אמא נותנת לך הכל?
קודם כל כמה הבהרות: אני לא רק בת אלא אני גם אמא, חוץ מזה, כל מי שגולשת כאן בפורום מן הסתם יודעת שיש כאן כמה נשים שהן "נפגעות" יחסים עם אמא. ולענייננו - משום מה לא הצלחתי להרדם ובעודי משחקת באבלס האזנתי לתכניתו של יוסי סיאס. עלה שם לשידור אבא שמתלונן שהבן שלו (שהוא כבר אבא בעצמו) לא בקשר איתו, והכל בגלל האישה. כשהבן עלה לשידור הוא טען שהסיבה לנתק היא שההורים שלו לא מקבלים את אשתו. התפתח שם דיון מלווה בצעקות וביללות מצד ההורים, כשהבן עונה ברוגע ובאופן מסודר ומנומק, על כל אחת מהטענות ומעלה טענות משלו. אח"כ עלו לשידור מספר אנשים, ביניהם גברת מתלהמת שצרחה וצווחה שאין כמו ההורים וחייבים קשר עם ההורים וחזרה על עצמה כמו תקליט מקולקל שאוהב לשמוע את עצמו ברדיו ובעיקר לא להקשיב לאחרים. תוך גועל רב מעצמי אני מתוודה שהמשכתי להאזין לתכנית (גם עכשיו), ושמעתי אחד המאזינים אומר ש"אמא נותנת לך הכל, סחבה אותך תשעה חודשים בבטן", ואני - כאמא - אומרת אז מה? האם הילד, זה שלא בחר להוולד, חייב לספוג הכל, בגלל שאמא שלו ילדה אותו? ברור לי שהקשר הראשוני של ילד הוא עם זו שילדה אותו. הוא מרגיש את פעימות ליבה ושומע את קולה, כשהוא עדיין ברחם. אז מה? חסרים הורים מאמצים שאוהבים את ילדם המאומץ יותר מאמהות ביולוגיות (שנזכיר לכם את הזוועות שהיו לנו בקיץ?)? אני כותבת את זה בכאב אדיר, לא מאמינה שתכנית רדיו מציצנית שמאוסה בעיני, הצליחה להחזיר אותי למה שהדחקתי רחוק רחוק. בתוך ההתחשבנות המשפחתית שמחתי כל כך שלאחי נולדה בת, כדי שלא תהיה ברית. הבן הקטן שלי שאל לא מזמן "אמא, מתי אני אפגוש שוב את אמא שלך, למה אנחנו לא נפגשים איתה"? מה אני אגיד לו, שזה גוזל ממני את כל הכוחות שיש בי? לא יודעת מה רציתי להגיד, אני בטח אצטער שלא שיניתי את הניק.
קודם כל כמה הבהרות: אני לא רק בת אלא אני גם אמא, חוץ מזה, כל מי שגולשת כאן בפורום מן הסתם יודעת שיש כאן כמה נשים שהן "נפגעות" יחסים עם אמא. ולענייננו - משום מה לא הצלחתי להרדם ובעודי משחקת באבלס האזנתי לתכניתו של יוסי סיאס. עלה שם לשידור אבא שמתלונן שהבן שלו (שהוא כבר אבא בעצמו) לא בקשר איתו, והכל בגלל האישה. כשהבן עלה לשידור הוא טען שהסיבה לנתק היא שההורים שלו לא מקבלים את אשתו. התפתח שם דיון מלווה בצעקות וביללות מצד ההורים, כשהבן עונה ברוגע ובאופן מסודר ומנומק, על כל אחת מהטענות ומעלה טענות משלו. אח"כ עלו לשידור מספר אנשים, ביניהם גברת מתלהמת שצרחה וצווחה שאין כמו ההורים וחייבים קשר עם ההורים וחזרה על עצמה כמו תקליט מקולקל שאוהב לשמוע את עצמו ברדיו ובעיקר לא להקשיב לאחרים. תוך גועל רב מעצמי אני מתוודה שהמשכתי להאזין לתכנית (גם עכשיו), ושמעתי אחד המאזינים אומר ש"אמא נותנת לך הכל, סחבה אותך תשעה חודשים בבטן", ואני - כאמא - אומרת אז מה? האם הילד, זה שלא בחר להוולד, חייב לספוג הכל, בגלל שאמא שלו ילדה אותו? ברור לי שהקשר הראשוני של ילד הוא עם זו שילדה אותו. הוא מרגיש את פעימות ליבה ושומע את קולה, כשהוא עדיין ברחם. אז מה? חסרים הורים מאמצים שאוהבים את ילדם המאומץ יותר מאמהות ביולוגיות (שנזכיר לכם את הזוועות שהיו לנו בקיץ?)? אני כותבת את זה בכאב אדיר, לא מאמינה שתכנית רדיו מציצנית שמאוסה בעיני, הצליחה להחזיר אותי למה שהדחקתי רחוק רחוק. בתוך ההתחשבנות המשפחתית שמחתי כל כך שלאחי נולדה בת, כדי שלא תהיה ברית. הבן הקטן שלי שאל לא מזמן "אמא, מתי אני אפגוש שוב את אמא שלך, למה אנחנו לא נפגשים איתה"? מה אני אגיד לו, שזה גוזל ממני את כל הכוחות שיש בי? לא יודעת מה רציתי להגיד, אני בטח אצטער שלא שיניתי את הניק.
