מממ
האמת שאמא שלי היתה די נהדרת בקשר לזה. ביום ההולדת שלי (לא זוכרת איזה) איכשהו ראיתי עם חבר את "חדרי שינה" ונתקעתי המון זמן ברחוב בלי אוטובוס הביתה, וזה נגמר בזה שהחלטתי שאני חייבת לעשות את השיחה, וכמה שיותר מהר. כמו במיטב הדוסון קריק הייתי לחוצה ודי בהסטריה, ונאלצתי לעבור ארוחת ראש השנה משפחתית מזעזעת אם סבתא לפני שגררתי את אמא החוצה לשיחה. אחרי שאמרתי את זה סוף סוף היא מצמצה לעומתי ואמרה "ו...?" ואמרתי "אבל-אבל..." והיא אמרה "נו, זה לא ממש מפתיע אותי עם איך שאת מתנהגת". ואמרתי "אבל-אבל!". והיא אמרה "את מתכננת לעשות ניתוח?" ואמרתי "לא...", והיא אמרה "אז?...". ובזה זה נגמר. היא היתה מקסימה. אני לא יודעת עד כמה זה דבר שנמצא בתודעה שלה, אבל בכל מקרה
עם אחי ואחותי עשיתי מה שמסתבר שעשיתי להרבה אנשים - אני יוצאת מנקודת הנחה שאם סיפרתי לכמה אנשים כולם כבר יודעים. נו, מה אני אמורה לעשות אם החברים והמשפחה שלי מתייחסים בכבוד לסודות שלי ולא מספרים?!
אז אחי ואחותי גילו כי הזכרתי את זה בשיחה בלי לקלוט שהם עוד לא ידעו. שניהם אנשים מאד פתוחים, אז אחי קצת חרק אבל שניהם באמת נהדרים בעניין, תומכים וחמודים.
