהתאקלמות. אתמול בתי הכינה לחונכת שלה שקית מלאה ממתקים , קישתה אותה בסרט והתרגשה מאוד לתת לה. החונכת החליטה שהיא לא רוצה ולא מתאים לה להיות איתה (איך אפשר להכריח..). כשעזבתי את בתי היום ראיתי את שאר הבנות עם החונכות שלהן משחקות ורצות . אותה ילדה שעברה מקום אמרה - "איכס.. זאתי עם הנזלת והחונכת שלה צחקה.." בתי ישבה על הבמה עם פנים נפולות. זה קרע אותי. הרגשתי כאילו שדוקרים אותי עם סכינים בבטן. חייכתי אליה, ניסיתי לעודד אותה, נפרדתי ממנה בזמן הצלצול. המחנכת שלה לא היתה בבית ספר היום כך שלא היה לי כל כך למי לפנות. מצד אחד בא לי ללכת לבית ספר ולעשות מזה סקנדל ומצד שני.. להתחיל ככה.. אני לא מסוגלת אפילו להרים טלפון למנהלת..
 

Kalla

New member
אוי!

לדעתי קודם כל את חייבת לדבר עם המחנכת ולחשוב יחד איך מדברים עם כל ילדי הכיתה ואיך מעודדים את הילדה. לפי התגובה שלה תראי איך להמשיך ואם ולמי לפנות הלאה. תראי, זו תחילת השנה, ושום דבר אינו חקוק באבן. אם זו הייתה הילדה שלי ושום דבר לא היה עוזר ומהר, הייתי מעבירה אותה בית ספר בלי לחשוב פעמיים, לפני שהטראומה הזאת תתקבע אצלה בתודעה.
 
לבי איתך בכאבך

אכן מאד מאד עצוב לשמוע שבתך עוברת חויה כה לא נעימה. עם כל הכאב הייתי מציעה להשקיע את האנרגיות בלחזק אותה,לעודד ולתמוך,לתת לה כח להתגבר ולהתעלם מההצקות.החיים לא תמיד יפים והיא תתקל בילדים/אנשים חסרי רגישות ורעים גם בהמשך. התערבות שלך ופניה לסמכות כאשר היא ושאר הילדים ידעו עליה רק יחלישו אותה בעיני עצמה ובעיני החברה. הייתי מציעה לחכות קצת ולראות,יתכן שהמצב יסתדר מאליו,רק אם זה הופך להיות בלתי נסבל-פני למחנכת שלה ללא ידיעתה וכמובן שאל למחנכת לאמר שפנית אליה. הרבה הצלחה
 
תודה על התגובות

אני חושבת דווקא שאני כן צריכה לעשות משהו. זה נכון שאני בעד לתת לילד להתמודד, שזה חלק מההתחשלות אבל היא קטנה עדיין, היא צריכה אותי, אני מרגישה את זה. אני חושבת שזה נכון לפנות אולי ליועצת ולמחנכת מבלי שהיא אפילו תדע מזה. קשה לי לא לעשות כלום מהפחד שתהיה לזה השפעה רחוקה יותר. היא בונה לעצמה כרגע תדמית שתמשיך איתה הלאה. יתכן וזה יעבור כאילו כלום ויתכן שלא..
 

פלגיה

New member
אני חושבת שאת צודקת

ויש דברים שאת יכולה לעשות: לדבר איתה בבית לשמוע את הרגשות שלה בעניין להביע אמפטיה לכאב לחשוב איתה ביחד מה אפשר לעשות לספק לה כלים להתמודד מול הקנטות ("היא אמרה שאני מגעילה" תגובה "ואת באמת מגעילה? נכון שלא?") לחזק את הביטחון העצמי שלה. אם היא תביע נכונות לדבר עם המורה - לכי איתה אל המורה ותשבו יחד ותחשבו מה אפשר לעשות כדי להועיל.
 

לאה_מ

New member
מסכימה, אבל אני כן הייתי משוחחת

גם עם המחנכת וגם עם היועצת. אני חושבת שאפשר לעבוד גם עם החונכת (וזו עבודה של היועצת, בשיתוף עם המחנכת של החונכת), לשוחח איתה על תפקידה כחונכת, למצוא אצלה את המקום האמפתי למצוקה של הילדה, ואולי כך לגייס עבור הילדה עוד דמות תומכת בביה"ס. היועצת גם מכירה את תלמידי כתות ו', ואולי תחשוב על מישהו מתאים יותר לחנוך את הילדה המסויימת הזו (או שתחשוב שהחונכת הנוכחית היא דוקא בחירה טובה).
 
לא, לא מצליחה להכנס לתוך הראש הזה

מחנכת הכיתה היא לא סתם "סמכות", היא מחנכת. לפתור בעיות מסוג זה תפקידה הוא. אני באמת לא מצליחה להבין מה עובר בראשו של אדם שחושב שצריך לתת לילדה שרק התחילה כיתה א' ממקום של חולשה "להסתדר לבד". מגעיל ככל שהיה, לא עלה כאן שום דבר לא פתיר ושמחנכת הכיתה לא יכולה לעזור בו (ואפילו ללא כל ענישה). העדר התערבות ויד מכוונת רק תנציח את המצב הקיים ותתן לילדה את תפקיד החלש והמיואש. והחונכת...
אני מבינה למה לאמא אין ממש עצבים להתעסק מזה, אבל ממש הייתי רוצה שלכל הפחות יעיפו אותה מפרוייקט החונכות בבושת פנים. ילדה מפגרת.
 

Kalla

New member
../images/Emo45.gif

לגבי החונכת - להעביר בכיתה שלה שיחה רצינית על היחס לזולת.
 
בעניין החונכת..

גם אותי זה מרגיז בטירוף. יצא לנו בסופ"ש לפגוש את החונכת של בתי בשדרה הקרובה למקום מגורי. בתי התרגשה ורצה לעברה. היא היתה בחברה של בנות גילה, לא התייחסה לבתי חוץ מ-"היי" צולע.. התחשק לי לגשת אליה ולהטיף לה מוסר. עצרתי את עצמי. דיברתי על זה עם המחנכת של בתי - שהבטיחה שתדבר עם המחנכת של אותה "חונכת"(מחנכת כיתה ו'). לדעתי הפרוייקט של החונכות (כשהוא מתבצע כמו שצריך..) הוא נהדר וראוי לשבח אבל כנראה לא כל אחד מתאים לשמש כחונך. צריך להעביר את החשיבות של העניין ולסנן תלמידים כי לפעמים (כמו במקרה שלי) הנזק גדול מהתועלת..
 

ימימה

New member
גם אני מסכימה

בכיתה א' הילדים עוד מאד פתוחים לקבל הנחיה "מלמעלה", עדיין מקובל אצלם, כמו בגן, לבקש עזרה מהמחנכת בכל דבר ועניין, וזה לא מקבע שום ילד ב"עמדה של חולשה". התייחסות כזאת אופיינית יותר לגילאים מבוגרים יותר, וכרגע עדיין אפשר וכדאי להיעזר במחנכת, שזה בדיוק תפקידה - לגבש וליצור מקבוצת ילדים כיתה מתפקדת ונעימה. ואני רוצה להוסיף מנסיוני - היו תקופות שבתי, היום בת 10, נזקקה לעזרה בפתרון בעיות בביה"ס. מסיבות שונות העדפתי באותו הזמן "לחזק אותה בבית", ולא להיעזר במחנכת, מה שהתברר כטעות. הבת יצאה בהרגשה שהיא לבד, אין מי שישמור עליה וילחם למענה, שאני לא שם בשבילה - למרות שיחות רבות על הדברים שניהלנו בבית. כשהתחלתי להיות מעורבת יותר, לפנות למחנכת ולדבר איתה - המצב השתפר מאד, גם מבחינת ההרגשה שלה וגם מבחינת פתרון הבעיות.
 
../images/Emo10.gif זה נשמע שהילדה השניה בונה את

עצמה על הבת שלך. הכוונה שלי היא שתחילת שנה- כל אחד מנסה למצוא את מקומו, ולמרבה הצער יש ילדים שעושים זאת בדרך של לעג לאחרים. בנוסף למה שהציעו לך אני הייתי מנסה לעזור לה למצוא ילדה דומה לה באופי שאיתה היא תוכל להתחבר- בשתיים הכל נראה אחרת. תנסי להיות אקטיבית גם אם זה אומר להרים טלפון לאמהות אחרות או לעזור לילדה להזמין אליה את אחת הבנות (אם יש מישהי שהיא מכירה מהגן אז זה בכלל טוב). ופינה חיובית- בפעם היחידה שבהן שלי התלוננן (בגן) על ילדה שמעליבה אותו ומציקה לו (היא הייתה גדולה ממנו בשנה)- יצא מזה בסופו של דבר סיפור אהבה גדול ועד היום הם חברים טובים. אני כבר הייתי בגישה של להפריד בינהם, להתלונן להוריה ועוד ובסוף יצא מזה משהו אחר לגמרי. אז מצד אחד להיות עירנית, אבל מצד שני לתת גם מקום לדינמיקה שבין ילדים שאף פעם לא תהיה לנו ברורה עד הסוף.
 
אני מסכימה איתך.

אני באמת חושבת שאותה ילדה בונה את עצמה חברתית בדרך הזאת. אתמול בערב יצרתי קשר עם האמא של הילדה (שלמרבה הצער - היא חברה טובה שלי). ניסיתי להבהיר לה מה עובר עלי בלי להעביר ביקורת על ההתנהגות של ביתה. שמחתי לקבל ממנה תמיכה נפשית ורצון עז לפתור את העניין בין הבנות. אני יודעת - שאני בתור אמא הייתי רוצה להיות מיודעת לגבי ההתנהגות של בתי. חשוב לי לחנך אותה ולהדגיש את החשיבות של היחסים בין אדם לחברו. כחלק מהמאמץ שלי לתקן את הדברים החלטתי להזמין אלינו הביתה קבוצה של בנות , להפעיל ולשעשע אותן יחד עם בתי במטרה לחזק אותה ואולי לגבש אותה מבחינה חברתית. כולי תקווה שזה יצליח. תודה על ההתיחסות
 
למעלה